גן נעול, בית שני ט׳:ג׳Gan Naul, House II 9:3
א׳(משלי ב, ב) "להקשיב לַחָכְמָה אזניך תטה לבך לתבונה". פירוש "לחכמה", לדרכי החכמה צדק ומשפט ומישרים. וכדברי הכלל הי"ב. ובפסוק שלפניו אמר (ב, א) "בני, אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך". וכך אמר הרוח הקודש: אם תקח אמרי באמונה ומה שאני מצוה לך תצפן בלבך, כדרך (תהלים קיט, יא) "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך". כי בהיות חֻקֵי השם ב"ה ומצותיו שמורים וצפונים בלב בכח השומר, תהיינה תמיד לנגד עיניו ולא יחטא. וכמו שאמר (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם". כי השמירה בלב גורמת העשייה. וחזר ופירש מה הן אמריו ומצותיו? ואמר "להקשיב לחכמה אזניך". שתתאוה לשמוע ולקבל מפי חכמים ואנשי התושיה חֻקֵי החכמה שקבלו באמונה איש מפי איש. ואעפ"י שאין לבך מבין סוד הדברים, כי אין על חֻקֵי החכמה מופתי השכל. וכדברי הכלל הט'. רק תקשיב אזניך לקבלם ולציירם היטב בלב. ועל זה נכתב לשון "אזן". שהוא כמו מאזנים לשקול עליו, שלא יטעה בכוונת רבו. וכדרך (קהלת יב, ט) "ואזן וחקר" ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון י'). וכן בעניני התבונות ביראת ה' ודעת העמוקות, שהן מושגים במופתי הדעת "תטה לבך לתבונה", כלומר תתאמץ בכח השכל והבינה הנטועים בך להשיגם ולהבינם. ולכן נכתב אצל תבונה מלת "לבך", הנופל על כחות השכל והבינה והדעת, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון א'). והודיע שהעושה כן יזכה לרוח חכמה, ולרוח בינה ודעת. וכדרך שבארנו בחלון שני:
1
ב׳(משלי א, כ) "חָכְמוֹת בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה". פירוש "חכמות", חֻקֵי החכמה המלמדים לאדם לעשות צדק משפט ומישרים. וכדברי הכלל הי"ב. ומוסב על ענין שלמעלה ממנו, שהזהיר את האדם לבלתי שמוע לפתויי החַטָּאִים המפתים בסתר את האדם ללכת אתם ולעשות כמעשיהם. כדרך (דברים ג, ו) "כי יסיתך אחיך וגו' בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים" וגו'. ואמר עתה שההולך אחר עצת רשעים וחַטָּאִים ושומע לפתוייהם יחר אף ה' בו. ולא ינצל בהתנצלות כזב לאמר "אמרתי כי טוב דברו האנשים האלו. ומעולם לא שמעתי חכמה ויראת ה'. אילו שמעתי את הדרך הטוב הייתי הולך בו". כי (משלי א, כ) "חכמות בחוץ תרונה". לא מראש בסתר1מליצה ע"פ ישעיה מח, טז דברה החכמה והודיע חקיה ומשפטיה, ולא העלימה עניניה גם מאחד ממנו. כי היא תָּרוֹן בחוץ שהוא מעבר לכל אדם. ותתן קולה ברחובות שנאספים שם כל העם מקצה. גם בראש הומיות תקרא. על ראשי המגדלים הנראין למרחוק. וגם הרחוקים יכולים לראותה עומדת בראש וקוראת משם. גם בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר. מקום שהנכנסין והיוצאין מן העיר צריכין לעבור דרך שם. שם היא עומדת אומרת אמריה. וכל זה בדרך משל. כי דרכי החכמה העליונה שהן דרכי השם ב"ה נודעים לכל אדם על דרך כלל. כי מעשי ה' בשמים וארץ נראים לכל. וכל המביט במפעלותיו, יבין כי רם ה' ואין קץ לתבונתו, וילבש יראה וכבוד. וכמו שאמר (ישעיה ה, יב) "והיה כנור ונבל וגו' ואת פעל יי' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". וכן עלילותיו אשר פעל דור דור נודעים בין בני אדם, כדרך (דברים לב, ו) "שאל אביך ויגדך" וגו'. והאבות יספרום לבניהם. וכן תורת האדם ודרכי החכמה שינהג בהן כל אחד ואחד כפי מצבו. כמו חכמת המלכים, חכמת השופטים, חכמת אנשי הצבא, וכן חכמת כל איש ואיש, הנה כתובים בתורה ומקובלים לחכמי כל דור ודור. על כן המשיל גלות2שהיא מגולה וניכרת היטב החכמה ופרסומה כאילו היא עומדת בחוץ בין בני אדם וברחובות העיר ובראשי הומיות ובפתחי שערים. ומזהרת לפתאים ללצים ולכסילים הנלוזים, שישובו אליה. וכמו שמפורש בענין.
2
ג׳ויש במשָׁלים הללו עניני שכל. אבל לא באתי להאריך בדרושים. רק ארמוז, שאצל "חוצות" הזכיר "רנה". ואצל "רחובות" הזכיר "נתינת קול". ואצל "ראשי הומיות" הזכיר "קריאה". ואצל "פתחי שערים בעיר" הזכיר "אמריה תאמר". והכל בסדר נכון. כי בחוצות עוברים ושבים בני אדם. זה הולך וזה בא, כל אחד פונה לדרכו ולעסקו, הזכיר לבד "רנה". כמי שהולך ושומע קול ערב. וכן דומה לזה האדם כשהולך בעסקיו תמיד, כשישא עיניו יראה יוקר המעשים הנבראים בשמים ובארץ. ואולם ברחובות שם מאסף בני אדם ועומדים שם על מצב אחד, וזה המקום הגון יותר לעיין ולראות בעניני חכמה, הזכיר "נתינת קול" כמי ששומע קול מדבר אליו. אלא שאינו מבחין ענין הדבור בעבור השתקעו בעסקיו ובדמיונותיו. וראש הומיות, הוא המקום שנאספים שם בני אדם לשמוע דברי הדורש העומד בראש, ושם המקום שיכולין לשמוע ולתת על לב, הנה "תקרא" החכמה. וכל אחד שומע קול הקריאה ויודע שהחכמה מדברת. ואין איש שם על לב להבין ולדעת. אכן בפתחי שערים ששם מושב הזקנים והחכמים יודעי דעת ומביני מדע, כדרך (דברים טז, יח) "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". שם "אמריה תאמר" ומרחבת הדבור. ואולם מה היא מדברת ומה הן תוכחותיה המפורשים בפרשה? יתבארו בעז"ה בספר "מעין גנים", בדברנו על שרש "יכח" וכל לשון "תוכחה". כי שם תתבאר הפרשה כולה:
3