גן נעול, בית שני ט׳:ד׳Gan Naul, House II 9:4

א׳(משלי ד, ח) "קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי". פירוש "חכמה", חֻקֵי החכמה צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ומלת "קְנֵה" נופל על דבר האהוב לאדם ולכן יחמוד שיהיה לו לקנין תמידי. וכדרך (שמות טו, טז) "עם זו קנית". (תהלים עח, נד) "הר זה קנתה ימינו". וכמו ששנו קדמונינו ז"ל (אבות, ו) בברייתא "חמשה קנינים קנה השם ב"ה בעולמו", לפי שכל החמשה אהובים לו ית' יותר מכל. והנמשל הוא לענין נפש האדם. הכסיל אוהב כסל והכסילות לו לקנין, ועוזב את החכמה. ויש שאינו כסיל ולומד חכמה, אבל תלמודו ומעשיו ברפיון, ואינם קנויים לו קנין גמור. ולפעמים ישכח דברי החכמה, ולפעמים תתגבר עליו רוח סּכלות ויעבור עבירה בזדון ויעות גם דרך הבינה, וכמו שבארנו למעלה (חדר ח') בפירוש פסוק (תהלים נא, ח) "הן אמת חפצת בטוחות" וגו'. ולכן כשהזכיר תוכחת אביו שהוכיחו מאהבה כאשר יחמול איש על בנו, אמר (משלי ד, ד) "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך", שתהיינה דברי תבונתי תומכים שכל ובינת לבך. כי תאהבם תבינם ותשמח בהם, ושתשמור מצות חכמתי ותחיה בהם. כדרך (ויקרא יח, ה) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". ונעים זמירות ישראל אמר (תהלים קיט, לז) "העבר עיני מראות שוא, בדרכיך חייני". ואחר כן פירש הדבר איך ישיג האדם המעלות הנפלאות האלו, שיוכל להשתמר מחטא ומעון? ואמר "קְנֵה חכמה". החכמה תהיה לך לקנין, תאהבנה ותשתמש בכח החכמה הנטועה בך לאסוף בה עניני חכמה. וכן "קְנֵה בינה". דברי בינה ותבונות תהיינה גם הן קניניך. ותשתמש בכח הבינה הנטועה בך להבין ביראת ה' ובמליצות התורה. ואמר "אל תשכח". וזה כנגד קנה חכמה. שאם לא תהיה החכמה קניניך, אעפ"י שתלמדה, עוד מעט ותשכחנה, כי אין דבריה חרותים על לוח לבך. ואמר עוד "ואל תט מאמרי פי". וזה נגד "קְנֵה בינה". שאם לא תהיה הבינה קניניך, אעפ"י שדרך החכמה לא תתעלם ממך, תטה בזדון מאמרי פי כשיגבר היצר בלבבך ויעבור עליו רוח סּכלות. ואז תְּעַוֵת הדרך הישר ותחטא בזדון. וכדרך (איוב כח, כח) "וסור מרע בינה" ובארנוהו למעלה (חדר ד' חלון ב'). אבל כשתהיינה גם שניהם קניניך הנך דומה לאילן ששרשיו מרובים וענפיו מעוטים, ואפילו כל הרוחות באות ונושבות בו, אינן מזיזין אותו ממקומו. בעבור שאין עוד דבר האהוב לנפשך כמו החכמה והבינה. והן הן עצמן הדברים שהזכיר שלמה בראש הפרשה השניה מִסִפְרוֹ כשדבר על המאזין לחכמה וחפץ בה שיזכה באחריתו להיות חכם לב:

