גן נעול, בית שני ה׳:ו׳Gan Naul, House II 5:6
א׳[משלי ח, לג] "שמעו מוסר וַחֲכָמוּ ואל תפרעו". פירוש "וחכמו" הֱיוּ נוהגים במנהגיהם כפי החכמה, וכדברי הכלל הי"ב. ובפסוק שלפניו אמר (ח, לב) "ועתה בנים שמעו לי, ואשרי דרכי ישמורו". ודבר על הסדר, תחלה הזהיר על השמיעה, לשמוע עצה וחֻקֵי החכמה מפי החכם, ועל זה אמר "ועתה בנים שמעו לי". ואחר כך הזהיר על השמירה בלב, כי אין די לשמוע חכמה יום יום אם לא ישים הדברים על לבו ויצפנם בכח השומר, כי לולי כן לומד ושוכח ואין תלמודו כלום. ועל זה אמר "ואשרי דרכי ישמורו", כלומר אעפ"י שהשומעים רבים, לא יאושר זולתי השומר אלו הדרכים ששומע בלבו היטב. ואחר כך הזהיר על המעשה שהוא עיקר, והזהיר תחלה על כבישת היצר וסור מרע, ועל זה אמר "שמעו מוסר", שמעו מפי חכמים מוסר השכל, למען תִּוָסְרוּ ותנצלו ממוקשי מות ומפחי היצר, וכמבואר בחלון ה'. ואחר כך הזהיר על "עשה טוב" שינהגו כפי ציורי החכמה המושלים בלב, ועל זה אמר "וחכמו", כלומר הֱיוּ נוהגים במנהגיהם כפי החכמה. ואחר הזהיר על ארבעתן, אמר "ואל תפרעו". ומלת "פריעה" על היציאה מן הגבול הנכון, ומסדר ההנהגה הנכונה, כמו (שמות ה, ד) "למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו", כלומר על ידי דבריכם אתם מרחיקים את העם מעשות חובתם ועבודתם המוטלת עליהם. וכן (שמות לב, כח) "וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעו אהרן", כלומר שראה שיצאו העם מהלאה לגבולי החכמה ומסדר ההנהגה הראויה להם, כי אהרן פְרָעוֹ ע"י עשות העגל. וכן "אל תפרעו" הנכתב במקרא זה. כלומר ערב אני בעדכם שאם תשמעו עצה, ותשמרוה בלבבכם, ותקבלו מוסר, ותנהגו בחכמה, אל תפרעו לעולם, אל תצאו מן הגבול הראוי ומסדר ההנהגה שנצטויתם עליה. או שמזהיר על קבלת להיות סור מרע, ועל ההנהגה בחכמה שהיא עשה טוב. ובעבור שאלו השתים קשים לפי שמנגדים ליצר הלב וכמו שבארנו, על כן הזהיר "ואל תפרעו", כלומר ואל תפרעו בדבריכם ובטענותיכם עניני המוסר לבלתי היות סור מרע. וכן אל תפרעו בדבריכם ובטענותיכם עניני החכמה לבלתי עשות הטוב. ומצינו המליצה הזאת במקומות אחרים בכתבי הקדש על שתי אלה. על המוסר מצינו (משלי טו, לב) "פורע מוסר מואס נפשו", (שם יג, יח) "ריש וקלון פורע מוסר". ועל החכמה מצינו (משלי א, כה) "ותפרעו כל עצתי", והעצה הן חֻקֵי החכמה. ולכן אמר בפסוק זה "שמעו מוסר", ולא אמר "וקבלו מוסר", לפי שהזכיר בפירוש "ואל תפרעו", וזוהי הקבלה.
1
ב׳[משלי ט, יב] "אם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לך ולצת לבדך תשא". פירוש "חכמת", אם היית נוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. כי הלומד חֻקֵי החכמה וכובש יצרו ונוהג בחכמה, את נפשו הוא מציל משאול ומאבדון, לֵאור באור החיים. והנה היתרון לו לבדו, כי נפשו תבורך לאור באור החיים. ועל זה אמר "חכמת לך", לך לבדך חכמת. וכענין המקרא שלפניו שאמרה החכמה (ט, יא) "כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים". ומי שאינו נוהג בחכמה והולך בשרירות לבו ישא את עונו, ואת נפשו הוא חובל. ואולם שלמה בחכמתו הזכיר נגד "אם חכמת", "ולצת לבדך תשא" לפי שרצה להשוות המדה, כמו שהנוהג בחכמה עושה טובה לעצמו, כן הנלוז ממנה משחית נפשו ונושא עונו לבד. ולפעמים אין שני הענינים דומים, כי ההולך בחכמה אין ספק כי שכרו אתו, לפי שהדבר תלוי בבחירת האדם, ואין לו מכריח חוצה לו, וראוי שיקבל שכרו לבדו. אבל הנלוז ממנה אולי שאין האשמה תלויה בו, אם אבותיו לא למדוהו חכמה, וגדל בכסילות, ומה יוכל לעשות? כי אי אפשר לו שינהג בחכמה הנעלמת ממנו, והאשמה תלויה באבותיו שהחטיאוהו! ולכן אמר "ולצת", כי ההתלוצצות יפול על מי שמודיעים לו חֻקֵי התורה והחכמה ומכניסים אותו לתלמוד, והוא מתלוצץ באבותיו ובחכמים ובדבריהם, ואינו שומע עצה ואינו מקבל מוסר. ואז הוא לבדו אשם ונשא עונו, וכנגד זה אמר "ולצת לבדך תשא". כי ביראת ה' לא בחרת, ולא שמעת לקול הורים ומורים ולכן הם נקיים, ואתה תשא לבדך העון והעונש הנמשך ממנו. והנה למעלה (חדר ד' חלון ז') בארנו פסוק (משלי יג, א) "בן חכם מוסר אב ולץ לא שמע גערה", ואמרנו שהמתלוצץ על חכמים ודבריהם אין ספק שלא שמע גערת אביו מימיו לאמר "מדוע ככה אתה עושה?". כי אילו גער בו אביו היתה הגערה מועלת לכל הפחות שלא יתלוצץ במי שגדול הימנו. ונוכל לפרש גם כן "ולץ לא שמע גערה", לא הטה אזנו לשמוע גערת החכם שגער בו, כדרך (קהלת ז, ח) "טוב לשמוע גערת חכם", ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ד'). "ולא שמע" כמו "לא קבל", כענין (משלי יט, כ) "שמע עצה". וכמו שרגילין לומר בתלמוד (עירובין קב, ב) "לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי". ולפי שלא שמע גערה, השתקע ברע ונעשה באחריתו לץ, והוא עצמו אשם בדבר. ועל זה אמר פה "ולצת לבדך תשא".
2