גן נעול, בית שני ז׳:ח׳Gan Naul, House II 7:8
א׳(קהלת ח, טז) "כאשר נתתי את לבי לדעת חָכְמָה ולראות את הענין אשר נעשה על הארץ' כי גם ביום ובלילה שֵׁנָה בעיניו איננו רואה". פירוש "חכמה" דרכי החכמה העליונה, דבר והפוכו לעומת מצב המקבלים, וכדברי הכלל הי"ד. והנה בראש ספרו כבר אמר (קהלת א, יז-יח) "ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושִׂכלות. ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח. כי ברב חכמה רוב כעס ויוסף דעת יוסיף מכאוב". ובארנוהו בחלון השני. שהודיע שרצה למצוא מופתי הדעת בכל דרך ודרך מהו חכמה ומהו סּכלות והוללות. והעיד שזהו רעיון רוח, בעבור שכל זה נשגב מבינת האדם ומדעתו. ורחוק לומר ששב פעם שני להזכיר הענין הזה עצמו בפרשה זו. אלא פה דבר על דעת דרכי ההנהגה העליונה, לא שחשב למצוא המופתים להוכיח שדרכי ה' ומנהגיו הן החכמה, שזהו עצמו הענין הנזכר בראש הספר. אבל רצה להשען בעיקרי הדברים על אמונת לבו. שהשם ב"ה צדיק וישר וכל דרכיו משפט וחכמה. ורק בקש לדעת סוד דרכי ההנהגה הזאת, באיזו אופן הם מתוכנים כפי חֻקוֹת החכמה האסופה בנפשו. בעבור שלפי ראות עיני האדם פעמים רבות הם סותרים דרכי החכמה שקבלנו מפי השם ב"ה. והענין שב על הנזכר באותה הפרשה, באמרו (קהלת ח, יד) "יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הראשים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים. אמרתי שגם זה הבל". וזהו ענין צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. וכיוצא בתמיהות כאלו שתמהו עליהן החכמים והנביאים. כמו שבארנו בארוכה בבית הראשון (חדר ד' חלון ח'). גם פרשנו על זה למעלה (חדר ג' חלון ד') פסוק "כי העושק יהולל חכם". והודיע קהלת שכאשר נתן אל לבו לדעת אופן מנהגי החכמה העליונה בבירור איך מקבילים עם דרכי החכמה המקובלים מפי השם ב"ה, וכדרך שבקש משה רבינו ע"ה, באמרוֹ (שמות לג, יג) "ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך". כלומר הודיעני סוד הענין למען אדע בידיעה ברורה, נוסף על אמונת לבבי המאמין, שכל דרכיך משפט וחכמה. והנה המבקש לדעת בידיעה ברורה אופן משפטי ה' והנהגותיו, צריך להתבונן גם כן במעשי בני אדם ועניניהן. להבין משקל כל נפש ונפש, וְהֶמְשֵׁל ציוריה, וּמִפְעָלוֹת כל נפש ונפש. כי לולי זאת אי אפשר שיבין טעם הגזרות היורדות מן השמים טוב ורע, שכולן נערכים לעמת הנפשות ומפעלותיהן. ולכן אמר קהלת שגם על זה פָּקַח עיניו לראות את הענין אשר נעשה על הארץ, והן מעשה בני אדם ותחבולותיהן, מעשה הצֶדֶק והרֶשַׁע, וכדרך שהזכיר בראש ספרו, ובארנוהו בחלון א'. והנה דרכי השם ב"ה יִוָדְעוּ בקבלה. אבל אי אפשר לאדם לדעת בידיעה ברורה יצר מחשבות בני אדם ומעשיהן אם טוב ואם רע. כי השם ב"ה לבדו מבין יצר כל המחשבות, בוחן לבב וחוקר כליות. ואולם האדם יוכל להשכיל בכל אלה ולהבין מקצת הענינים. ולכן לא אמר "ולדעת" את הענין אשר נעשה על הארץ, אלא "ולראות" שהוא על מראה השכל החוקר והדורש כפי כחו. והנה הרוצה לחקור בעמוקות כאלה, צריך שיהיה לבו ער תמיד. ולא יתעלם רגע מהשגיח על פרטי הענינים הנעשים בכל העתים. כי אם לא יעשה כן לא יוכל לבטוח על משפט שכלו. כי אולי בעת השכחה והתרדמה נעשה דבר והוא נעלם ממנו. ולכן אמר (ח, טז) "כי גם ביום ובלילה שינה בעיניו איננו רואה". וזה שב על מלת "לבי" הנזכר בראש הכתוב. כלומר אפילו יהיה ער גם ביום ובלילה לראות ולהתבונן, בכל זאת לא יוכל לדעת את דרכי ה' באיזו אופן הם שוים עם דרכי החכמה המקובלים לו. וכבר בארנו ענין זה בארוכה בבית הראשון (חדר ח' חלון א'). גם מבואר בכלל הל"ב, והוכחנו שגם הידיעה הזאת היא מסוג הנמנעות ואיננה ביכולת שום אדם. ודברים של טעם כתובים שם, ואין טוב בהכפל הדבר האחד פעמיים.
1
ב׳וכן הודיע קהלת באמרו (קהלת ח, יז) "וראיתי אני את כל מעשה האלהים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אשר נעשה תחת השמש, בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא. וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא". כלומר הרי נודעים לי דרכי ה' יותר ממה שהם נודעים לכל אדם. גם בחנתי וחקרתי במעשה בני אדם ועלילותיהן יותר מכל אדם. ואעפ"כ כשחזרתי לראות את כל מעשה אלהים מה שהוא עושה בארץ ואיך הוא מנהיג עולמו, ורציתי להשוות המדה, קצר קצרה ידי. ונודע לי כי לא יוכל האדם למצוא טעם המעשים שהוא עושה תחת השמש. גם אם יעמול האדם ביום ובלילה, ולא ירף לבקש תוכן הדבר וטעמו, לא ימצאנו. ולא בלבד האדם, אבל גם החכם שבחכמים כמוני אם יאמר בלבו לדעת, על שקר הוא בוטח. כי גם הוא לא יוכל למצוא סוד הדברים וטעמיהן. וחזר ופירש שהוא עֵד בדבר. כי השקיע עצמו לעמוד על סוף דברים אלו ולא יכול. ועל זה אמר (קהלת ט, א-ב) "כי את כל זה נתתי אל לבי ולבור את כל זה, אשר הצדיקים והחכמים וְעֲבָדֵיהֶם ביד האלהים, גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם. הכל אשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע" וגו'. וכבר בארנו פסוקים אלו למעלה (חדר ג' חלון ה') שרצה לברר את כל זה, אבל ראה שאי אפשר לאדם שידענו. אפילו בין אהבה לשנאה, שהן שתי הקצוות היותר רחוקות, לא יבין האדם. כל שכן שאר הדברים וכמבואר שם, והבן:
2