גן נעול, בית שני ה׳:ה׳Gan Naul, House II 5:5
א׳[משלי כג, יט] "שמע אתה בני וַחֲכָם וְאַשֵּׁר בדרך לבך". פירוש "וחכם", היה נוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. ומלת "שמע" כמו (שם יט, כ) "שמע עצה", כלומר אתה בני האזין לאמרי פי! שמע עצה מפי החכמים, וחכם. כלומר גם הֶיֵה נוהג כעצתם וכמצותם, והן עצת החכמה. והנה הזהיר על הקבלה שיקבל חֻקֵי החכמה, גם הזהיר על המעשה שילך בדרכי החכמה ויכבוש יצר התאוה והסּכלות. ואחר שקבל האדם חֻקֵי החכמה, גם הרגיל עצמו להיות נוהג בחכמה, אז יוכל להשתמש בכח השכל והבינה הנטועים בו להשכיל באמתת השם ב"ה ולהבין ביראת ה', ולהשכיל ולהבין במליצות התורה והחכמה. לפי שעתה סרו הַמְשַׁגִים השכל והבינה בדרך, והן הכחות הנפשיות המוליכים אלו הכחות היקרות עקלקלות, וכדברי הכלל הי"ח; כי הִרְגִיל כחותיו שינהגו בחכמה, ולכן ישכיל ויבין במישרים. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון א') שמלת "לב" הונח על כחות השכל והבינה, וכן מלת "ישר" נופל על הבינה כשתבין באמת. ועל זה אמר "וְאַשֵּׁר בדרך לבך", כלומר אחר ששמעת וחכמת, תאשר לבך בדרך הטוב, להבין בשכלך ובבינתך צדק משפט ומישרים שהן מכונות החכמה. וקודם לזה אמר (כג, יז-יח) "אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת יי' כל היום. כי אם יש אחרית ותקותך לא תכרת". כלומר טהר לבבך ושים מוסר לכחות נפשך, כי אם תניחם לפעול כפי טבעיהן, יציירו הכל לרעה, ואז תחפוץ לעשות כל הנבלות, לכן הסר ממך המעקשים הללו. ואם תראה בעיניך חטאים אנשי התאוה המעוררים החפץ הנטוע בך, אל תקנא בהם לעשות כמעשיהם, אלא הֶיֵה ביראת ה' כל היום, כדרך (תהלים טז, ה) "שויתי יי' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט". ו"ימין" הוא דרך החכמה וכדברי הכלל השני, כי (משלי טו, לג) "יראת יי' מוסר חכמה", ועל ידה יכבוש האדם יצר תאותו, כמבואר בבית הראשון (חדר ו' חלון ז'). כי זה עיקר הכל להיות סור מרע לבלתי עשות כמעשה החטאים בנפשותם, וכדרך (משלי יד, כז) "יראת יי' מקור חיים לסור ממוקשי מות", ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון ב').
1
ב׳ובאמת קשה על האדם מאד לכבוש את יצרו, ובתחלת המעשה יצר לו מאד, וכדברי הכלל הכ"א. אלא שאם יתגבר ויביא נפשו למוסר, באחריתו ימצא טוב ושמחת הלב, כי יהפך מצב לבבו וישמח בדרך החכמה, כי יִלָוֶה אליו העזר האלוהי ממרומים וכדברי הכלל הכ"ז. ועל זה אמר (משלי כג, יח) "כי אם יש אחרית", כלומר אל יקשה בעיניך הצער שתסבול בתחלה כי יש אחרית טובה, ותקותך לישועת ה' לא תכרת, כי יי' יהיה בעזרך. ואחר שהודיע והזהיר לאדם שיהיה סור מרע, אמר שמע אתה וחכם, כלומר אחר ששמת יראת ה' על לבבך להיות סור מרע, אז תשמע מועצות החכמה ותנהג בדרכיה, גם תאשר שכלך ובינתך בדרכי החכמה, וכמו שפירשנו. ואחר זה הזכיר (משלי כג, כ) "אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו", וזה ביאור (כג, יז) "אל יקנא לבך בחטאים", שהן אנשי התאוה. ואמר (כג, כב) "שמע לאביך זה יְלָדֶךָ" וגו', (כג, כג) "אמת קְנֵה ואל תמכור" וגו'. וזה ביאור "שמע אתה בני וחכם", והתבאר הענין יפה.
2
ג׳[משלי יט, כ] "שמע עצה וקבל מוסר למען תֶּחְכָּם באחריתך". פירוש "תחכם", שתהיה באחריתך חכם נוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. ומלת "שמע" על הטות אוזן לשמוע חֻקֵי החכמה, כמו (שם כג, יט) "שמע אתה בני וחכם", המבואר בחלון זה. ומלת "עצה", על חֻקֵי החכמה המתוארים עצות, כמבואר בחלון ד'. והזהיר את האדם שיַטה אזנו לשמוע דברי חכמים המלמדים חֻקֵי החכמה. ומלת "מוסר" בארנוהו בבית הראשון (חדר ה' חלון ח'), שהוא על מאסר הכחות הנפשיות שלא יפרצו פרץ בנפש לצאת ולפעול מהלאה לגבולים שגבלה החכמה במועצותיה, וזהו העיקר. וכמו ששנינו (אבות, א) "ולא המדרש עיקר אלא המעשה". ואולם המעשה קשה מן התלמוד. כי לשמוע עצה אין צורך רק חשק הלב; אבל לעשות, צריך להתגבר על תאותו ויצרו הרע, וכמבואר בחלון זה. ולכן אמר "וקבל מוסר", כי מלת "קבל" על קבלת הדבר לעשותו, כמו (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים וגו' להיות עושים את שני הימים האלה". והנה אם ילמד האדם חֻקֵי החכמה, גם יביא למוסר נפשו להשתמר מגלולי התאוה והיצר, אעפ"י שקשה הדבר בתחלתו, וכדברי הכלל הכ"א, באחריתך יהפך מצב הלב ויצטיירו בו ציורי החכמה ששמע מפי החכמים, וימשלו אלה הציורים הנכבדים בלב, ואז יוכל להיות נוהג בכל עניניו בחכמה. ועל זה אמר "למען תחכם באחריתך", כלומר אעפ"י שבתחלת הדבר לא תמצא ציורי החכמה מול עיני הלב, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון ב'), באחריתך יכונו כולם על לוח לבך, ואז תחכם, כי תנהג בכל מנהגיך כפי חכמת לבך.
3