גן נעול, בית שני ז׳:י״זGan Naul, House II 7:17
א׳(קהלת י, י) "אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וַחֲיָלִים יגבר ויתרון הכשר חָכְמָה". פירוש "חכמה", לצייר ציורי החכמה בלב ולהתנהג בחכמה וכדברי הכלל הי"ב. כלומר אם ברזל הגבור קהה וחלודה, והנלחם לא קלקל ולא לטש פני החרב להעביר חלודתו, איך חיילים יתגבר בחרב כזאת ביום מלחמה? הלא לא תעמוד לו זרועו בעבור שהחרב נשחת מראהו וחדודו? ועוד יותר מזה, ההכשר שצריך אל החכמה. ההכנה הצריכה להיות בנפש האדם טרם יחכם, שצריכה לדברים רבים. והנמשל נשען על הכללים שיסדנו. והוא שחֻקוֹת החכמה סותרות לטבע לב האדם. כי מִטִבְעוֹ לצייר הכל להפך ממה שתחוקק החכמה לציירם. וכדברי הכלל הי"ז. ולכן החפץ חכמה צריך להלחם תמיד עם יצר הלב עד שיתגבר עליו, והיא מלחמה קשה וגדולה. ואשרי המנצח! וכדברי הכלל הכ"ז. ואולם נטוע באדם כח הממשלה, והכח הזה כמלך בתוך צבאו. ולכן אם ירצה, יש בידו העוז והממשלה לנצח את הכחות המצטיירות לרעה שיצטיירו לרעה שיצטיירו בארח חכמה, וכדברי הכלל הכ"א. ויועצי המלך, שרי צבאותיו וכלי מלחמתו, הן הן השכל והבינה והדעת. כי הם משכילים באמתת השם ב"ה ומבינים ביראתו גָדְלוֹ וכבודו. וע"י כן יתאמץ הלב שהוא המלך להנהיג מחנה כחותיו בארח חכמה, וכדברי הכלל הכ"ה. ויוצא מזה שבהיות כח השכל שָׁח ונכנע, והבינה הולכת ותועה, ושתיהן מסובכים בסּכלות ובדמיונות בעבור שהתגברו עליהן מאד הכחות המצטיירות לרעה והשִׂיאום להתעות בתעיותיהן וכדברי הכלל הי"ח. ואז אי אפשר להן להשכיל באמתת ה' ולהתבונן ביראתו כראוי. אז נמנע מיד המלך להתגבר על אויביו ולא יצליח במלחמתו. ועל זה אמר כמו שאם החרב קהה, ובעלה לא קלקל ולא לטש פניה, לא יגבר חַיָלִים בחרב זו ביום מלחמה. הנה עוד יותר מזה צריך תקון ולטוש ולהכשיר הנפש אל החכמה. והוא שילטוש עיני שכלו ובינתו, שיבינו ושישכילו באמתת ה' וביראתו. ואז תהיינה חרבות בלב אויבי המלך לנצח בם כחות הנפש המצטיירות לרעה. ואם לא יעשה כן לא יועיל חפץ המלך וגזרתו. כי אע"פ שהלב יסכים להנהיג כל כחותיו בדרך חכמה, הנה הכחות הקשות בטבעיהן יתנשאו תמיד על רוח המושל ויעבירו רוח סּכלות על פני הנפש. כך נראה בעיני. ודומה לזה פירוש הרמב"ם ז"ל פסוק זה בפתיחתו לספר המורה.1מהד' תרגומו של הרב יוסף קאפח, עמ' ח ואמר היוכל הגבור להתגבר בחרב כזה שהיא קהה? וכן לענין החכמה צריך הצעות רבות. וכחה עוזרת חכמה עד שישיג הדברים האלהיים. והוא ז"ל הולך בשיטתו שהנחת שם "חכמה" על דרכי העיון השכלי להשיג הענינים האלהיים במופתי השכל וכמו שכתבנו בבית הראשון (חדר א' חלון א'). ואני בדרכי הלכתי, שאין לשון "חכמה" נופל אלא על מנהגי הנפש כפי חֻקֵי התורה והחכמה:
1
ב׳הבאנו כל הכתובים שבספר קהלת שנזכר בהם שם דבר "חכמה". ויותר מאלה לא מצאתי. והנה בארנום כולם כפי יסודותינו. ובאמת דברי קהלת עמוקים וסתומים, וכמעט שדבריו סותרים זה את זה. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (שבת ל, ב). ומדברינו נתפרשו רוב דבריו בדרך פשט, ונתבאר חלק גדול ממנו. ובטוח אני בחסד השם ב"ה, שאף אם לא השגתי בכל מקום עומק הענין וכונת מחברו, לא נטיתי במאוד מדרך הישר והנכון. ועתה אבא לפרש שם דבר "חכמה" הנמצא כתוב בספר איוב וספר תהלים:
2