ב׳(משלי ד, ו) "ראשית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה, ובכל קניניך קְנֵה בינה". פירוש "חכמה", כמו בפסוק שלמעלה. "צדק משפט ומישרים", וכדברי הכלל הי"ב. לפי שאמר בפסוק הראשון "קְנֵה חכמה קְנֵה בינה". ומשמעות המליצה ששני הקנינים שוים שניהם כאחד, ואין זה נכון. כי אם יתאמץ לקנות בינה טרם קנה החכמה קנין גמור וישתמש בבינתו להבין במליצות התורה ובמשליה ובדברי חכמים, הוא קרוב להסתכן. כי דברים רבים בתורה ובדברי חכמים המנגדים לשכל האדם ולבינתו. ואולי יחשוב סרה, ויטה מני דרך הישר. ולכן הדרך הטוב שיבור לו האדם הוא ראשית כל לקנות חכמה לקנין גמור. יירא את ה' ובעבור כבודו יקנה החכמה ויאהבנה, לא בעבור שהוא יבין טעמיה ומצפונותיה וְנָעֲמוּ דבריה לשכלו ולבינתו. אלא בֵּין יבין בין לא יבין, ואפילו יסתור דרך בינתו, יקבלנה יאהבנה וישמרנה, בעבור שכל דבריה הן דברי אלהים חיים, וסודה נשגב מבינת האדם. וכמו שאמר (איוב כח, כח) "הן יראת אדני היא חכמה". ונאמר (תהלים קיא, י) "ראשית חכמה יראת יי'". ויפה פרשנוהו למעלה (חדר ח' חלון ט'). ועל זה אמר "ראשית חכמה קנה חכמה". דומה למליצת (תהלים קיא, י) "ראשית חכמה יראת יי'". כי כמו שאם אין יראה אין חכמה (אבות, ג). כי אם אין קנין החכמה בלב, לא תועיל קנין הבינה מטעם שאמרנו. ואולם אחר שקנה החכמה. ומובטח שלא יסור ממנה בעבור שהיא קנין נפשו, אז יתאמץ ג"כ לקנות בינה ולהשתמש בכח הבינה להבין ולהשיג בעניניה, אולי ימצא טעמי תורה הנכבדים וכיוצא. ואם לא יבין אין בכך כלום ולא הפסיד דבר. כי מכל מקום תהיה החכמה קִנְיָנוֹ ולא יסור ממנו. ועל זה אמר "ובכל קניניך קְנֵה בינה". כלומר בדברי החכמה שהן כבר קניניך, בהן קְנֵה בינה והשתמש בכח שכלך ובינתך להבין ולהשכיל ולהגיד טעמי תורה; אולי תמצא ידך ותפאר ותרומם דבריה בדברי תבונתך.

ג׳וחזר ופירש ואמר (משלי ד, ח) "סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה". כלומר הבדיל בין המשתמש בבינתו טרם קנה החכמה קנין נפש, ובין המשתמש בבינתו אחר שקנה החכמה. כי קודם הקנין שוקל בבינתו להבין אם ישר או לא. וזה מחלל כבוד התורה והחכמה שהן דברי אלהים חיים. ואחר הקנין כל חפצו למצוא טעמים יקרים ודברי דעת, להראות גלוי לכל בני אדם יושר דברי התורה והחכמה. כי על ידי כן יקרב הלבבות אל התורה כדרך (משלי כז, יא) "חֲכַם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר". ובארנוהו למעלה (חדר ה' חלון ד'). והדבר דומה למי שמקשט את האדם בתכשיטים, וכענין (משלי כה, יב) "נזם זהב וחלי כתם, מוכיח חכם על אזן שומעת". ורמזנו עליו למעלה (חדר ד' חלון ט"ו). ונגד זה אמר "סלסלה ותרוממך". כלומר סלסל אותה לפארנה ולייפותה, אז תרוממך, תכבדך ברוחך הטובה. שעל זה נופל מלת "כבוד" כמבואר בפתיחתנו לבית הראשון. "כי תחבקנה", וזה משל כמי שחובק חברו ומתאחד עמו עצם אל עצמו, כן המתבונן בתורה ומקרב דבריה אל דעת האדם והיו לאחדים. וכדרך (משלי ז, ד) "ומודע לבינה תקרא". ויתבאר בעז"ה בחדר זה. והדרוש הזה נפלא מאד. ועל זה שנה התנא במשנתו (אבות א משנה ד) "והוי שותה בצמא את דבריהם". ופרשנוה בפרושינו למסכת אבות.¹יין לבנון, מהד' תשס"ג עמ' 69-72 דיוסי בן יועזר לפרושי על התורה דשמעון הצדיק קאתי. והודיע שהרוצה לזכות בכתר תורה, צריך שידע כי החכמה [היא] עליונה, ושכל דבריה דברי אלהים חיים ונשגבים מבינת האדם; ויקבלם ביראת ה' ובאהבתו. אבל אם לומד דברי תורה על דרך שלומד החכמות הלמודיות והטבעיות וכיוצא, מה שייטב בעיני שכלו ובינתו יקבל ויאהב, ומה שלא ייטב לא יחפוץ בו, לא יצליח בחכמה. לְמַה הדבר דומה? לְצָמֵא, כל מה שמביאין לו תאב לשתות; בין שערב לחכו, בין שאינו ערב כמו המים וכיוצא. לפי שכל חפצו לרווֹת צמאונו. ואין כן השותה להנאתו, לא ישתה רק המשקים הערבים לחכו כמו היין הטוב וכיוצא. ולכן המשיל האיש התאב לחכמה בעבור שהיא דבר ה', לצמא. וכענין שכתוב (עמוס ח, יא) "הנה ימים באים וגו' לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר יי'". ואמרו קדמונינו ז"ל (שבת קלח, ב) "זו הלכה" והן חֻקֵי החכמה. כמו ששנה (אבות, סוף פרק ג) "קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות". ובארנוהו בבית הראשון (חדר ו' חלון ב'). ואמר (אבות, א) "והוי שותה בצמא את דבריהם".

ד׳ועל ענין זה נשתבחו ישראל במעמד הר סיני כשאמרו "נעשה ונשמע". ואמרו קדמונינו ז"ל (שבת פח, א) "בשעה שהקדימו נעשה לנשמע, ירדו מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישראל שני כתרים. וכשחטאו בעגל נטלו מהם". ושמע פירוש דבריהם. מלת "נשמע" איננה לבד על שמיעת האזן אבל כוללת גם קבלת הדבר במחשבת הלב. וכמו שמורגל בתלמוד שאומרין (מועד קטן יב, ב) "לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי". וכבר רמזנו על זה למעלה (חדר ד' חלון ו'). והנה בלי ספק אין כונת הכתוב שאמרו "נעשה החקים טרם נשמעם בהשמעת אזן". כי איך יעשו טרם ישמעו מה יעשו? אבל הכונה שישראל באמונת לבם ענו על דברי משה שהגיד להם כי יבוא האלהים לצַווֹת להם תורה ומצות. שהם יעשו כל מצותיו וחֻקוֹתיו. בין שיצוה חקים ומשפטים יבינו עניניהם בבינתם ושכלם, ובין יצוה ענינים סותרים לבינת האדם. על כל פנים יעשום מאהבת ה' ומיראתו. ביודעם כי עִם השם ב"ה לבדו החכמה והתבונה שאין לה חקר. ואחר שהסכימו בלב שלם לעשות הכל אמרו "ונשמע", אח"כ נַטה ג"כ לבבינו להשכיל ולהבין, אולי נזכה לשמוע ולהבין טעמי מצותיו וחֻקוֹתיו. דומה ממש לדברי שלמה. שאמר (משלי ד, ו) "ראשית חכמה קְנֵה חכמה ובכל קניניך קְנֵה בינה". וכבר בארנו שמי שחשקה נפשו בחכמה ושומר אותה בלב ועושה כחֻקוֹתיה. זוכה לעזר האלוהי ממרומים, רוח חכמה ורוח דעה בינה והשכל. וכענין (משלי ב, ו) "כי יי' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". ואלו הן שני הכתרים שקשרו מלאכי השם ב"ה לישראל שזכו אז לשתי המתנות האלו, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון ה'). ואולם כשחטאו בעגל וחשבו מחשבת רעה על ה', וכמו שבארנו בפתיחתנו לבית הראשון בפירוש פסוק (שמות לב, א) "וירא העם כי בושש משה" וזה הפך ממחשבתם הטובה בענין "נעשה ונשמע", אז אבדו שני הכתרים הללו. וכמו שבארנו (שם שם) בבית הראשון. ועוד נדבר על זה בחדר זה: