גן נעול, בית שני ח׳:ז׳Gan Naul, House II 8:7

א׳הכתובים בספר תהלים אלו הן: (תהלים לז, ל) "פי צדיק יהגה חָכְמָה ולשונו תדבר משפט". פירוש "חכמה", דרכי החכמה וחֻקוֹתיה וכדברי הכלל הי"ב והי"ד. כי הצדיק ירא את ה' ועושה מצותיו ולכן פיו יהגה חכמה. כי כל דבריו מיוסדים על אדנֵי החכמה כפי חֻקוֹת השם, ויספר חֻקוֹתיו לבני אדם. ואולם "לשונו תדבר משפט". וכל משפט כפי החכמה. כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ז') וכמו (ויקרא יט, טו) "בצדק תשפוט עמיתך", כלומר תשפטהו כפי דרכי הצדק, ודרכי הצדק הן דרכי החכמה. כי מלת "צדק" על החכמה כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ה'). אבל צריך להבין דבר, לישר המשפט כפי יסודות הצדק וכמו שבארנו למעלה (חדר ב' חלון ג'). ולכן אמר "ולשונו תדבר משפט" כי המליצה הזאת תמיד על המאמרים שהן בבינה. כמו (משלי יב, יח) "ולשון חכמים מרפא", ובארנו למעלה (חדר ד' חלון י"א). ולפי שהוא מדבר מן החכמה, והבינה שהיא בדרכי החכמה, סמך ואמר (תהלים לז, לא) "תורת אלהיו בלבו, לא תמעד אשוריו". כלומר על כן דברי פיו בחכמה, בעבור שתורת אלהיו בלבו המלמדת דרכי החכמה ובעבור כן יבין משפט בלבו ולא תמעד אשוריו, אבל יוציאהו לאשורו ולאמתו. וכן (משלי יד, טו) "וערום יבין לאשורו". ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה:

ב׳(תהלים נא, ח) "הן אמת חפצת בטוחות, ובסתום חָכְמָה תודיעני". פירוש "חכמה" ציורי החכמה המציירים צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ושמע הפתרון. המקרא הזה נכתב במזמור התשובה שיסד דוד ברוח הקדש על מעשה בת שבע. כמו שהחל "למנצח מזמור לדוד וגו' כאשר בא אל בת שבע". והנה במעשה זה עבר על דרך החכמה לפי שגבר עליו ציור הסּכלות לפי שעה, והצטייר כח התאוה בלבו. ודרך הקדושה הסתתר בעומק נפשו ולא מְצָאָהּ בעת ההיא, ולכן בא לידי עבירה. וכדרך (קהלת ז, כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". וכמו שדברנו על ענין זה באר היטב למעלה (חדר ה' חלון י'). ועתה ששב בתשובה על חטאו והֵצַר לו מאד שגבר על לבו ציור הסּכלות, והתאמץ לדכאו בסתר הנפש ובאחורניתה וכדרך (משלי כט, יא) "וחכם באחור ישבחנה", וכמבואר למעלה (חדר ד' חלון ח'). והתגבר להעלות ציור החכמה מעומק נפשו, ולציירו ולהמשילו בלבו עד שיוכל לנהוג בו במנהגיו. וראה כי לא יכול מבלעדי העזר האלוהי הנלוה לאדם להוציא ציוריו מן הכח אל הפועל, וכדברי הכלל הכ"ד. אז חִלָה פני אלהיו והחל (תהלים נא, ב) "חנני אלהים כחסדך" וגו'. ומלת "חנינה" על הדעת, כמו שתקנו ז"ל (מגילה יז, ב) "אתה חונן לאדם דעת". וכדרך (שמות לג, יט) "וחנותי את אשר אחון" וגו', בקש שיעזרהו השם ב"ה לגלות בו ציורי מדעו. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ה') ובדברי הכלל השני שמלת "חטא" נופל על הנליזה מדרכי החכמה. ומלת "עון" על המעוות דרך הבינה. ובארנו שם טעם הדבר. והנה אין ספק שהחוטא בעת חטאו מעות לפי שעה גם כן דרך הבינה. ועל סוד זה אמרו קדמונינו ז"ל (סוטה ג, א) "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". כי לולי שהוא מוטעה מרוח סּכלות איך אפשר שיעיז פניו לחטוא? ובפרט חטאה גדולה כזאת. והלא יחשוב כי מלא כל הארץ כבוד ה'. (ירמיה כג, כד) "אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו? נאם יי'". ואיך יחטא ועיני ה' משוטטות בכל הארץ? ואיה כבודו וגדלו המצויירים על לב האדם? ואיה יראת עוזו וזעמו ית' על העוברים? ומי לא יחרד מכל אלה? ואולם לפי שעה מעוות אלו הדרכים על ידי רוח סּכלות הגובר עליו. ועל כן מלבד שהאדם חוטא בהתגרות ציור החטא הנטוע בטבע הנפש, גם מעוות בשכלו ובבינתו, וזהו "עון".

