גן נעול, בית שני ה׳:ח׳Gan Naul, House II 5:8
א׳[משלי כא, יא] "בענוש לץ יֶחְכַּם פתי, ובהשכיל לחכם יקח דעת". פירוש "יחכם", ינהג הפתי בדרכי החכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והענין כך הוא ה"לץ" הוא המתלוצץ בחכמה ובחכמים, ולא יועילו לו מוסר השכל, גם לא תוכחות יושר, כמו שרמזנו בחלון השביעי. ואלו הדברים יתבארו בארוכה בספר "מעין גנים" בעז"ה. ומלת "פתי" על הנרדם בהבליו ובסּכלותו, ובעבוּר השתקעו בדמיונותיו לא יתעורר כלל לשמוע חכמה או לְהִוָסֵר אל החכמה ולהתנהג בדרכיה. וצריך שיעוררוהו משנת פתיותו ולקבוע מחשבות חדשות בלבו, כמו (ח, ה) "הבינו פתאים ערמה", (א, ד) "לתת לפתאים ערמה", והיא הערת המחשבה. ולא אוכל לפרש פה יותר, כי בספר הנזכר יתבאר שרש "ערם" וכל לשון "ערמה" ברחבה ואז תבין הענין היטב. ובעבור שלא יועילו ללץ דברי מוסר ותוכחה אין תקנה להסירו מאולתו זולתי ע"י עונשים ומכאובות, הן מן השמים להוכיחו במכאוב על פשעיו, או בידי אדם אבותיו ורבותיו. ואין הערה יותר גדולה ומועלת לפתיים כמו ראות העונשים הקשים, כי דברי פה ושפת יושר להשמעת אזן הפתי לא יפעלו בנפשו להעירו מתרדמתו כמו חרדת לבו בהיות למראה עיניו עונשי הרשעים ומצוקותיהם. ועל זה אמר "בענש לץ יחכם פתי", שע"י כן ייקץ משנת פתיותו, וישוב ליראה את ה' וללכת בדרכיו, וירגיל עצמו ללכת במנהגי החכמה. מה שאין כן החכם ונוהג בחכמה, אינו צריך לא למוסר דברים ולא למוסר עונש, כי איש חכם הוא, ולכן לא תמצא בכל המקרא לשון "מוסר" כתוב אצל חכם. כי אם הוא חכם אינו צריך למוסר, וכמו שיתבאר בספר הנזכר. ואולם טוב לחכם לשמוע דברי "תוכחת", והן דברי המופתים המדעיים ותעלומת חכמה וטעמיה, וכמבואר בחלון ז' בפסוק (ט, ט) "תן לחכם ויחכם עוד". כי תאר "חכם" נופל גם על המסכל כל אלה, רק בהיות בו מאסף החכמה ונוהג כן, אלא שאין צריך שיראה החכם עונש ומכאוב שיביאוהו לחפוץ לשמוע ולקבל דברי מוכיחיו, כי בהיותו חכם וירא את ה', אינו צריך רק להערת השכל. ומיד שידבר עמו איש הדעת בשכלו הטוב לפאר ולרומם בדבריו עניני דעת הנפלאים והעמוקים, תחשוק נפשו הטובה לקבלם ולדעתם. ועל זה אמר "ובהשכיל לחכם יקח דעת", וכדרך (שם כב, יז) "ולבך תשית לדעתי", ומבואר למעלה (חדר ד' חלון י"ד), והבן.
1
ב׳[משלי לב, ט] "לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יֶחְכָּם". פירוש "לא יחכם", לא ינהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. הנה אמרנו בכלל הששי שכֹח החכמה נטוע בכל הנפשות, ובו יוכל כל אדם לקבל החכמה. וכן אמרנו בכלל הכ"א שבנפש כל אדם נטוע כח הממשלה והבחירה, ובו ימשול על יצרו הרע, ולהכריחו לסור אל משמעת החכמה. ולכן מי האיש החפץ חכמה ולהתנהג בצדק ובכשרון העוז, בידו להשלים חפצו. אין נעדר מזה זולתי המוכה בשגעון והמטורף בדעתו, כי איננו בגדר בן אדם, (ומן) [וכן נעדר מן]1הוספנו מלים אלו לפי השערה הבריאים הדומים להם, הן השותים במזרקי יין ושכר ומשתכרים תמיד, כי גם עליהם תטרוף דעתם, ואינן יכולין לקבל החכמה ולציירה בלב ולהתנהג בדרכיה. ועל זה אמר שהיין מסבב [אל] הלץ ההתלוצצות, והשכר הומה בלב שותהו, והשוגה בו שמשתמש בו שלא כהוגן כמו השכורים, לא יחכם לעולם, כלומר לא ינהג בחכמה. ויש ג"כ משל בפסוק זה, ויהיה מלת "יין" על כח הבינה הנטועה בנפש, כמו שבארנו בבית הראשון, בכונה החמישית בפתיחתנו. ובינת האדם כשישען עליה תגרום ההתלוצצות, ויליץ על החכמים והחכמה, כדרך (שם ג, ה) "ואל בינתך אל תשען". ולכן השוגה בו ומשתמש בבינתו נגד דרכי החכמה לא יחכם לעולם. ואינו דומה לנלוז מן החכמה בעבור תאותו, כי אפשר שישוב מפשעיו. מה שאין כן הנלוז בעבור טענות והתלוצצות, ממש אין להם תקוה שיחכם, וכמבואר בכלל הכ"ו.
2