גן נעול, בית שני ז׳:ז׳Gan Naul, House II 7:7
א׳(קהלת ב, כו) "כי לאדם שטוב לפניו נתן חָכְמָה ודעת ושמחה, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים גם זה הבל ורעות רוח". פירוש "חכמה", ציורי החכמה בלב וכדברי הכלל הי"ב. כי אחר שעמל החכם תחת השמש, בהיות ענינו כעס ומכאוב הוא הבל. הודיע שהטוב מכל, בהיות עמלו בשמחת הלב בלי כעס ויגון. כי אף שיניח עמלו לבא אחריו, הנה הרויח שמחת לבבו שהיה לו בעמלו. ולכן לא יוסיף החכם לעמול הרבה, לשכוח מֵאֲכוֹל לחמו ומשְׁתּוֹת יינו בעתו בעבור העמל, או לנדד שנה מעיניו עבורו, כי זה הבל. ורק יעמול בשמחה ובנחת. ועל זה אמר (ב, כד) "אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו, גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא". פירוש אין מדה יותר טובה לאדם חכם רק כשיעמול בשמחה ויאכל וישתה בטוב לבב. כי אז העמל סבה שתהיה נפשו החכמה טובה עליו. כי אם יחקור וידחה יותר מדאי לדעת החכמה, ירבה כעס ומכאוב, כמבואר בחלון ב'. ואם לא ינהג לבו בחכמה כלל, ויבלה עתיו בדברי העולם, ילך אחר ההבל כמבואר בחלון ג'. ואם ינהג בחכמת הלב, וגם יעמול הרבה ביום ובלילה גם זה הבל כי כל עניניו כעס ומכאוב, כמבואר בחלון זה. ולכן הטוב מכל, להיות הלב נוהג בחכמה, ויעמול מעט תחת השמש בשמחה ובטוב לבב ואז עמלו יעזרהו בחכמה. כי השמחה שישמח בעמלו ייטיב לבבו. ואין עזר יותר גדול למחשבת החכמה מן השמחה. אבל מי יזכה לכל זה? כי איננו ברשות האדם. זולתי בחפץ אלהים ברצותו דרכי איש. וכמו שאמר (ב, כד) "כי מיד אלהים היא". וגם השכל הטוב מורה עליו. כי על מה יעמול האדם להשיג הענינים שלא יעזרוהו ולא ישתמש מהן? כי ימות ואיש אחר יקחנו, ואין הבל גדול מזה. ועל זה אמר (ב, כה) "כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני?". כלומר למי ראוי לאכול ולמהר להשתמש בכל מה שאני עמל יותר ממני ומבלעדי? ולמה אעמול בעבור אחרים? ועל כן החכם שהוא עמל מעט בשמחה ומשתמש בעמלו, הנה ברכת ה' בכל אשר לו, ואות [היא] כי הוא טוב בעיני ה'. ועל זה אמר (ב, כו) "כי לאדם שטוב לפניו", כלומר שהוא טוב בעיני השם, "נתן חכמה ודעת ושמחה", כלומר יעזרהו להיות נוהג בחכמה ודעת גם בשמחה. כי החכמה והדעת ישַׂמחו הלב בהיותו טהור ונמנע מכעס העולם וממכאובותיו. ולולי שחנן אותו אלהים חכמה ודעת, לא היה שמח בעמלו. כי כחות נפש האדם בלתי מוגבלות בטבעיהן ותמיד לא תשבע נפשו מן הטובה. אבל אם זכה להעתיק נפשו מן הדברים התחתונים ונדבק בחכמה ובדעת, ימצא נועם ושבע רב ואז ישמח בעמלו; וכמבואר ברחבה בבית הראשון (חדר ג' חלון ו'). והאיש הטוב שעמל בשמחה השיג הכל. ובנפש החוטא נתן מנהג לאסוף ולכנוס, והוא עמל ביום ובלילה ואין לו יתרון מכל העמל. כי ימות, והטוב לפני אלהים יירשנו, וזה הבל ורעות רוח שאין כמוהו. כי הפסיד זמנו בהבלי העולם, והלך בחושך ואחֵר יקח עמלו. גם לא יוכל האדם לשנות דבר תחת השמש בכל עמלו, ולא ישיג מאומה אם לא חפץ אלהים שישיגהו. ולכן החריצות1כדברי רמב"ן (על בראשית לז, טו) "כי הגזירה אמת, והחריצות שקר" וההשתדלות תחת השמש הכל הבל. והנה הסכל יעמול לריק, כי אם ישיג תאותו הוא לתת לטוב לפני אלהים. ואם יבקשנה לנפשו ולא חפץ בו אלהים, לא ישיגנו. ועל זה אמר (קהלת ג, א) "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים". והזכיר עתים רבים לטובה ולרעה, והכל בחפץ אלהים כפי גזרת החכמה העליונה. ויוצא מזה שעמל הכסיל לריק בלי יתרון. ועל זה (ג, ט) "מה יתרון העושה באשר הוא עמל". והנה השם ב"ה תקן הכל בחכמה וביושר. למה עת זה מוכן למקרה זה, ועת אחר למקרה אחר. וגם נתן בנפש האדם התשוקה לעמול בדברים אשר תחת השמש, כי כן חפץ השם שיהיו בני האדם עמלים ומשלימים החפץ העליון; כמו המלחמות והבנינים והנטיעות וקבוץ ההון. והם עושים מבלי שידעו ראשית ותכלית הדברים, כי מי ישכיל את אשר חפץ אלהים? ולכן אשרי הגבר שמצא חכמה ודעת להחיות את נפשו באור החיים, וזכהו השם שלא יעמול הרבה, ורק מעט בשמחה ואז טוב לו. וכנגד כל זה אמר (ג, י-טו) "ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני אדם לענות בו. את הכל עשה יפה בעתו, גם את העולם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף. ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו. וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו, מתת אלהים היא. ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שיִּראו מלפניו". והטה לבבך אל מרוצת הכתובים הללו. ותמצאם קשורים וסמוכים באמת וביושר כפי מה שפרשנו בדברים קצרים. כי לא חפצתי להאריך ולהמתיק המליצות בדברים ארוכים. כי הכונה לבד לפרש הנחת שם "חכמה" הנמצא בספר זה, ובעבור כן הוצרכתי לפרש המקראות בדרך נכונה. וגם בפסוקים אלו נטיתי מדברי ראב"ע ז"ל, כי אינם הולכים כפי היסודות החזקים שיסדנו בענין זה. ולא הבאתי כל דבריו. בעבור בָּחָרִי לקצר כפי יכולתי:
1