גן נעול, בית שני ה׳:ז׳Gan Naul, House II 5:7

א׳[משלי יג, כ] "הולך את חכמים יֶחְכָּם ורועה כסילים ירוע". פירוש "יחכם", ינהג גם הוא בחכמה באחריתו, וכדברי הכלל הי"ב. וכבר רמזנו על מקרא זה למעלה (חדר ד' ט"ו), הענין שההולך את חכמים הנוהגים בחכמה ובצדק ושומע יום יום מועצותיהם ומוסרם, וראה מנהגיהם הטובים, הנה תִּוָסֵר נפשו אל החכמה, ויכבוש מעט מעט יצר התאוה והסּכלות, וירגיל עצמו להתנהג בדרכי החכמים, וע"י כן באחריתו יחכם, כדרך "למען תחכם באחריתך" שבארנו בחלון חמישי. ומלת "הולך" נופל על המנהגים ומשפט המעשה, כדרך (שמות יח, כ) "והודעת להם את הדרך ילכו בה", (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו", כמבואר בבית הראשון (חדר י' חלון ו'). ולכן אמר "הולך את חכמים", שהולך עמהם בדרכיהם ועושה כמעשיהם, ע"י כן יחכם. אבל אם אינו חפץ ללכת אתם בדרכם, אעפ"י שהוא תמיד בחברתם לא יועיל לו אם לבו סר ומואס במעשיהם. ואולם לא היה צריך להודיע שההולך את הכסילים לא יחכם, כי אם הולך בדרכי הכסילים ועושה כמעשיהם, גם הוא כסיל כמוהם, ואיך יחכם? אלא הודיע שהמתחבר לכסילים, אעפ"י שהוא איננו כסיל, ולבו מבקש חכמה ורוצה להתנהג בחכמה, לא יחכם, כי תשחת חכמתו ע"י חברת הכסילים בשמעו יום יום דברי אולתם וסּכלותם, ורואה מנהגיהם הנשחתים. כי מעט מעט יחל להתעורר גם בלבו יצר התאוה והסּכלות, ויַטו רגליו מני דרך הישר, ובאחריתו יהיה גם הוא כסיל. ועל זה שנינו (אבות, א) "ואל תתחבר לרשע", ובפירושינו למסכת אבות¹יין לבנון, פרק א משנה ז (עמ' 83-85) הוכחנו דתני לה נגד "וקְנֵה לך חבר" ששנה יהושע בן פרחיה, ותרווייהו נגד "על העבודה" ששנה שמעון הצדיק. והן מנהגי התורה והחכמה שהיא עבודת השם ב"ה, כדאמרינן בספרי (פרשת ראה, פסקא לג) "'ואותו תעבודו', עבדוהו בתורתו ובמקדשו". ותני רישא (אבות, א) "וקְנֵה לך חבר" המלמדך ליראה את ה' וללכת בדרכיו, והמזכירך בעת המכשול כשיצרך מתגבר עליך לבלתי לכת אחריו, כדוגמת "הולך את חכמים יחכם". שאם אין לו חבר, בנקל יחטא כשהוא לבדו ויצרו מתגבר עליו. וסיפא תני "ואל תתחבר לרשע", להיות לו ריע ולהשתתף עמו בעסקים ובעניני העולם. כי בהתחברך עמו תמיד ותראה מנהגיו הרעים, באחריתך תשוה לו גם אתה. וכדוגמא (משלי יג, כ) "ורועה כסילים ירוע", כלומר אף על פי שעתה מנהגיו בחכמה, בהתחברו לכסילים ומשתתף עמהם, לסוף ירוע וירוצץ ותשחת בנין נפשו. ובפרושינו הנ"ל הארכנו, ובספר זה לפרש הכתובים באתי, ולקצר בחרתי.

ב׳[משלי ט, ט] "תן לחכם וְיֶחְכָּם עוד, הודע לצדיק ויוסף לקח". פירוש "ויחכם עוד", יתאמץ יותר להיות נוהג בחכמה תמיד, וכדברי הכלל הי"ב. וגם על פסוק זה רמזנו למעלה (חדר ד' חלון טו), כי החכם שקבל חֻקֵי החכמה מרבותיו והולך באמונת לבו ונוהג בחכמה, כשישמע מפי החכמים המופלאים והנבונים דברי תבונות ודעת, וענינים מופתיים²הוכחות הגיוניות ביראת ה' ותהלתו, וכן כשיגידו לו טעמי תורה המתוקים מדבש ונופת צופים, ודברי חן ושכל טוב הקרובים לדרך המדעי והברור המופתי, יענדם עטרות לו ויתאמץ יותר ויותר לכבוש יצר הלב ולהתנהג בחכמה רב מאד ממה שהתאמץ תחלה. ובמקרא שלפניו אמר (ט, ח) "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך". והענין צח מאד בארנוהו בספר "מעין גנים". ופה ארמוז בקצרה שמלת "תוכחה" נופל תמיד על הברור המדעי והנצוח ההחלטי שיודה בעל הריב בעל כרחו לדעת איש ריבו. והלץ שונא תוכחת, כי נפשו חפצה בליצנותו. אבל החכם המאמין ישמח בשמעו מפי הנבון ואיש הדעת מופתים נאמנים המחזיקים דרכי אמונה שבלבו. ולכן אל תוכח לץ כי לא תועיל מאומה, ואולי גם ישנאך, אלא הוכח לחכם כי יאהבך בעבור תוכחותיך. ועל זה אמר: תן לו מופתים מדעיים ותוכחות יושר, וע"י כן יחכם עוד, יתאמץ עוד יותר להיות נוהג בחכמה בהתברר לו אמתת החכמה וטוב טעמה. וכן הצדיק שהולך בדרכי הצדק ויעשה כמצות החכמים, הודיעוֹ דברים ברורים המאמצים לבו, ויוסף לקח, כי יִרֶב חשקו ללמוד יותר מן החכמים, בראותו נועם דרכי החכמה וסגולתן, והבן.