גן נעול, בית שני ט׳:י׳Gan Naul, House II 9:10
א׳(משלי כט, ג) "איש אוהב חָכְמָה יְשַׂמַּח אביו ורועה זונות יְאַבֶּד הון". פירוש "חכמה", חֻקֵי החכמה צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ופשוטו של מקרא מי שאוהב חכמה, חֻקֵי השם ב"ה ותורותיו, וכל חפצו ללכת לבית ועד חכמים לשמוע תורה מפיהם, הוא ישמח אביו. כי בעבור דרשוֹ החכמה באחריתו יֶחְכַּם, וינהג בכל מעשיו כפי החכמה וע"י כן ישמח אביו. כדרך (שם כג, כד) "יולד חכם ישמח בו". וכדרך (י, א) "בן חכם ישמח אביו" ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון א'). "ורועה זונות" מלבד שנוחל גיהנם, אלא גם יכלה נחלת אביו ויאבד הונו. ויש עוד משל נכבד במקרא זה. והוא "איש אוהב חכמה", שאוהב דרכי החכמה בעבור שהן החכמה הגמורה, כי החכמה היא תורת ה' חֻקֵי אלהים ותורותיו וכדברי הכלל הי' והי"א. ומי שחפץ בם בעבור שהן דברי אלהים חיים, הוא ישמח אביו שבשמים. כי יזכה לכתר תורה בעבור שמקבל הכל באמונת הלב, בין שהן ענינים שדעתו נוטה עליהן, ובין הענינים שאין לדעתו מבוא בהם, ואפילו מקצת הענינים ההפוכות מדרכי שכלו ובינתו. וכמו שפרשנו בפסוק (ד, ה) "קְנֵה חכמה קְנֵה בינה". ובפסוק (ד, ו) "ראשית חכמה קְנֵה חכמה". אבל המקבל לבד השמועות שדעתו נוטה אליהן ואוהב אותן, ומה שאין דעתו נוטה אליהן לא יקבל ולא יאהב, אין זה "אוהב חכמה" אלא אוהב את עצמו שכלו ובינתו. ואיש כזה לא יזכה לכתר תורה אלא יאבד הון עתק וצדקה. כי אין החכמה נחשבת בעיניו ענין אלוהי. אלא כמו הענינים הפחותים שהסּכלות והתאוה נוטה אליהן. שבהן יבדיל האדם ויעשה מקצתן האהובים ליצר לבו, ומקצתן שלא יתאוה להן, יעזוב. כמו רועה זונות שירעה אחר מקצתן הנושאות חן בעיניו, ולא ירעה אחר מקצתן שאינו מתאוה להן. ולכן המשיל הדבר ל"רועה זונות". כמו שיאבד הון כן זה שאינו אוהב החכמה בעבור שהיא החכמה יאבד הון החכמה כולה. ועל דבר זה הבינו קדמונינו ז"ל מקרא זה ואמרו במס' ערובין (סד, א) על לשון החכם שאמר "כמה מעליא האי שמעתתא". והקשו עליו, "מי שרי למימר הכי? והא אמר רב הונא מאי דכתיב 'איש אוהב חכמה ישמח אביו ורועה זונות יאבד הון' זה האומר 'שמועה זו נאה, ושמועה זו אינה נאה'". ותבין ענין המאמר מדברינו. דשפיר קשיא להו, מי שרי למימר הכי על הלכות החכמה שכל דבריה הם דברי אלהים חיים, וצריך האדם לאהוב אותה בעבור שהוא מאדון הכל ית'. ומה לי שמועה זו או שמועה זו? ואי משום ששמועה זו טובה בעיניו בעבור שדעתו נוטה אליה, ושמועה אחרת הפוכה מדרכי שקול דעתו; והאמר רב הונא מאי דכתיב וכו' זה האומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה. שנמשל לרועה זונות שהולך אחר מקצתן הישרות והטובות בעיניו. והבן:
1
ב׳(משלי ח, יא) "כי טובה חָכְמָה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה". פירוש "חכמה", חֻקֵי הצדק משפט ומישרים וכדברי הכלל הי"ב. ולפניו אמר (ח, י) "קחו מוסרי ואל כסף, ודעת מחרוץ נבחר". ואינני רוצה להאריך בפירוש זה. אחרי שהרחבנו כבר במקומות רבים בענין טובת החכמה והודענו שכל אשר תחת השמש הבל, ואין טוב רק בחכמה ויראת ה'. והכסף החרוץ והפנינים וכל החפצים יחד, כולם תחת השמש. ונודע כי החכמה טובה מהם ושראוי לאדם לבלות ימיו בהגיון התורה והחכמה, לא לרדוף אחר קניני העולם. אבל מה שיש להסתכל בפסוק זה שהמשיל החכמה לפנינים, והן המרגליות, ואמר שהיא טובה מהן. ולא המשילה לאחד האבנים הטובות כמו האודם הפטדה או הברקת. וכן בספר איוב (עיין כח, יט) הזכיר שהחכמה "לא תסלה בכתם אופיר". ולא בשהם יקר וספיר. ולא בפטדת כוש ועוד דמיונות רבות הכתובים שם. ובין כולם הוסיף ואמר "ומשך חכמה מפנינים". הנה יִחֵד הפנינים לבדנה. וכן בספר משלי נאמר עוד (ג, טו) "יקרה