ג׳אלא שאין הענין הזה דומה להֶשְׁחֵת הדעת שנשחתים בו אנשי און ה"חכמים בעיניהם" וה"נבונים נגד פניהם". כי הכתות הללו יחשבו און בכל עת מפני הֶשְׁחֵת צורתם, ואפילו שלא בשעת התגברות ציורי החטאים, ואינן מציירים דרכי אמת כלל. אבל שאר החוטאים לא יעותו רק בעת התגברות התאוה והסּכלות המאפילים נגה השכל לפי שעה, וכשישקוט הַמָיַת תאותם יתנחמו מאשר חשבו, ויבינו רוע המחשבות שעלו על לבם בעת ההיא וישובו עליהן בתשובה שלמה. ובבית הראשון (חדר ח' חלון ז') בארנו פרשת (במדבר טו, ל) "והנפש אשר תעשה ביד רמה". ואמרנו שהיא מדברת מִכַּת המורדים ה"חכמים בעיניהם והנבונים נגד פניהם", ובארנו שעל כן אמר הכתוב "עֲוֹנָה בה". להבדיל בין הכת הזאת לשאר חוטאים. כי החוטאים דעתם שלמה ובינתם ישרה, ולא יחטאו רק מהתגברות תוקף הציור הרע הנטוע בטבע הנפש. אבל אנשי און שנשחת דעתם ועוברים מצד אפיקורוסות, הנה העון בנפש עצמה, כי נשחת שכלם ובינתם. ואין כן אם העון איננו רק לפי שעה בהתגבר הציור הרע אין אני קורא עליו "עֲוֹנָה בה". שהרי עוד מעט וישוב מחטאו ונחם מעונו, בהיות דרך האמת כתוב על לוח לבו. ועם זה תבין מה יקרו דברי קדמונינו ז"ל (ספרי, שלח, פסקא ו') ואיך הבינו המליצות על בוריין, כי הם ז"ל דרשו "עֲוֹנָה בה, בזמן שאינו עושה תשובה". לפי שראו בחכמתם שהפרשה הזאת מדברת מִכַּת ה"חכמים בעיניהם" ושעליהן אמר "עֲוֹנָה בה". וידעו ז"ל שכל¹נ"ל המעתיק שצ"ל כאן "לא כל החוטאים" החוטאים מעוותים בסּכלותם דרכי השכל והבינה. ולכן להבדיל ביניהן פירשו "עונה בה" כשאינו עושה תשובה. כי זה אות שנשחת דעתו ובינתו, ואז העון בפנימיות הנפש עצמו וקורא אני עליו "עֲוֹנָה בה". אבל כשעושה תשובה לא מקרי "עֲוֹנָה בה" כי דעתה שלמה ובינתה ישרה. ועתה הבן מה שבארנו למעלה בפתיחתנו לבית הראשון בפירוש מאמרם ז"ל (שבת קיט, ב) "לא חרבה ירושלים עד שביזו בה ת"ח". לפי שלא היתה עוד מרפא למשובתם. גם הבט על מה שבארנו למעלה (חדר ד' חלון י"א) בפירוש הסוגיא בסנהדרין (צט, ב) שאמרו רב ושמואל איזו אפיקורוס? זה המבזה ת"ח. וכן תסתכל מאמרם ז"ל (אבות, ג משנה יא) על משנת ר' אליעזר המודעי, ששנה המחלל את הקדשים וכו' אין לו חלק לעולם הבא. ויש דברים עמוקים במשנה זו. ופרשנוהו בפרושינו למסכת אבות.²יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 210-220 כי היא נשנית על כתות האפיקורסים. ואמרו בתלמוד ירושלמי (עיין פאה, פ"א סוף ה"א, "רשע גמור כל ימיו") "במה דברים אמורים כשלא עשה תשובה. אבל עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה". וגם זה מטעם שאמרנו. שאם עושה תשובה סימן שלא נשחת דעתו וצורתו. ואין אני קורא עליו "עֲוֹנָה בה". הראיתיך כי האמת מאיר מכל צד.

ד׳ואחרי ההקדמה הנפלאה הזאת, נשוב לפרש הענין שאנו עסוקים בבאורו. ונזכיר עוד מה שרמזנו עליו בפתיחתנו לבית הראשון, שאם נעמוד על ההבדל שבין "חטא" ל"עון", נדע למה תמיד לשון "כבוס" שנזכר על דרך משל, סמוך אליו מלת "עון". ולשון "טהרה" כשנזכר בדרך משל, נכתב אצלו מלת "חטא". החרש ואאלפך טעם הדבר! דע כי יש הבדל בין שרש "רחץ" לשרש "כבס". לשון רחיצה נופל על כל דבר הבא במים. אע"פי שאין כתמים באותו דבר המשתנים ממראיתם על ידי המים בכל זאת תִּפול עליו לשון רחיצה. ולכן כל נוגע באחד מן הטומאות, שרץ או נבלה או טומאת מת, נאמר בתורה לשון "רחיצה", אע"פי שאין הטומאה כתם המתלבן על ידי הרחיצה. ולשון "כבוס" אינו נופל זולתי על דבר המשתנה ממראיתו על ידי המים והנתר והבורית שמכבסים בהן. ולכן נזכר "רחיצה" תמיד אצל הטבילות כמו (ויקרא טו, יג) "ורחץ בשרו במים" וכיוצא. ו"כבוס" נזכר אצל הבגדים. כמו (שם יג, ו) "וכבס בגדיו", בעבור שגוף האדם אינו משתנה ממראיתו על ידי הטבילה. והבגדים משתנים ממראיתם. ולכן לשון טהור וטהרה סמוך אצל הרחיצה. בעבור שהטהרה אינו נראה לעין ואין בו שנוי מראה מהטומאה. ובמקומו יתבארו כל הכתובים בעז"ה. והנה בארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ח'; וחדר ה' חלון יד) שהחטאים נטועים בכל הנפשות. כי אין חטא אלא נליזה מדרך החכמה ללכת בדרך סּכלות. ושתי הדרכים נטועים בנפש לא יסורו ממנה. כי שתיהן צריכין לה לתשמישי החכמה ואין גם אחד למוֹתר. מה שאין כן העונות הנתלים בשכל ובבינה הן למוֹתר. על דרך משל שחושב "אין ה' רואה" וכיוצא בזה, הדבר דומה לכתם שנפל בבגד וצריך הבגד כבוס להסיר כתמו מעליו. וכן העון שבא בנפש צריך להסירו, כי הוא אך למוֹתר ולרע לנפש. ואין כן החטא שאי אפשר להסירו, כי צריך להיות נטוע תמיד בנפש. ועל כן אצל חטא נזכר תמיד לשון "טהרה". ואצל עון נזכר לשון "כבוס". ועל זה אמר המלך דוד ע"ה (תהלים נא, ד) "הֶרֶב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני". בקש שיכבס השם ב"ה נפשו מעון, ויטהר נפשו מחטאתו. כלומר שיסיר כתם העון הדבק בנפש, ויטהר נפשו מציור טומאת החטא המושל בלב, ויתן בו הציור הטוב ציור החכמה. ואמר עוד כמתנצל (נא, ז) "הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי". הסתכל במליצה הנפלאה הזאת הנשענת על ההצעות שיסדנו בבית הראשון! והוא שהשכל והבינה הנטועים בנפש ישרים בעצמותן. וכמו שאמר (קהלת ז, כט) "עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים". ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ח'). ואינן הולכים עקלקלות רק בעבור הכחות המצטיירות בטבע לרעה, והם מטים הכחות יקרות השכל והבינה למלאות חפצם. והנה אלו הכחות הנוטות לרעה נטועים בנפש מתחלת אצילותה, והן צריכין לה לתשמישי החכמה, וכדברי הכלל הי"ט. אלא שבעבור היות יצר הלב רע נוטות לרעה ומסתעפים מהן החטאים כולם. ומלת "חוללתי" כמו גדלתי. ורצה המשורר בזה כי בעבור שמנעוריו יצר הלב רע, מיד שהחלו הכחות לצמוח בנפש הסיעו השכל והבינה אחריהן, וחשבו מחשבות רעה בדרכי השם ב"ה שהן העונות, וכמבואר בכלל השני. אבל לא נטעו בנפשו העונות מתחלת אצילותה, כי השכל והבינה ישרים בעצמותן ואין בהן עִיוּת ועקשות, כי "אלהים עשה את האדם ישר". אך לענין החטאים הנה "בחטא יחמתני אמי". כי מעת הורתי ולידתי נטועים בנפשי הכחות שמהן מסתעפים החטאים. כי הכחות מצטיירות לרעה כטבע מולידיו, כי גם אמי יחמתני בחטאת התאוה הנטועה בה. ולפי שמנעורי יצר לבי רע בטבעו, גם הסיע היצר את שכלי ובינתי אחריו לחשוב עון. על כן אדון העולמים! ראוי לך למחול ולסלוח לשבים אליך. כי אתה ה' מקבל את השבים לפניך בכל לב, ומתוַדים על עונותיהם וחטאתיהם, ומתנחמים מאשר פעלו, ונותנים על לב כי סרו מדרכך הטובה.

ה׳ולא כדרך ה"חכמים בעיניהם" בוזי אמת המלעיגים על חֻקוֹתיך ותורתיך, שנאמר עליהן (במדבר טו, לא) "עֲוֹנָה בה" וכמבואר למעלה, שאינן שבים ומתנחמים מדרכיהם הרעה לעולם. אבל השבים בתשובה אע"פי שעדיין ציור החטא מושל בלב, ואין בכחם עדיין להעלות על לבם ציור החכמה הנסתרת בעומק הנפש, וכמו שבארנו ענין זה בארוכה בבית הראשון (חדר ה' חלון ב') וְשַׂמְנוּ עליו משל להבין הענין. הנה אתה ברחמיך תעזרם להעביר טומאת הציור הרע מן הלב, ולהוציא טהר הציור הטוב ולגלותו על פני הלב. ודומה דבר זה למאמר קהלת (קהלת ז, כג) "והיא רחוקה ממני". (ז, כד) "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו". ויפה בארנוהו למעלה (חדר ה' חלון י'). ועל זה אמר דוד (תהלים נא, ח) "הן אמת חפצת בטוחות, ובסתום חכמה תודיעני". כלומר אינך חפץ מן האדם רק שיהיה האמת כתוב על לוח לבו ובמקומות הנעלמים שבקרבו, שהן טוחות בחלב. כדרך (איוב לח, לו) "מי שת בטוחות חכמה". ו"דרך אמת" הוא דרך החכמה. כמבואר בבית הראשון (חדר ב' חלון ה') וכן שידע האמת באמונת אלהותיך, ולא תשתבש דעתו בדעות כוזבות כדרך ה"חכמים בעיניהם". ואתה ה' ידעת כי לבי שלם עמך ואמת אהבתי. לכן אע"פי שעדיין ציור החטא מושל בלבי, ודרך החכמה בענין זה איננו בטוחות, בלב ובכליות, הנה "בסתום חכמה תודיעני". כלומר אתה תודיע בסתום ובמקומות הנעלמים שבקרבי חכמה ודעת קדושים. שיהיה דרך החכמה מושל בלבי תמיד כדעת קדושים וכדרך שבארנו (חדר ב' חלון ו') בפסוק "ואדוני חכם כמלאך אלהים" וגו'.

