גן נעול, בית שני ו׳:י״דGan Naul, House II 6:14

א׳והנמצאים ממין זה בלשון תרגום בספר דניאל ובספר עזרא גם הם הולכים הלוך על הסדר ונשענים על הכללים שיסדנו ואלו הן:

ב׳(דניאל ב, כ) "ענה דניאל ואמר להוי שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חָכְמְתָא וגבורתא די ליה היא". פירוש חכמתא. חכמת המנהגים צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ד. ואמר זה בעבור שנגלה לו בחזיון לילה חלום נבוכדנצר ופתרונו, וראה ענין ארבע מלכיות, גם המלכות החמישי שתקום לעולמי עולמים. ואז ברך את השם ב"ה המנהיג את עולמו בחכמה שאין לה קץ. דבר והפך-הדבר, פעם מקים מלכים, ופעם משפיל מלכים. והכל בחכמה צדק משפט ומישרים. וכמו שאמר (דניאל ב, כא) "והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקם מלכין". כלומר בחכמתו משנה עתים וזמנים מטוב לרע ומרע לטוב. מסיר מלכים ומקים מלכים אחרים תחתיהם. והנה החכמה היא לה' לבדו כי הוא מבין סוד החכמה, וממנו נודע ונאצל כל חכמה. וכמו שעמו החכמה כן עמו ית' הגבורה והכח להשלים מה שיגזור כפי סוד חכמתו העליונה. ולכן כל מה שראה המלך נבוכדנאצר בחלומו יתקיים ולא יפול דבר ארצה. וכדרך (איוב ט, ד) "חכם לבב ואמיץ כח". ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון י"ז). וכבר נתקיימו ארבע הידות:

ג׳(דניאל ב, כא) "יהב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין ומנדעא לידעי בינה. פירוש "חכמתא" רוח אלהים המגַלה ציורי החכמה בלב. וכדברי הכלל הכ"ז. כי אם עשה האדם את שלו, והתגבר על יצרו ונוהג בחכמה נגד טבע לבו, וכל חפצו אל החכמה, אז יִלָוֶה אליו העזר האלוהי ממרומים להוציא ציורי נפשו הצחות מן הכח אל הפועל. והוא רוח אלהים בחכמה, ואז יהיה חכם לב. וכמבואר למעלה אצל בצלאל ואהליאב ושלמה וכיוצא. וכן קרה לדניאל לפי שהתאמץ בכל לבו נגד יצרו ונהג בחכמה גם בארץ אויביו, כנזכר בראש ספרו, לכן לבשתו רוח ה' בחכמה ובתבונה ובדעת. ועל זה אמר (דניאל ב, כא) "יהב חכמתא לחכימין" כלומר נותן רוח חכמה בלב החכמים הנוהגים בחכמה. וכן בעבור שהתבונן ביראת ה' כבודו וגדלו, והיה ירא את ה' מאד, לבשתו רוח ה' בבינה ובדעת להבין העמוקות והסודות החתומים וזכה גם לרוח נבואה לדעת נפלאות אשר תהיינה באחרית הימים. ועל זה אמר "ומנדעא לידעי בינה". כלומר וכן נותן השם ב"ה רוח דעת ויראת ה' בלב היודעים בינה. כלומר האוהבים והחפצים להשתמש ברוח בינתם ודעתם ביראת ה' וכבודו, וכמו שקרה לו כי נגלה אליו בנבואה חלום נבוכדנצר ופתרונו ולכן חתם (ב, כג) "וכען הודעתני די בעינא מנך די מלת מלכא הודעתנא". והבן:

ד׳(דניאל ב, כג) "לך אֱלָהּ אבהתי מהודא ומשבח אנה די חָכְמְתָא וגבורתא יהבת לי". פירוש "חכמתא", רוח אלהים בחכמה להיות נוהג בכל מנהגיו בחכמה, וכדברי הכלל הכ"ז. כלומר הנני משבח ומרומם את שמך על כל הטובה אשר עשית עמדי מנעורי עד היום הזה. כי נתת בי רוח חכמה וע"י כן אני נוהג בכל מנהגי בחכמה. וגם בארץ אויבנו לא נטיתי לבי מדרך חֻקוֹתיך, כי לבי לב חכם ובעבור כן זכיתי להנצל מכל רע כי השגחת השם ב"ה דבקה בחכמים. וכן נתת בי גבורה להתיצב ולהתקומם נגד המורדים ושרים ואדונים קשים. כענין שקרה לו בנעוריו עם המלצר (דניאל א, יא). ועתה כשרצה רב טבחים להרגו עם חבריו הצדיקים במספר שאר חכמי בבל בפקודת המלך. התאמץ דניאל ושאל ממנו שיביאנו לפני המלך. ולא ירא ולא פחד מחמתו. ויותר מזה שהבטיח דניאל למלך שאחרי שלשת ימים יגיד למלך החלום והפתרון, וזה גבורת הלב במאוד. כי עדיין לא ידע אם יגלה השם ב"ה סודו על ידו אם לא. ואם לא יקים את דברו שהבטיח למלך יוסיף עליו חרון אפו. ודניאל לא חש לכל זה בעבור כי היתה עליו רוח נדיבה וגבורת הלב ונשען על עזרת השם ב"ה. וכמו שבארנו ענין זה בבית הראשון (חדר ה' חלון ד'). ולכן כשנגלה לו הסוד בחלום הלילה הודה ושבח את השם ב"ה על שתי המתנות שנתן לו, החכמה והגבורה שהיו עמו מנעוריו. ועוד נתן הודאה על החסד שגמל עליו עתה להודיעו חלום המלך ופתרונו ברוח נבואה. ואמר "וכען הודעתני וגו' די מלת מלכא הודעתנא" וכמבואר למעלה. והנה עם השם ב"ה החכמה והגבורה גם עמו הדעת. כמו שאמר (ב, כב) "הוא גלא עמיקתא ומסתרתא, ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא". והוא ב"ה חולק כבוד ליראיו לברך אותם בשלשת המתנות הללו חכמה וגבורה, כמו שאמר "די חכמתא וגבורתא יהבת לי". וכן דעת העמוקות והעתידות כמו שאמר "וכען הודעתני" וגו'. והבן:

ה׳(דניאל ב, ל) "ואנה לא בְחָכְמָה די איתי איתי בי מן כל חייא רזא דנא גלי לי, להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע". פירוש "בחכמה" בעבור חק החכמה צדק משפט ומישרים. וכדברי הכלל הי"ב. כי דניאל עשה שתי התנצלויות לפני המלך כשגלה לו סוד החלום. התנצלות אחת לכבוד השם ב"ה ולהציל חכמי בבל מיד המלך. ועל זה אמר (ב, כז-כח) "רזא די מלכא שאל לא חכימין אשפין וגו' יכלין להחויא למלכא. ברם איתי אלה בשמיא גלה רזין והודע למלכא נבוכדנצר". כלומר אל תבער חמתך בחכמי בבל, כי שאלתך מהם עמוקה מדעת האדם. ואולם תן כבוד לה' אלהי השמים המגלה רזין והודיעך מה יהיה באחרית הימים. התנצלות שניה למעט ולהשפיל מעלתו, שאיננו מתפאר בצדקתו ובכשרון מעשיו שהוא חכם מכל אדם, ושבעבור כן נדבקה בו השגחת השם ב"ה להודיעו הסוד הזה, ולהעלימו מיתר בני אדם שאינן זכאין וטובים כמוהו. אלא שלכבוד המלך להודיעו מה שהיה חפץ לדעת, על כן גלו לו הסוד להודיעו למלך. ועל זה אמר "ואנה לא בחכמה" וגו' כלומר לא בעבור כי חָכַמְתִּי יותר מכל החיים גלו לי לכבודי הסוד הזה' זולתי בעבור כבוד המלך:

ו׳(דניאל ה, יא) "וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אלהין השתכחת ביה". פירוש "וחכמה", שנגלו בלבו ציורי החכמה. וכדברי הכלל הכ"ז. וזה אחד משני פסוקים שרמזנו עליהן בבית הראשון (חדר ג' חלון א'). ואמרנו שבתחלת המחשבה נראין כסותרין את הכלל שיעדנו שאין תאר "חכם" נופל על המלאכים והצבאות. וכבר פרשנו הפסוק האחד בבית זה (חדר ב' חלון ו'). והוא (שמואל ב יד, כ) "ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים". ואמרנו שעל כן נכתבה המליצה "חכם כחכמת מלאך", ולא אמרה "ואדוני חכם כמלאך אלהים". לפי שאין התואר נופל על מלאכים וצבאות. ועכשיו הפירוש: אדוני חכם וחכמתו גלויה כל עת בלבו. כמו שנגלה החכמה במלאך אלהים בלי השתנות. שאע"פי שלא יאמר עליהן התואר בעבור שאין מנהגם בחכמה בבחירה וברצון, בכל זאת יודעים כל עת דרכי החכמה. וכן בפסוק זה אומר "וחכמה כחכמת אלהין השתחכחת ביה". כלומר ציורי חכמתו בלבו חזקים וקבועים בו בלי השתנות, כחכמת המלאך שהיא קיימת בו לעד. ואילו היה נאמר "וחכם כאלהין" אז היה סותר הכלל שהנחנו. והבן:

ז׳(דניאל ה, יד) "וְחָכְמָה יתירה השתכחת בך". פירוש "וחכמה", ציורי החכמה הרבים. וכדברי הכלל הי"ב. כלומר ידעתי שנגלו בלבבך ציורי החכמה הנפלאים. בעבור כי זכית לרוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת:

ח׳(עזרא ז, כח) "ואנת עזרא כְּחָכְמַת אלהך די בידך מני שפטין ודינין די להוון דיינין וגו' לכל ידעי דתי אלהך". פירוש "כחכמת אלהך", כפי רוח החכמה אשר עליך המצייר בלבך ציורי החכמה כולם. וכדברי הכלל הכ"ז. כי ידע ארתחשסתא שעזרא סופר מהיר בתורת ה', מלא רוח חכמה. ולכן צוהו שיושיב שופטים ודיינים השופטים משפט צדק כפי חֻקֵי החכמה העליונה. והדבר הקשה מהם יקריבון אליו וילמדם הדרך הנכון בכל דבר כפי חכמתו הגדולה:

ט׳והנה התבארו כל המקומות שנזכר בהם שם דבר "חכמה" הנכתבים על חכמת המנהגים צדק משפט ומישרים. ופרשנו כולם על דרך אחד ועל מנהג אחד. ואולם לשונות של חכמה הנכתבים על חכמות טבעיות למודיות ומלאכת מעשה, וכן אותן הנכתבים על האוילים בוזי חכמה, הנה דרך אחר להם. ואקבצם כולם אל החדר השנים עשר ושם יתבארו כולם בעז"ה. ועתה נבוא לפרש כל לשונות של "חכמה" הנכתבים בספר קהלת: