גן נעול, בית שני ה׳:ג׳Gan Naul, House II 5:3
א׳[משלי ו, ו] "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וְחֲכָם". פירוש "וחכם", הֶיֵה נוהג כן בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. כי המלך שלמה מוכיח את העצל ומזרזו שילמד לעצמו דרך הנמלה שהיא זריזה במלאכתה, וכמו שסמך ואמר (שם ו, זח) "אשר אין לה קצין שוטר ומושל. תכין בקיץ לחמה, אגרה בקיץ מאכלה". ואם תחשוב שבא שלמה לזרז את העצל שיעשה גם הוא כמעשה הנמלה, ויהיה זריז לאסוף ולכנוס אוצרות שתהיינה מוכנים לצרכיו לזמנים הבאים, הנה לא טובה עצת שלמה, ודבריו סותרין זו את זו. כי ידוע שהנמלה כל ימי היותה מאכלה גרעין ומחצה, כמו שאמרו קדמונינו ז"ל (דברים רבה ה, ב), והיא טורחת לאסוף אלפים גרעינין בחוֹרָהּ, ואין סּכלות גדולה מזאת, תצבור ולא לה תהיינה. ואם ינהג כן אדם, ויטרח לאסוף ולכנוס אוצרות על אלף שנים, כבר אמר עליו שלמה ברוח הקדש (קהלת ב, כו) "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים", והוא ענין רע מאד. וכדרך (משלי כח, כב) "נבהל להון איש רע עין", כי מה יועיל המספר הרב הזה, ואם בגבורות יחיה שמונים שנה? וחלילה לומר שעל זה אמר שלמה שנלמד מן הנמלה! גם לא היה צריך למשל משָׁלים על זה, ומדת הזריזות נודעת, יביננה גם העצל בלי משל ודמיון. ולא היה צריך לומר "וחכם", אלא "ראה דרכיה ועשה כן". אבל הענין כך הוא: השם ב"ה הטביע ביצוריו במין ומין1כל מין בפני עצמו שברא, דרכים ומידות, לכל מין דרך ומדה ידועה שאינן הכרחיים לקיום אותו המין ולהעמדתו, כמו שאר הדברים שהטביע בהן, שהן הכרחיים לתועלות בעלי החיים ההוא ולקיומו, כמו שכתבו חכמי הטבע בספריהם כשדברו על מיני בעלי החיים וסגולותיהן. והנה אלו הדברים שהטביע היוצר ב"ה שאינן הכרחיים לקיומם, לא הוטבעו בם לבטלה וללא יועיל ח"ו, כי כל מעשה השם ב"ה בחכמה ובתבונה שאין לה חקר. ואולם רבים מהם הטבעו בם ללמד לבני אדם דרכם כי בהיות אות חותם חכמת השם ב"ה בכל מין ומין, כשיביטו בהן בני אדם יבינו עצתו יתברך ובמה חפץ האלהים, ומן הבריות השפלות והקטנות יקחו מוסר לנפשם, לדעת עמוקות ונפלאות בחכמה. ואעפ"י שכל הדרכים שנטבעו בבעלי חיים כולם יחדיו הטבעו בנפש האדם, כי היא כוללת כחות כל מעשה בראשית, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ג' חלון ג'), לא יועילו להם דרכי בני אדם ללמדם דעת. כי בעבור שמנהגי האדם בחפץ וברצון, לפי שנטועים בו הכחות והפוכי-הכחות, וכמו שבארנו שם (שם חלון ד') הרואה יאמר לא יתכן דרכו. על דרך משל העצל כשיראה מנהגי הזריז, הנה שכלו ובינתו התועים אחר מדת עצלותו ישפטו שזה הזריז בחר לעצמו הנהגה לא טובה, וכדרך הכסילים המתוַכחים עם החכמים. מה שאין כן דרכי שאר בעלי החיים ומנהגיהם, שהן בטבע מוכרח בגזרת עליון ית', וכמו שבארנו שם (שם שם), הנה בראותו מנהגיהן, לא יוכל לטעון שזה המין בחר לו ההנהגה הרעה הזאת, ובהכרח יודה שצריך לנהוג כן בעצת עליון ובגזרתו. ונודע בברור כי השם ב"ה חפץ במנהג זה, וישכיל כן בראותו שהדרך ההוא שהוטבע בבעלי חיים ידוע איננו הכרחי לקיומו, ולא תועלת להעמדתו, ויבין שכל עצמו לא הוטבע בו אלא להיות מוסר ותוכחת לבני אדם שילמדו דרכה כי להם יועיל ובו יתקיימו.
1
ב׳ומזה המין זריזות הנמלה, שלא נבראת בה לצורך עצמה, כי מה תועיל לה המדה הזאת שתטרח לאסוף מאסף רב כפלים מכדי צרכה בחייה? וכמו שאמרנו למעלה. ולמי נאה המדה הזאת? לבני אדם. לא להשתמש בה בדברים שתחת השמש, כי אם יעשו כן לסּכלות גדולה תחשב, ויקראו חוטאים ורעי עין, וכמו שאמרנו למעלה. אמנם יקרה המדה הזאת להשתמש בה לענין החכמה שהיא ממעל לשמש. כי בהיות לידת האדם בעבור החכמה, וכמו שבארנו בכלל הכ', וצריך לאסוף חֻקֵי החכמה מספרי החכמה ומן החכמים, לציירם בלב, ולשמרם בו, עד שירגיל עצמו להיות נוהג בכל מנהגיו בחכמה, וצריך לזה זריזות גדולה מאד כמו שבארנו שם (שם חלון יו"ד). ואין קץ לחכמה ולחֻקוֹתיה, וכדברי הכלל הי"א, על כן מי החפץ חיים, צריך להשתמש במדת הזריזות הנטועה בנפשו במאד מאד, וזולת זה לא יחכם לעולם. והרבה יוכל ללמוד מדרכי הנמלה בענין זה, וכמו שיתבאר לפנינו. ועל זה אמר שלמה "לך אל נמלה עצל", כלומר אתה העצל תאסוף חֻקֵי החכמה לך ותביט את אשר תעשה הנמלה, ראה דרכיה וחכם. מלת "ראה" על ההשכלה, כמו שבארנו פעמים רבות, כלומר הַשְׂכֵּל בדרכיה ומנהגיה באסיפת התבואה, "וחכם". לא אמר "עשה כן", לפי שאין הכונה שגם האדם ינהג כן לאסוף אוצרות תחת השמש, אלא "וחכם", כלומר ממנה תראה הפלגת מדת הזריזות, ואתה תעשה כן בחכמה, שתהיה זריז כמוה לאסוף חֻקֵי החכמה ולהתנהג בה, והם עשיית המצווֹת שהן חֻקֵי החכמה. ופירוש דבריו, למה נמשלו אל הנמלה ולא אל חכמי לב הזריזים גבורי כח עושי דבר ה', ואמר (משלי ו, ז) "אשר אין לה קצין שוטר ומושל". כלומר על אדם כערכך תוכל לומר שבחר לו ענין רע, לפי שנוהג בבחירה ומאמין כי טוב בעיני ה' להזדרז תמיד בקנין החכמה ובעשייתה, ולכן בחר לו המדה הזאת. ואתה חולק עליו ותשפוט כי לא חפץ ה' באלה. אבל כשתראה ותשכיל דרך הנמלה וזריזותה, תסתתר בינתך, כי ידעת שאין לה קצין שוטר ומושל, לא בנפשה, ולא מחוצה לה, שבעבורו תעשה כן, אלא הכל בטבע מוכרח בגזרת יוצר הכל ית'. הָרְאֵיתָ בעיניך כי יְקָרָה המדה הזאת בעיני השם ב"ה, כשילמדנה בני אדם להתנהג כן בעניני החכמה. והנה תלמד מדרכיה דברים רבים: הראשון, מטבע העצל לומר עוד יש זמן ללמוד ולכשאפנה אשנה, וזה חלי רע, כמו שאמרו (אבות, פרק ב) "שמא לא תפנה". כי חיי האדם קצרים, ולא יוכל לבטוח על חייו רגע. ושמא ימות ונמצא ימות ולא בחכמה. ואפילו ידע שיאריך ימים, אינו דומה ללומד תורה ומרגיל עצמו בילדותו לצייר ולשמור אותה בלב