גן נעול, בית שני ו׳:י״גGan Naul, House II 6:13
א׳(מל"א ז, יד) "וַיִּמָּלֵא את הַחָכְמָה ואת התבונה ואת הדעת לעשות כל מלאכה בנחשת". פירוש, חירם היה בן אשה אלמנה ממטה דן, כמו שכתוב בדברי הימים. ואביו היה ממטה נפתלי והיה גר בצור, כמו שכתוב בספר מלכים. וכן דעת קדמונינו ז"ל (ערכין טז, ב) ודבריהם אמת. ובעבור צדקת האיש הזה זכה להיות מלא רוח אלהים בחכמה הן בחכמת המנהגים, והן בחכמות למודיות ומלאכת מעשה. וכן היה מלא תבונה ודעת, בסוד השם ב"ה ובידיעות הנשגבות והנפלאות, ועל זה מלת "וַיִּמָּלֵא" בנפעל. לפי שרומז על הרוח העליון שחל עליו ונעשה פתאום מלא חכמה ותבונה ודעת. ובפירוש רש"י ז"ל "שלשה כלי אומנות שהעולם נברא בהן שנאמר 'יי' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו', ובשלשתן נבנה הבית" ע"כ. לא כמו שכתב ר"י אברבנאל שאביו היה איש נכרי. ואמו היתה יהודית. אביה ממטה נפתלי ואמה מבנות דן. [ע"כ] וזה רחוק מן הדעת. והנה העיד הכתוב שהיה מלא רוח חכמה ותבונה ודעת, דומה למה שנאמר בבצלאל. וכן ידמה לו בפירושו, ואין צורך לכפול הדברים. ובעבור חכמתו וצדקתו זכה לכל הכבוד הזה. ובמדרש רבותינו1מובא ע"י הפירוש המיוחס לרש"י (על דברי הימים ב' ב, יג). ועיין "תורה שלימה" להרב מ"מ כשר, בראשית ל פסקא כ"ו הביא כמה מקורות הקרובים לסגנון זה ז"ל "'נפתולי אלהים נפתלתי' וכן 'דנני אלהים'. אמרה רחל מעתה עקמתי פתולים ועקמומיות עד שאני יכולה לדמות עצמי ללאה אחותי. אם לאה תתפאר עצמה בבצלאל בנה שיעשה המשכן, יצטרך להשתתף במלאכתו אחד מבני. (שמות לא, ו) 'את אהליאב בן אחיסמך למטה דן'. ואם שלמה בן אחותי יבנה בית המקדש, צריך להשתתף עמו מבני דן ונפתלי". ע"כ. למדנו מהם כי חירם נערך עם אהליאב ובצלאל. ומה שאמר "לעשות כל מלאכה בנחשת". אינו שב על "וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת"; כי היה מלא חכמה בכל דבר כמו שכתוב בדברי הימים (דהי"ב ב, יג) "יודע לעשות בזהב ובכסף בנחשת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל, וּלְפַתֵּחַ כל פִּתּוּחַ ולחשוב כל מחשבת אשר ינתן לו עם חכמיך וחכמי אדוני דוד אביך". אבל שב על (מל"א ז, יג) "וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור". כי שלח אחריו ולקחו משם בעבור מעשה הנחושת. ואין הטעם כדברי ר"י אברבנאל ז"ל שלא רצה שלמה שיעשה דבר מהזהב המיוחד לדביר ולהיכל, בעבור היותו מבני נכר. כי כבר אמרנו שהיה איש יהודי ממטה נפתלי. אבל הטעם כי למלאכת הזהב לעשות השלחנות והמנורות וכיוצא היו חכמים רבים בירושלים יודעים לעשותן. כי היה צורת הכלים האלו נודעת לעיניהם, בהיות במשכן ה' כדמות הכלים האלו שעשו בצלאל ואהליאב במדבר, ולא שִׁנָה שלמה מתבניתן. כי מצות התורה שיעשו לעולמים כתבנית אשר הראה את משה בהר. וכמו שכתבנו בפירוש "רוח חן".2חכמת שלמה, פרשה ז פסקא טו (עמ' 101-102) ועוד עיין שם הקדמה שניה (עמ' 18) שעל כן נאמר (דהי"ב ד, ז) "ויעש את מנורות הזהב עשר כמשפטם". כלומר אע"פי שהִרְבָּה לעשות מנורות, היו כולם כמשפטם כתבנית מנורת המדבר, וכן כולם. אבל כלי הנחשת עשה שלמה חדשות מדעתו. כי עשה שני עמודים יכון ובעז והים וכיורות והמכונות. והכל לכונות נפלאות בסוד אלוהי. כמו (מל"א ז, לג) "ומעשה האופנים כמעשה אופן המרכבה" ואמרו ז"ל3כן כתב רבינו גם ב"רוח חן" (פרשה ט פסקא ח, עמ' 134) ומקורו רד"ק (בהקדמתו לפירושו למעשה מרכבה של יחזקאל, מקראות גדולות, לובלין, תרי"ז) ודברי רד"ק על מלכים-א (ז, לג) כאשר ראה יחזקאל ע"ה, וראה שלמה בחכמתו מה שראה יחזקאל בנבואתו, וכדמות אלה לא נעשו במדבר. והיה צריך לאיש מלא חכמה תבונה ודעת לעשותן. ובעבורן שלח אחר האיש הנכבד הזה שבחכמתו הנפלאה יעשה כל הכלים האלה. ולכן לא הטריחוֹ במעשה הזהב והכסף וכיוצא, כי היו עוד חכמי לב רבים אתו שיכולים לעשותם. וזה נכון מאד:
1
ב׳(דהי"א כה, כא) "ועמך בכל מלאכה לכל נדיב בַּחָכְמָה לכל עבודה והשרים וכל העם לכל דבריך". פירוש "בחכמה" חכמת למודיות ומלאכת מעשה. כי נכתב אצל המלאכות ולמד מענינו. ומקומו בחדר הי"ב כי שם יתבארו לשונות של "חכמה" שהן ממין זה. ואולם קבעתיו גם פה לפי שאלה הנדיבים בחכמתם היו ג"כ צדיקים חכמים במנהגים ישרים. כי היו חכמי לב, כמו האנשים הנכבדים שהתנדבו לעשות את כל מלאכת המשכן, כמו שנזכר בתורה (שמות לו, ב) "כל אשר נְשָׂאוֹ לבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה". ובפירוש נאמר בתורה4שמות לה, י שהנדיבים הללו היו חכמי לב וזכו לרוח אלהים. ואין ספק כי דומים להם הנדיבים בחכמה בימי דוד ושלמה בנו שהיו ג"כ בעלי הרוח הטובה בעבור צדקתם וחכמתם. והנדיבות עצמה מחֻקֵי חכמת ההנהגה:
2
ג׳(ירמיה י, יב; וכן נא טו) "מכין תבל בְּחָכְמָתוֹ". נזכר פעמיים בספר ירמיה. ושניהן כדברי הכלל הי"ג והי"ד. כי הנחתן על מעשה השם ב"ה בשמים ובארץ, שנאמר עליהן (תהלים קד, כד) "כולם בחכמה עשית". ולא אוכל לפרש פה יותר. ויתבארו היטב בספר "מעין גנים" בעז"ה:
3
ד׳(שמואל ב יד, כ) "ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים". ובארנוהו בחדר השני (חלון ו'):
4