גן נעול, בית שני ו׳:ד׳Gan Naul, House II 6:4

א׳(דהי"ב א, י) "עתה חָכְמָה ומדע תן לי ואצאה לפני העם הזה ואבואה כי מי ישפוט את עמך הגדול הזה". פירוש "חכמה", תן בי רוח אלהים להוציא ציורי החכמה שבנפשי אל הפועל. וכן מַלֵא לבבי ציורי המדע והדעת, ואז אהי חכם לב ברוחב חכמתי ואנהג בצדק משפט ומישרים. ובהיות ג"כ ציורי המדע נגלים בלבבי, אהי משכיל ומבין נוסף על חכמתי. כי ציורי הדעת הם שרשי השכל והבינה. וכמו ששנינו (אבות, ג) "אם אין דעת אין בינה". ודברנו על זה בבית הראשון (חדר ו' חלון ה'). וצריך אני לשתיהן. כי בהתעלם ממני ציורי החכמה, איך אשכיל ואיך אבין בחכמה? ואיך אשפוט משפטי צדק בהתעלם ממני דרכי הצדק? ובהתעלם ממני ציורי המדע והבינה אע"פי שהתגלו בי דרכי צדק והנני חכם, לא אוכל לשפוט בעבור שלא אבין דברי בעלי הריב והעדים ותחבולותיהן, וכמו שאמרנו למעלה (חדר ב' חלון ג') כשפרשנו הכתובים (דברים טז, יט) "כי השחד יעור עיני חכמים". (שמות כג, ח) "כי השחד יעור פקחים". שצריך השופט להיות חכם וגם פקח, והארכנו שם. וכל שכן מלך ישראל שמלבד ענין המשפט, גם צריך לתקן תקנות ולהנהיג המדינה כלה. ואיך יתכן כל זה מבלעדי הִגָלוֹת בו ציורי החכמה וציורי המדע. ועל זה אמר "ואצאה לפני העם הזה ואבואה". כלומר הן בעניני הנהגת המדינה והן בעניני המשפטים אהיה יוצא ובא לפניהם בחכמתי ובתבונתי, ולולי שתי אלה אי אפשר. כמו שאמר "כי מי ישפוט את עמך הגדול הזה?". והנה גלה דעתו שאינו מבקש מאת השם ב"ה רק ציורי חכמת ההנהגה הטובה, ותבונה להבין האמת בכל דבר למען ינהג בצדק במעשיו ובמשפטיו. לא שבקש ממנו ית' שיתן בו רוח לחקור חקירות בענינים האלהיים ובענינים הטבעיים, ולהיות יודע כל חכמות הלימודיות וחכמת כל מלאכת מעשה וכיוצא, שאינן הכרחיים לְהִוָדַע למלך ישראל ולשופט. אלא חכמת ההנהגה והתבונה בה. ולא שיכריחהו השם ב"ה להיות צדיק, כי זו תפלת שוא. אלא כמו שאמרנו שיחל עליו רוח אלהים לגלות ציורי החכמה והמדע שבלבו. וראיה לפירוש זה כי בספר מלכים אמר תמורת זה מליצה אחרת. (מל"א ג, ט) "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה?" הא למדת שלא בקש דבר, רק לב שומע ומבין בין טוב לרע כדי שיוכל לשפוט צדק ואמת על פי התורה והחכמה:

ב׳(דהי"ב א, יא-יב) "יען אשר היתה זאת עם לבבך ולא שאלת עושר נכסים וכבוד וגו' ותשאל לך חָכְמָה ומדע אשר תשפוט את עמי אשר המלכתיך עליו. הָחָכְמָה והמדע נתון לך ועושר ונכסים וכבוד אתן לך". פירוש "חכמה". ששאלת רוח אלהים להוציא ציורי חכמתך אל הפועל למען תנהג בחכמה ובצדק. לכן החכמה והמדע נתון לך, רוח אלהים המוציא ציורי חכמתך אל הפועל על צד הפלא, וכן ציורי המדע. וכדברי הכלל הי"ב. וככל חבריהן המבוארים בחדר זה. ודע כי בספר "חכמת שלמה" שהעתקנו ללשון עברית, נכתבה תפלה לשלמה שהתפלל אל ה' בעבור החכמה,¹חכמת שלמה, פרשה ז, פסקאות ז-כא (עמ' 98-107); פרשה ט, עמ' 130-138 ולא אכתבנה פה כי ירבו הדברים. ונזכרו באותה התפלה תחנה ורנה לה' ב"ה שימלא לבבו רוח חכמה גדולה לדעת העמוקות והנפלאות שהן בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, יתר על מה שיבינהו בדברי התורה והמשפט. ואיננה השאלה שנזכרה בספרי הקדש ששאל שלמה מאת ה' בגבעון כשנראה אליו, ושאנו עוסקין עתה בבאורה. אבל הנזכרת בספר הנ"ל היתה תפלת שלמה מנעוריו שהתפלל יום יום בהקיץ, כי מנעוריו חפץ לבו לדעת הכל. והנזכרת בספרי הקדש איננה תפלה, רק מה שענה בחלום הלילה על שאלת השם ב"ה שאמר לו "שאל מה אתן לך". והנה