היא מפנינים, וכל חפציך לא ישוו בה". וזה מקום בינה. כי מליצות כתבי הקדש כולם שקולים בבינה ובדעת. ולדעתי אעפ"י שיש רבות מן האבנים הטובות שהן יקרות מן הפנינים, בעבור ערכן שהן נמכרות ביוקר מאד. ורבים מבני אדם יחפצו יותר באודם ובפטדה וכיוצא ממה שיחפצו במרגליות, בכל זאת יש סגולות בפנינים לא תמצאם ביתר אבני חפץ, ובעבור הסגולות האלה נדמה החכמה אליהן. הדמוי הראשון, כבר אמרו חכמי המדות שאין תמונה יותר שלמה מתמונת העגולה. כי יתר התמונות המרובעות והמשולשות כולם חסרות, לבד העגולה. ודבריהם אמת. שא עיניך מרום ותראה כי בחר בה ה', ועשה את השמים ושמי השמים בתבנית עגולות רבות. וכן הארץ עגולה. לפי שכל מעשה ה' בשלמות היותר אפשר. והסגולה הזאת תמצא בפנינים לבדם, כי הם עגולים במעגל שלם ואין כן כל שאר אבני חפץ שיש להם תמונות שונות בעלי קצות וזויות. דמוי שני, שיש לתבנית העגולה שאין לה ראש וסוף פנים ואחור מעלה ומטה, כמו שיש לשאר התמונות. כי העגולה שוה מכל צד. ואין למקום אחד מעלה על מקום שני שבה. ומזה נתברר לי שרש מלת "פנינים". שהוא מן המלות הכפולות, כמו ירקרק אדמדם צחצחות, שהנפרד מהן ירק אדם צח. והכפל על הפלגת הירקרקות והאדמימות והצחצחות. וכן הנפרד מפנינים "פנים" והכפל "פנינים". על הפלגת הפנים, לפי שהן עגולות ופניהן לכל צד, כדרך תמונת העגולה. ואין כן כל אבני חפץ שיש להם פנים ואחור. ויש בהן מקומות מזהירים יותר ממקומות אחרים שבה, כידוע לסוחרי האבנים והמחדדים והמתקנים אותם שיעשו מן המקום האחד שבו פנים, ומקום שני לאחור. וצד הפנים טוב ומזהיר יותר מצד האחור. הסגולה השלישית שיש לפנינים היא מראה הלבנונית שהיא מראה יקר ועין הטהרה והנקיות. ולא תמצא העין הזאת לאחת מכל אבני חפץ שהם מזהירים ונוצצים אבל אינם לבנים כשלג.
2
ג׳ובעבור הסגולות הנפלאות האלו המשילן אל החכמה. הא', כי החכמה שלמה וטובה משלמות הפנינים ואם הם בתמונת העגולה שהיא היותר שלמה שבכל התמונות. וכדרך (תהלים יט, ח) "תורת יי' תמימה". כי אין חסרון בחכמה והיא כוללת כל היתרון וכל הטובה. הב', החכמה בעלת הפנים הרבים, ופניה לכל צד כמו הפנינים העגולים. כי כל חכמה אמת. וכל מה שתחוקק יאיר כמאורי אור. וכדרך (יט, יא) "משפטי יי' אמת צדקו יחדיו". ואין ביכולת האדם להבדיל בין ענין לענין שבה ולהגדיל מעלת האחד על השני כדמות פנים ואחור, אבל הכל פנים. וכמו ששנינו (אבות ב, משנה א) "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה", ובמה יבדלו עניניה, בהיות כולם דברי אלהים חיים? (חגיגה ג, ב) "ואֵל אחד אמרם, ואֵל אחד למדם". וכדרך שפרשנו בפסוק "ראשית חכמה קנה חכמה" וגו'. שעל זה שנינו (אבות, א) "והוי שותה בצמא את דבריהם". הג' החכמה לבנה כשלג טהורה ונקיה, אין בה כתם ומין אחר רק הלבנונית. והנפש העטופה בדרכי החכמה, הנה כל מלבושיה כמו בגדי בד הלבנים. וכדרך (קהלת ט, ח) "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" ובארנוהו למעלה (חדר ו' חלון ט'). ועל כן אמר כי (משלי ח, יא) "טובה חכמה מפנינים". וכן (ג, טו) "יקרה היא מפנינים". וכן הזכיר איוב פעם שני (איוב כח, יח) "ומשך חכמה מפנינים". והוא ענין יקר ונכבד, ומליצה טהורה המעירה אזן שומעת להבין ערך החכמה ותפארתה. וכבר אמרנו שאעפ"י שיש לפנינים הסגולות הללו, בכל זאת יש אבני חפץ יקרים בעיני האדם יותר מפנינים, וישלם כפלים עבורם יותר ממה שישלם עבור הפנינים. לכן הוסיף ואמר (משלי ח, יא) "וכל חפצים לא ישוו בה", כולל כל מה שיחפוץ בו האדם, כמו אדם פטדה וברקת וכיוצא שהן כולם כאין נגד ערך החכמה. ומה שהזכיר הפנינים בפרט הוא מטעמים שכתבנו. ויש בידי להאריך בענין הטוב הזה. אבל כל מאויי לקצר ולפרש המליצות ולא יותר. ואולם עוד נדבר עליו בחדר העשירי בעז"ה:
3