גן נעול, בית שלישי א׳:ב׳Gan Naul, House III 1:2
א׳[ראה מקביל לכאן, נוסח ב חדר א חלון ב]
1
ב׳הכלל הראשון. כל הנחת לשון "עצה, ו"יועץ" ובניניהן על ההסכמה המוחלטת שיסכים האדם לעשות מעשה על פי הסכמתו זאת. וכשיעשה המעשה כפי הסכמתו אז תתואר ההסכמה בשם "עצה", והמשיב אותה בתאר "יועץ". ואם לא בא הדבר לידי מעשה, לא יתכן לתאר ההסכמה בלשון "עצה", אעפ"י שבעל הנפש מסכים שיעשה כך וכך, כי כשיבא המעשה לידו אולי ינחם לעשות, יֵרַךְ לבבו להשען על מה שהסכים. ואם לא יעשה כהסכמתו ונתבאר מאחרית דבר שלא לקח עצה, כי זה יסוד גדול בחכמת הנפש, שלפעמים תעלה מחשבה על לב האדם לעשות דבר בענין מן העניינים ובעל הנפש מאמין בעצמו שיעשה המעשה, וכשיבוא הדבר לידו לא ימלאנו לבו לעשותו, ויטיל אז ספקות וערעורים על מה שהיתה קבועה עד הנה בנפשו, ויתעוררו תהפוכות בנפשו גם דחיות גדולות לדחות מה שהיה חזק בלבו תמיד. ומעין זה הם הנסיונות אשר יתנסה בהן. כי הוא חושב בעצמו שאם יבא דבר פלוני לידו בנסיון, לפי שמוסכם בלבו לעשות או לא לעשות, וכשיקרה הנסיון אליו ולא יעשה מה שהסכים עליו במחשבתו לעשותו, או יעשה מה שהסכים עליו במחשבתו שלא יעשנה. ולכן על כל זה וכיוצא בזה לא יפול לשון "עצה" בלשון הקדש לפי שאין לשון "עצה" נופל אלא על ההסכמה הגמורה שיעשה המסכים מעשה כפי הסכמתו. ועל זה אמרו קדמונינו ז"ל "מחשבה [רעה] אין הקב"ה מצרפה למעשה" (עיין קידושין לט ע"ב). כי לפניו ב"ה גלוי כי זה התאב לדבר עבירה עצמה ורוצה לעשותה, אינו מסכים בהחלט. וכשיבוא מעשה לידו יֵרַךְ לבבו ויירא ויפחד ויתנחם ממה שהסכים, וזה נוהג הרבה בזרע הסגולה. כי בסתר נפשותיהם השתרשו דרכי הבושת ויראת אלהים ופחד מוּסָרָיו, ואלה יתגלו בעת המעשה וְיִרֶף ממה שהסכים עליו, והתברר שלא הסכים בהחלט.
2