מעולם לא שאל שלמה בתפלתו על עושר נכסים וכבוד ונצחון האויבים וכיוצא רק על החכמה והמדע. אלא שמנעוריו כשהתפלל בהקיץ שָׁאַל לדעת הכל. וכאשר נגלה אליו האלהים בחלום הלילה התקדש בקדושה יתירה. ומלבד שלא שאל בעת ההיא ארך ימים עושר וכבוד וכיוצא, אבל גם בוש לשאול החכמה בכללה כאשר שאל תמיד. ורק בקש על חלק אחד מן החכמה הצריכה למלך צדיק ולשופט ישראל, והיא חכמת ההנהגה ושישפוט עמו בצדק ובמישרים. וייטב הדבר בעיני ה' מאד. ואז ענהו "יען אשר היתה זאת עם לבבך" וגו'. ונתן לו בשכרו החכמה כולה כאשר שאל מנעוריו בהקיץ. וגם אשר לא שאל מימיו, והן עושר נכסים וכבוד וכיוצא נתן לו גם כן. ולא הודעתיך זה פה חנם אמנם עשיתיו לגלות מצפוני המליצות הכתובות בספרי הקדש, שעל כן נאמר בכתוב (דהי"ב א, יא) "ותשאל לך חכמה ומדע אשר תשפוט את עמי אשר המלכתיך עליו". האריך דבריו ולא אמר סתם "ותשאל לך חכמה ומדע" וכמו שנאמר במקרא שלאחריו "החכמה והמדע נתון לך". ולא אמר²הקב"ה "לשפוט את עמי". רמז שהיה טוב בעיני ה' שלא שאל חכמה ומדע רק בדבר ההנהגה לשפוט את העם, כי הוא המלך וצריך לשפטם ולהנהיגם. והיה שכרו "החכמה והמדע נתון לך". כלומר החכמה והמדע בכללה גם מה שאינו נוגע לענין ההנהגה, כי אמלא לבבך בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה הפלא ופלא. וגם עושר ונכסים אשר לא שאלת מימיך אתן לך ג"כ. ועתה תבין המליצה הכתובה בספר מלכים בענין זה. וכך היא (מל"א ג, יא-יג) "ויאמר אלהים אליו יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים וגו' ושאלת לך הבין לשמוע משפט. הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך. וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד". ואם כבר אמר "יען אשר שאלת את הדבר הזה" שמוסב על שאלת שלמה "ונתת לעבדך לב מבין לשמוע" לא היה צריך לומר פעם שני "ושאלת לך הבין לשמוע משפט". ויותר נפלא שהכתוב אומר "הנה עשיתי כדבריך". וחזר ואמר "הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך". והנה לא עשה כדבריו כי שלמה לא שאל רק הבין לשמוע משפט, והשם נתן לו הכל. אמנם ממה שכתבנו התבארה המליצה והוא שהשם ב"ה זכר לו אז משאלותיו הראשונים, שמנעוריו לא בקש על עושר וכבוד ואורך ימים, זולתי על החכמה והמדע. ועתה הוסיף שלמה צדקה וטוב, ולא שאל אפילו מן החכמה רק הבין לשמוע משפט. ועל זה השיב השם ב"ה "יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים" וגו'. כלומר יען שמנעוריך הטיבות לשאל חכמה ומדע ולא שאלת על מראה עיניך עושר וכבוד וכיוצא. ועתה הטיבות יותר שאפילו מן החכמה לא שאלת רק הבין לשמוע משפט. ועל זה אמר "ושאלת לך הבין לשמוע משפט". לכן זאת שכרך, לענין החכמה עשיתי כדבריך, כלומר עשיתי לך כאשר דברת ושאלת מנעוריך יום יום על החכמה והמדע בכללה. וזהו שפירש "הנה נתתי לך לב חכם ונבון" וגו' כלומר ראה כי נתתי בלבך ציורי החכמה והמדע עד להפלא. עד אשר תגדל על כל אשר היו לפניך ואשר יבואו אחריך. ולענין העושר והכבוד אשר לא שאלת מעולם, גם אלה נתונים הם לך. ועל זה אמר "וגם אשר לא שאלת אתן לך גם עושר" וגו'. כלומר אשר לא שאלת מימיך גם הם יהיו לך. ובפירוש "רוח חן" הארכנו³חכמת שלמה, פרשה ז, פסקאות ז-כא (עמ' 98-107); פרשה ט, עמ' 130-138 ובארנו בתפלה הנזכרת בספר הנ"ל דברים נכבדים מאד. לכן אין כוונתינו פה רק לבאר המליצות הסתומות, ולחזק היסודות שיסדנו בהוראת שם דבר "חכמה". ומן המבואר תבין כי נכונים דברינו שדברנו על הוראת שם "חכמה". ודעת לנבון נקל: