גן נעול, בית שני ט׳:ח׳Gan Naul, House II 9:8
א׳(משלי יח, ד) "מים עמוקים דברי פי איש נחל נובע מקור חָכְמָה". פירוש "חכמה", דרכי החכמה צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. וכבר בארנו למעלה (חדר ג' חלון ג') שכל מקום שֶׁכִּנוּ כתבו הקדש המאמרים במלת "פה", הכונה על המאמרים בעניני החכמה שיש בהן דבר והפוכו. ומלת "דברי" על הרחבת הדרוש. כמו (קהלת א, א) "דברי קהלת", (דברים א, א) "אלה הדברים אשר דבר משה". והנה החכם המופלא כשידבר בעניני החכמה יגיד בדברים קצרים משָׁלים ומליצות, ויש בהן כונות רבות וסודות כמוסים בענינים אלהיים ודברי התורות. והמשילם למים עמוקים שאי אפשר לרדת אל תחתיהן זולתי על ידי תחבולות גדולות. וכמו כן צריכים הקדָמות והצעות נפלאות להבין דברי פי איש חכם ונבון. וכדרך (משלי כ, ה) "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה". המשיל העצה שבלב איש חכם למים עמוקים, ואין מי יוכל לדלותה זולתי איש תבונות שעומד על דעת רבו ברוב תבונותיו. וכבר בארנו (חדר ג' חלון ג') שמלת "עצה" כשנכתב סתם הונחה על עצות בדרכי החכמה. הרי ששתי המליצות על דרך אחת הן. והנה דברי פי איש חכם הדורש דימו כתבי הקדש לנחלים ומעיינות. וכמו שאמר שלמה על זה (ה, טז) "יפוצו מעיינותיך חוצה ברחובות פלגי מים". שהן על דברי שכל ובינה וטעמי תורה היוצאים מפי החכם ומַרְוִים נפשות השומעים. והנה יסוד כל שכל בינה ודעת היא החכמה. שאם אין בנפש האדם מאסף החכמה לא ישכיל ולא יבין ולא ידע. וכדרך (דברים לב' כט) "לוא חכמו ישכילו זאת", ובארנוהו למעלה (חדר ה' חלון א'). ואולם החכמה עצמה נעלמת מדעת כל אדם, סתומה וחתומה ואיננה נודעת במופת זולתי לאדון הכל ית'. וכדברי הכלל התשיעי. ועל זה אמר (משלי יח, ד) "נחל נובע מקור חכמה". המשיל דברי פי החכם הדורש דברי שכל ובינה לנחל נובע. והמשיל החכמה שממנה נובעים דברי השכל והבינה אל המקור שממנו נובע הנחל, והוא משל נכבד מאד. כמו הנחל היורד מן ההר, הנה מקורו בבטן ההר והנחל נובע תמיד ומתפשט עד מאד והולך אל הים. והוא נראה לעין כל, ובני אדם נהנים מן הנחל ומימיו כידוע. ואין כן המקור שממנו נובע הנחל, כי הוא סתום בארץ אין רואה ואין נהנה ממנו. ואולם כל הנחלים הולכים אל הים וממנו הם שבים ללכת מתחת לארץ עד בקעם הארץ והיו לנחלים. וכן דומה אליו הנמשל, כי דברי שכל ובינה הדומים לנחלים ומעיינות הן נובעים מלב החכם ומתפשטים עד מאד, נשמעים לאזן, ומשמחים הלבבות ובני אדם נהנין מהם מאד. וכמו ששנינו (אבות, ו) "ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה". אבל המקור שממנו הם נובעים והיא החכמה האסופה בלב החכם הוא סתום וחתום ואינו נראה לעין הלב. כי סוד החכמה נעלמת מעין כל חי.
1
ב׳והנה כמו שהנחל מרוה את הארץ ואת בני אדם ומתעדנים בטובו, ואעפ"י שמקורו נעלם, כן דברי בינות ושכל טוב משמחים הלבבות ומחיים הנפשות. אעפ"י שמקורם נעלם מלב כל חי. וּרְאֵה כי נמשלה החכמה אל הים הגדול שממנה הולכים הנחלים ואליו הם שבים ללכת. והתבונות והמדעות לנחלים יוצאים להשקות את הארץ. והבן:
2
ג׳(משלי י, לא) "פי צדיק ינוב חָכְמָה ולשון תהפוכות תכרת". פירוש "חכמה", חֻקוֹת החכמה צדק משפט ומישרים. וכדברי הכלל הי"ב. וכבר בארנו למעלה (חדר ד' חלון ב') פסוק (משלי יא, ל) "פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם". ואמרנו כי הצדיק ההולך בדרכי החכמה ועושה כמצות החכמים ותורתם, הנה פרי מעשיו כפרי עץ חיים. ואולם החכם נכבד מן הצדיק. כי מלבד לכתו בדרכי הצדק, הנה החכמה אסופה בנפשו ומלמד תורה לרבים, ולוקח נפשות בשכלו הטוב ובמשָליו ומליצותיו. והודיע פה כי "פי צדיק ינוב חכמה". ומלת "ינוב" כמו תנובת השדה. (תהלים צב, טו) "עוד ינובון בשיבה". ומלת "פי" על מאמרים בחכמה. כמו שבארנו למעלה (חדר ג' חלון ג'). כי הצדיק אעפ"י שאין בו מאסף החכמה כולה, הנה דברי פיו בעניני החכמה יצמיח מהן חכמה. כי משרש הצדק ויראת ה' שבלבו תצא תנובת החכמה. והשומע דבריו יתן אל לבו להצמיח גם בלבו זרע החכמה לעשות פרי, כמו זרע הארץ העושה תנובה. וכדוגמא שהתפלל אדוננו משה ע"ה (דברים לב, ב) "יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי". והוא שיכנסו דבריו בלבות השומעים, וכמו שבארנו למעלה (חדר ג' חלון ז'). ואעפ"י שזה הצדיק אין בכחו להמתיק דברי פיו במשלי בינה ובטענות ובנצוחים בכח שכלו ובינתו, הנה יכנסו דבריו באזני השומעים בעבור כי בצדק כל אמרי פיו. ודבריו יוצאים מן הלב ונכנסין ללב השומע. והנה פי תהפוכות הוא ההפך מן פי צדיק. כי יגיד דברים הפוכים מן החכמה, כדרך הכסילים והאוילים. ועל זה אמרה החכמה (משלי ח, יג) "יראת יי' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות שנאתי". אבל לשון תהפוכות נופל על מאמרים המנגדים לחכמה. והמגיד אותם מחליק לשון בטענות ובנצוחים בכח בינתו הגדולה להוכיח תהפוכותיו ולבזות החכמה. כי מלת "לשון" נופל על המאמרים הנאמרים בכח הבינה, וכמו שבארנו בכונה העשירית מפתיחתנו לבית הראשון. ופרשנו שם מאמר קדמונינו ז"ל (שבת קיט, ב) שאמרו "כל המבזה ת"ח אין תרופה למכתו". ואלו הן כת ה"חכמים בעיניהם והנבונים נגד פניהם". והודיע שלמה שאעפ"י שהוא בעל הלשון, מה יתרון לו? כי השם ברוך הוא ישפטֶנו באפו ובחמתו, וכמו שכתבנו בבית הראשון (חדר ו' חלון י'). ואז (תהלים נח, יא) "ישמח צדיק כי חזה נקם". ואז תאבדנה עשתונותיו. וידעו תועי רוח כי בנפשו דבר תהפוכותיו, הבל הם ואין בם מועיל ולא יעשו דבריו תנובה. ועל זה אמר (משלי י, לא) "ולשון תהפוכות תכרת". כדרך (במדבר טו, לא) "הכרת תכרת הנפש ההיא עֲוֹנָהּ בה", הנאמרת על הכת הזאת. ובארנוה בבית הראשון (חדר ח' חלון ז'). ובספר תהלים כתוב (תהלים לז, ל) "פי צדיק יהגה חכמה". ובארנוהו למעלה (חדר ח' חלון ז') ודי בזה:
3