ולנהוג בדרכיה, ללומד זקן או אחרי שכבר השתרשו דרכי שוא והבל בלבו, וכמו שבארנו (חדר ד' חלון ז') בפסוק (קהלת ד, יג) "טוב ילד מסכן וחכם" וגו'. ולכן ילמד מן הנמלה האוספת בזמן הראוי לאסוף, כמו שאמר (משלי ז, ח) "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה". ויש בפסוק זה דברים נעימים ומשל נכבד לענין התלמוד והמעשה, אבל לא אאריך יותר מדאי. שנית, העצל אומר כבר למדתי ודי לי במה שאספתי. ומדרך הנמלה יבין שאין הדבר כן, כי היא אוספת גרעינין לאלפים כאילו תחיה לעולם, ללמד לבני אדם שחייהן חיי עולם, כי נשמתם תעמוד לעד, שצריכין להזדרז לאסוף החכמה בלי קץ כל ימי חייהם, להיות אוֹצֵר לחיי עולם. שלישית, העצל כשלומד ורואה שאינו מצליח מהרה בתלמודו בעבור קוצר רוחו ודעתו, יעזוב החכמה וילך לו. ולא נכון לעשות כן. אבל צריך להשכיל כפי כחו ולהטריח יותר מדאי, עד שיביא הדברים אל לבו, כי זה כל האדם. ויראה כן מן הנמלה הטורחת בתחבולות להביא הגרגרים אל חוֹרָהּ, כמו שכתוב רלב"ג ז"ל שאם היתה חוֹרָהּ בכותל, הנה היא תעלה בו ארחות עקלקלות באופן שלא תקשה כל כך העלייה עם כובד המשא אשר בפיה. וכן ילמד האדם ממנה לאסוף החכמה אל לבו ע"י דרכים קצרים להקל המשא, ובתחבולות יקנה החכמה. רביעית, ילמד מן הנמלה שתהיה קנין החכמה שמור יפה בלב, ולא יעקר מטע החכמה על ידי מחשבות הבל וחשבונות רבים ורוח הסּכלות והדמיונות. וצריך האדם להזהר מאד בכל אלה לטהר לבבו מכל המחשבות המפסידות זרעוני החכמה וציוריה הנטועים בלב, כמו שתעשה הנמלה. והביאו ג"כ רלב"ג ז"ל ש"אם יבואו מים בחורי הנמלים יוציאו תכף הזרע משם ליבשו, ואחרי כן ישובו להצניעו ולשמרו מהעפוש" עכ"ד ז"ל. חמישית, אמרו קדמונינו ז"ל (עירובין ק, ב) למדנו גזל מנמלה, שאם תמצא גרעין שנפל מחברתה לא תקחנו, ואינה אוספת רק מה שלקחה היא עצמה. וגם בזה יש רמז לקנין החכמה, כי העצל יאמר מה לי לטרוח ללמוד ולאסוף דברי החכמה והלכותיה, די לעשות המצווֹת ולהזהר מן העבירות. ואם אני מסכל משפט ודת החכמה, הלא יש חכמים בישראל, אותם אשאל והם יגידו לי כדרך חכמתם, ועל פיהם אעשה. ולא טוב הדבר הזה, כי חייב כל אדם לאסוף בעצמו חֻקֵי החכמה, וילמד מן הנמלה שלא תשתמש במה שאספה חברתה, אבל תטרח היא עצמה לאסוף מן ההפקר. ועוד כמה רמזים וענינים שיוכל האדם ללמוד מדרכי הנמלה. ועל כל אלה וכיוצא בהן, אמר שלמה בחכמתו "ראה דרכיה וחכם", כלומר התנהג כן בעניני החכמה, והבן.
2