גן נעול, בית שני ט׳:ט״וGan Naul, House II 9:15

א׳(משלי ט, א) "חָכְמוֹת בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה". פירוש "חכמות", דרכי חכמה ומנהגיה. הן חֻקוֹת שתנהג בהן נפש האדם, וכדברי הכלל הי"ב. ובכל הבדלי החקים שבין נפש לנפש כפי מצבה וסגולתה, וכדברי הכלל הל"א. והן חֻקֵי שמים וארץ שנעשו בחכמה, וכדברי הכלל הי"ג. והן חֻקֵי ההנהגה העליונה שבהן מְנַהֵג השם ב"ה את עולמו, וכדברי הכלל הי"ד. והנה אע"פ שהחכמה גברת ממלכת מראשית ועד אחרית, והמנהגים מתחלפים כפי התחלפות הנמצאים; מכל מקום יסוד הכל אחת היא והיא החכמה העליונה שממנה נבעו כל החקים והמשפטים והמדה והמספר והמשקל לכל דבר ודבר. ולכן אמר בלשון יחידה "בנתה ביתה". וכבר פרשנו למעלה (חדר ד' חלון י"ג) פירוש הפסוק (משלי יד, א) "חכמות נשים בנתה ביתה". ואמרנו שאם הנפש חֲכָמָה, תדמה לבית הבנוי בחכמת אומן, עומד על יסוד חזק שלא יגע בה הרוח ויפילנו. וכותליו וחלונותיו קירותיו ועליותיו וחדריו כולם עשויים ומתוקנים היטב לחפץ ולתשמיש האדם לטוב לו. וכן הנפש הַחֲכָמָה מתוקנת בכל כחותיה לתשמיש טוב. ודומה לזה אמר פה "חכמות בנתה ביתה". והודיע כי "חצבה עמודיה שבעה", כלומר שבעה עמודים תכין בנפש האדם. ואם יקומו העמודים האלה יהיה הבית נכון עליהם. ואולם לא פירש שמות העמודים, ולא הגיד הנמשל בהם. וכפי יסודותינו תהיינה שבעה העמודים שבע כחות הנטועות בנפש העוזרות לחכמה (והצריכות) [והנצרכות] לקיומה. ואלה הכחות אפרש לך. האחד הוא כח היראה. וכדברי הכלל הכ"ד. כי (אבות, ג) "אם אין יראה אין חכמה". ובארנוהו בבית הראשון (חדר ו' חלון ז'). השני הוא כח החכמה. וכדברי הכלל הששי. כי צריך להשתמש בכח חכמתו לאסוף חֻקֵי החכמה ולציירם בלב. וכמבואר שם (חדר ב' חלון א'). השלישי הוא כח הערמה. ורמזנו עליו למעלה (חדר ו' חלון ז') וכענין (משלי א, ד) "לתת לפתאים ערמה". (שם ח, ה) "הבינו פתאים". ויתבאר בספר "מעין גנים". הרביעי הוא כח השכל להשכיל בעניני החכמה ובדרכיה. ויתבאר גם כן בספר הנ"ל. וכדרך (דניאל ט, יג) "ולהשכיל באמתך". החמישי הוא כח הבינה. להבין במליצות החכמה וּבִמְשָׁלֶיהָ ולהבין דברי חכמים וחידותם ולהבין ביראת ה' כבודו וגדלו. כדרך (משלי ב, ה) "אז תבין יראת יי'". (ב, ט) "אז תבין צדק משפט ומישרים". (שם א, ו) "להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידותם". והתבארו מקצת הדברים למעלה חלון א'. הששי הוא כח המזמה. להעמיק במחשבות חכמה ובינה ולעיין בהם. כדרך (שם ג, כא) "נצור תושיה ומזמה". (שם ב, יא) "מזמה תשמור עליך". ורמזנו עליו למעלה חלון ח'. השביעי הוא כח הדעת. והן ציורי המדעות הצחות, וידיעות העמוקות והנשגבות. וכמו שבארנו למעלה. וכדרך (שם ב, ה) "ודעת אלהים תמצא", וכיוצא. ובהיות האדם משתמש בשבע הכחות האלו בארח ישר, הן כמו עמודים לבית החכמה. וכמו שהעמודים הנחצבים במישור מתוקנים ומוכשרים להיות משענות לבית, כן צריכין שבעה הכחות האמורים להיות מוכשרים מתוקנים וחצובים להיות משען לבית-הנפש שתקבל החכמה, ובאחרית יהיה האדם חכם-לב וינחל כבוד ועוז. ואלה השבעה ענינים נזכרים בכתבי הקדש הרבה, והנביאים מזהירים עליהם תמיד. ומדברי הספרים הללו תבין מעצמך, כי אלה השבעה לבדנה הן עמודים ויסודות לחכמה. ובהיותן מוכשרים לחכמה, תהיינה כחות הנפש כולם מתוקנים להיות נוהגים כפי החכמה. כאילו תאמר הענוה והגאוה. הנדיבות והכילות. הרחמים והאכזריות. הנקימה וההעברה על פשע. וכן כולם ינהגו כפי החכמה. ואז הנפש כבית בנוי בחכמת האומן. ובשבעה כחות הללו ינוחו חֻקֵי החכמה הרבים הנאספים מן החוץ אל הנפש. כי כל חכמה אלוהית, ואיננה בטבע הנפש וכדברי הכלל העשירי.