ו׳והוסיף לבאר תפלתו באמרוֹ (תהלים נא, ט) "תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין". וכמה נעימה המליצה הזאת! אחרי שהזכיר שחטא לבד מפני התאוה שיחמתהו בו אמו. גם עונו בא לו מצד חטאו. ולא כדרך ה"חכמים בעיניהם" הכופרים באמתת ה' ובדרכיו. כי הוא יודע האמת. ולכן אין עונו בה בפנימיות הנפש, אלא דומה לטומאה חיצונית. לפי שיצר הלב הרע נמשך בעבור היות הנשמה קשורה עם הבשר והדם המתאוים לדברי הטומאה, שהרי דעתו שלמה ובינתו ישרה. ונמשל הדבר לנוגע בגופו בכל דבר טומאה ואפילו בטומאה היותר חמורה שהיא טומאת המת שצריכה הזאה שלישי ושביעי, ואז יטהר. כן הנפש החוטאת בתאוותיה ויודעת האמת ושבה בתשובה תטהר מטומאתה. וכנגד זה אמר "תחטאני באזוב ואטהר", ומוסב על החטא שחטא. ולכן אמר "ואטהר" כמו שאמר כבר "ומחטאתי טהרני". וגם לענין העיון הנו נקל להיות סר מן הנפש בעבור שכל עצמו לא נמשך רק לפי שעה מן החטא, ואיננו בנפש עצמה שיאמר עליו (ירמיה ב, כב) "כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני", הנאמר על כת המורדים, אלא בא מצד החטא לבד. לכן "תכבסני" וסר כתם העון מיד. "ומשלג אלבין". כדרך הבגד הנכתם כשכובסין אותו מתלבן. ואמר עוד (תהלים נא, יא) "הסתר פניך מֵחֲטָאַי וכל עונותי מחה". גם המליצה הזאת הולכת במישרים כמו יתר מליצות המזמור. כי בעבור שהחטאים נמשכים מן הכחות הנטועות בנפש, ואי אפשר שיסור כח מן הכחות בהחלט וימחה מן הנפש, כי כל הכחות צריכין להיות בנפש לתשמישי החכמה. הזכיר לבד "הסתר פניך מחטאי". כלומר אע"פי שעתה נגלה בנפשי כח מצייר רע ונלוז מן החכמה, אל יחר אפך עלי. אבל הסתר פניך כאינך רואה כביכול עד יעבור ציור החטא מן הנפש. ואולם העונות שאינן חלק מחלקי הנפש וכמבואר למעלה, וצריכין להמחות מכל וכל, עליהן אמר "וכל עונותי מחה".

ז׳ודומה למליצה זו אמר הנביא (ישעיה מד, כב) "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך" ואפרשנו לך. דע כי הפשעים הן הן העונות אלא שנבדלין בענין הכונה. ואין זה המקום לבארהו. וכן תדע ההבדל שבין "עב" ל"ענן". "עב" מלשון (מל"א ו, טו) "במעבה האדמה". והונח על התקשרות עננים רבים אלו באלו שאז נעשה מהן עב. וכמפורש בספר איוב (לו, כט) "אף אם יבין מפרשי עב" וגו'. וכשיש עב, אז יפיצו ענניו ויסורו זה מזה. וענן זה ילך לכאן ואחר לכאן, להביא הגשם על המקומות שנגזר עליהם רדת הגשמים. וע"י כן העב כלה ואיננו. אבל כל ענן וענן איננו אבד וכלה אלא נוסע ממקום העב ונסתר מעין הרואה והולך לעמוד על מקום אחר. ודומה לזה העונות והפשעים והחטאים. העונות סרים לגמרי מן הנפש. והחטאים צריכין להשאר ר"ל הכחות שמסתעפים מהן החטאים. ולכן המשיל מחיית העון למחיית העב, וסור החטאים לסור הענן ממקום זה למקום אחר. וכן ענין ציור החטא העומד בלב, כשסר ממנו ונסתר באחורנית הנפש. כדרך (משלי כט, יא) "וחכם באחור ישבחנה". ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון ח').

ח׳ואמר עוד (תהלים נא, ב) "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי". ורמזנו עליו בבית הראשון (חדר ה' חלון ה'). ואין רצוני להאריך יותר. ואולם מה שהארכנו עד כה היה לחזק יסודנו במלת "חכמה" הנזכר במזמור זה. גם לפרש המליצות היקרות הללו. יראו ישרים וישמחו: