גן נעול, בית שני ז׳:ד׳Gan Naul, House II 7:4
א׳(קהלת ב, יב) "ופניתי אני לראות חָכְמָה והוללות וסּכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו". פירוש "חכמה", דרכי החכמה ומנהגיה. וכדברי הכלל הי"ב. והבן המליצה הזאת! כי למעלה אמר "לדעת חכמה ודעת הוללות וסּכלות". ופה אמר "לראות חכמה והוללות וסּכלות". ועוד, למה הזכיר זה פעם אחרת שפנה לראות חכמה והוללות וסּכלות? וסוף המקרא סתום מאד. ויאמר הראב"ע ז"ל "אני התעסקתי בחכמה ובהוללות שהוא היין. בעבור שהמשתכר ממנו יתהולל וישתגע. וסּכלות הוא הבנין וקנות ההון. 'ומה האדם' כענין הכתוב 'מה אדם ותדעהו?'. כלומר מה יכולת תהיה באדם לבוא אחרי המלך? וכל מה שיעשה כבר עשוהו אחרים. ויחסר מלת 'העושים'". ע"כ. ולא תקן בפרושו דבר, כי לפני זה כבר אמר "ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי". והוא ההוללות והסּכלות. ולמה שב פעם שני לומר "ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסּכלות"? גם שלמה לא עשה הוללות וסּכלות ממש, כי לבו נוהג בחכמה. ולא תתוארנה מעשיו בערכו הוללות וסּכלות. גם סוף המקרא לא התבאר מדבריו.
1
ב׳אבל שרש הדברים כך הוא. כְּשֶׁסִפֵּר שפנה אל מעשהו ואל עמלו וראה שהכל הבל, הודיע שפנה ג"כ לראות חכמה והוללות וסּכלות. ומלת "לראות" על מראה השכל כמבואר בחלון א'. כי אחרי שהתברר לו שאין ביכלת האדם לדעת החכמה, ולדעת ההוללות ובסּכלות במופתים קצובים כמבואר בחלון ב', היה נשען בעיקרי הדברים על השם המבין דרכה והיודע מקומה. "וצדיק באמונתו יחיה".1חבקוק ב, ד כי יודע שעם השם החכמה הבלתי בעל תכלית. והוא צדיק וישר וחקק הכל בחכמה. וכל דרכיו במשפט החכמה. וכן חֻקֵי הנפש שצונו, הכל בחכמה. ולא נשאר לחכם-לב רק להשכיל שכל טוב בדרכי החכמה, ולהבדיל בין ההנהגה בחכמה ובין ההנהגה בהוללות ובסּכלות. ועל זה אמר שפנה לראות חכמה והוללות וסּכלות ולהבין ההבדל והיתרון שיש לנוהג בחכמה מן הנוהג בסּכלות. ולהודיע לבני אדם תכלית הצדק ושכר החכמה שהיא ממעל לשמש. ואמר שלא חש עוד למצוא מופתים על החכמה ולהבדיל בין החכמה ובין הסּכלות במופתי הדעת. כי מה האדם שיבא אחר המלך את אשר כבר עשוהו? כלומר מה האדם ומה כחו לבוא אחרי המלך העליון החוקק הכל בחכמה הבלתי בעל תכלית, לחפש אחר גזרותיו ומצותיו לדעתם במופתים שהן ישרים ונכונים. הלא יכלם בהביטו שפלותו, ורוממות השם ב"ה שהוא אדון הכל. וכבר עשו העליונים והתחתונים כמאמרו וכחֻקו, כדרך שאמר בספר משלי (משלי ח, כב) "יי' קנני ראשית דרכו". והזכיר שם שהשמים והארץ וכל אשר בהם נתכנו כפי חֻקֵי חכמת השם. וכן חכמת התורה האצולה מן השם לענין הנהגת הנפשות, הכל בגזרת מלך, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. ולכן הסתפק לבד לראות ולהשכיל בחכמה והוללות וסּכלות, למצוא ההבדל בין הנוהג בחכמה ובין הנוהג בסּכלות. ואם יודע היתרון שיש לחכם על הכסיל, לא יִכְבְּדוּ חֻקֵי החכמה על נפש האדם ויאחזו בה:
2