ב׳ובפתיחתנו לבית הראשון אמרנו, שהמשילו כתבי הקדש [את] החכמה ללחם ולכל מאכלים מטעמים. והבינה המשילו אל היין. ועתה דע כי הלחם והיין הן עיקר הסעודה. וכל סעודה קרויה "לחם". ואולם מלבד אלה, כשיקרא האדם נכבדים ושרים על שלחנו, צריך שיהיו ערוכים על השלחן עוד מעדנים וממתקים אחרים כנהוג; ואליהן ראוי שתמשל הדעת היקרה. ונגד זה סמך ואמר (משלי ט, ב) "טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה". שלש המליצות הללו נגד חכמה בינה ודעת. כדרך (שמות לא, ג) "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת". נגד החכמה יאמר "טבחה טבחה". ונגד הבינה "מסכה יינה". ונגד הדעת אמר "אף ערכה שלחנה". כדרך (תהלים עח, יט) "היוכל אֵל לערוך שלחן במדבר". פירוש מה שצריך לשלחן מלבד הלחם והמים. ועל זה אמר (שם עח, כ) "אם יכין שאר לעמו". ומלת "שאר" כמו שארית, ונופל על שארית הסעודה. כי הלחם והמים עיקרי הסעודה. והוא ענין נפלא מאד באותו המזמור, פרשנוהו ברחמי השם ברוך הוא בספר "רוח חן".¹חכמת שלמה, פרשה טז פסקא ב (עמ' 288) אחר כן אמר (משלי ט, ג-ו) "שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת. מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו וגו' לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". הודיע כי שלחה נערותיה. כי לא תבא חכמה בלב הפתאים וחסרי לב להחכימם ולהשכילם. ואם האדם אינו מתאמץ מעצמו ואוסֵף חכמה מן החכמים וּמִסִפְרֵי החכמה לא יחכם לעולם, וכמבואר בבית הראשון. אבל "שלחה נערותיה" והן החכמים שבכל דור הקוראים בשם החכמה; ומיסרים את הפתאים, ומוכיחים את הנלוזים והכסילים שיסורו אל החכמה והבינה, ולא ילכו אחרי חֻקוֹת ההבל ולא ישתמשו בביינתם בענינים הפחותים. ועל זה אמר שהיא אומרת לפתאים וחסרי לב "לכו לחמו בלחמי". כלומר אִסְפוּ חֻקֵי החכמה המתוארים בלחם. "ושתו ביין מסכתי", כלומר התבוננו בינה בדרכי התורה וחֻקוֹתיה. ואמר עוד (שם ט, ו) "עִזְבוּ פתאים וחיו ואשרו בדרך בינה". כלומר עזבו פתיותכם וחיו בדרך חכמה. וכמו שבארנו למעלה בפסוק (שם ד, ד) "יתמך דברי לבך, שמור מצותי וחיה". וכן [ת]היו מאושרים בדרך בינה. אח"כ אמר שראוי ליסר לבד את הפתאים וחסרי לב, לא את הלצים ואת הרשעים הגמורים. ואמר (שם ט, ז) "יוֹסֵר לץ לוקח לו קלון" וגו'. ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. כך נראה בעיני. לא כדברי ראב"ע ז"ל "שהחכמה בנתה ביתה מחכמות שבע". ע"כ. ואלה השבעה חכמות²שהזכיר ראב"ע ידועות כמו חכמת המספר וההנדסה והנגון וכיוצא.³וכן חכמת ההגיון, הטבע, התכונה וחכמת האלהות (רבנו בחיי, על אבות סוף פרק ג (כד הקמח, מהד' מוסד הרב קוק, עמ' תקצא) ואני אומר לא בא שלמה ברוח הקדש לפאר החכמות הלמודיות וחכמת כל מלאכת מעשה. ועוד לפירושו תהיינה העמודים "חכמות". והכתוב אומר שהחכמה בנתה ביתה על העמודים. או שיאמר שהחכמה היא השגת המופתים בדעות האלהיות, וצריכין לה שאר החכמות לעמודים. ואולם כבר הוכחנו שאין לשון "חכמה" נופל על העיון והשגת הענינים האלהיים. ורלב"ג ז"ל פירש "בנתה" על "התבונה, שהיא בנתה ביתה בחכמות. כי החכמה קודמת לבינה וחצבה עמודיה שבעה כלומר על חכמות רבות. כי מספר שבעה יאמר על הרבוי כמו 'שבע יפול צדיק וקם'". ע"כ. ופירושו רחוק מן הפשט. כי אין זכר תבונה בכתוב. ואולם רבותינו ז"ל הם הבינו סתרי המליצות, והם ידעו יסודות הלשון. ולכן אמרו בחכמתם (ויקרא רבה יא, ג) (משלי ט, א) "חכמות בנתה ביתה". בחכמה ברא השם ב"ה את עולמו. "חצבה עמודיה שבעה". אלו שבעת ימי בראשית. דבר אחר שבעה ספרים שיש בתורה. 'ויהי בנסוע הארון' ספר לעצמו. ע"כ. ומה מאד עמקו דבריהם! לפי שנודע להם שֶׁכָּל לשון חכמה סתם שבכתבי הקדש על מנהגי החכמה העליונה, צדק משפט ומישרים. ולכן אמרו שהוא משל על המציאות בכללו שנברא הכל בחכמה. וכדרך (בראשית א, א) "בראשית ברא אלהים" וגו' ותרגם המתרגם "בחוכמתא". וכדרך (משלי ח, כב) "יי' קנני ראשית דרכו". כי השם ב"ה הכין כל המציאות בארח חכמה לעומת מעשה בני אדם. כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ח'). ו"חצבה עמודיה שבעה" על ז' ימי בראשית. וכן הוא משל על התורה הכוללת חֻקֵי תורת האדם שהן דרכי החכמה העליונה. ודבריהם אמת.