גן נעול, בית שלישי י׳:ט״זGan Naul, House III 10:16
א׳"וכל יצר מחשבות מבין" (דהי"א כח, ט). פירוש. מלבד שיודע המחשבה שבלב, גם הוא מבין יצר המחשבה. והיצר הוא הציור הפנימי והכח הנטוע בנפש שממנו תוצאות המחשבה. ואין כן האדם שאיננו מבין יצר המחשבה, ולכן כשיראה רעהו עושה מעשה טוב או שמודיעו הסכמת מחשבתו לעשות דבר טוב יחשבהו לצדיק. ופעמים רבות בעבור זה המעשה או ההסכמה [המבשר] טוב יהיה נתעב לפני השם ב"ה בעבור רוע יצר המחשבה, הגלויה לפניו ית'. כי הוא מבין גם היצר שממנו יצאה המחשבה. ואתן לך משל, כשאנו רואים איש מלוה לעני בשעת דחקו. נשפוט בשכלנו כי המלוה צדיק וחונן דלים. וכן כשיודיע כי הסכים להלווֹת לעני זה, יחשב בעינינו לצדיק בעבור מחשבתו הטובה. ואפשר כי השם ב"ה רואה שזה המלוה רשע ואכזרי, ושמחשבתו המדומה "טובה" יצאה מיצר רע מאד, כי יוזם לעשות נבָלה גדולה, והוא צריך לזולתו שיעזרהו למלאות רשעתו. וכאשר נפלא בעיניו למצוא איש יעזרהו להשגת מבוקשו, הסכים להלווֹת לעני זה שהוא במצור ובמצוק, לגנוב את לבבו ולהטותו אליו שיהיה סר אל משמעתו, ושיעזרהו שיגיע לתכלית שהוא פונה אליו. והאדם יראה לעינים, וחושב כי מחשבתו יצאה מציור החנינה הטוב. והשם יראה ללבב, ומבין כי המחשבה יצאה מציור הרֶשע והרע. ואי אפשר לאדם לדעת במופתי הבינה תוצאות מחשבות של זולתו. ולכן אמר כי השם ב"ה מבין באמת יצר המחשבות. ומזה הטעם הזכיר לפניו "כי כל לבבות דורש יי'" (דהי"א כח, ט). והציורים כולם נטועים בלב, ועל כן מבין ממשלת הציורים ומקורות המחשבות. וכראות השם כי המחשבה יצאה מציור רע, אעפ"י שהמחשבה טובה וכעין משל שהמשלנו שהלוה לעני מעות בשעת דחקו. גם אם העני המקבל מֵאֵן לעזרו או מת בינתיים או נשתנה מחשבת המלוה והתחרט מעשות הנבלה, או מצא איש אחר והניח העני הזה; וגם לא יצאה שום רעה מן ההלואה שהלוהו, בכל זאת לא יגמלהו יי' טוב בעבור מעשהו לפי שהיה מוצָא המחשבה מציור רע. וכן בכל דבר ודבר. ועל כן צוהו "ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה" (כח, ט), הכל לשם שמים ומאהבת ה'.
1
ב׳וכאשר נגיע בעז"ה לפרש ישרש "בִּין" וכל לשון "תבונה" אז תבין למה נזכר בכתוב זה (דהי"א כח, ט) מלת "מבין" ולא מלת "יודע", וישמח לבבך בדבר מישרים. ולשון "מחשבה" בכתוב זה גם על מחשבות היוצאות לידי מעשה, כמו שתראה מדברי המָשָׁל. ולא נזכר "עצה" כי הוא מדבר על הסכמות טבעיות על פי ממשלת הציורים לטוב או לרע, מבלי היותו נבוך ומבלי הצורך למשפט השכל ולעצה, כדרך שפרשנו בפסוק "מחשבות חרוץ". והוא הדין למסכים בעצה, מבין השם ב"ה מאיזו ציור נעלם יצאה העצה, וזה מובן מאליו. ודע כי מלבד שאין בכח האדם להבין יצר מחשבות זולתו, גם איננו מבין בכל הענינים יצר מחשבת לבו,1של עצמו וכשחושב ומסכים על הטובה מחזיק טובה לעצמו, ומסכל2כלומר אינו מבין שלפעמים יצר מחשבתו רע. וחשב טובה מגאוה צפוּנה, או מכבוד מדומה וכיוצא בזה. ולכן אמר "ועבדהו בלב שלם", גם "דע את אלהי אביך" (שם) ולא אאריך יותר, והבן.
2
ג׳"וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום" (בראשית ו, ה). פירוש. אנשי הדור הרע ההוא עשו כל התועבות בפועל, גנוב רצוח ונאוף וכיוצא. ועליהן אמר בראש הכתוב "וירא יי' כי רבה רעת האדם בארץ". אחר כן הודיע שגם המעשים הטובים שעשו לא היו טובים באמת, לפי שהסכמתם על הטוב יצאה תמיד מציור רע המושל בלב. על דרך משל אם היה אחד מהן עוזר לרעהו, חונן דלים, מציל עשוק מיד עושק, שהן ענינים הנראים טובים לעיני האדם, ראה השם ב"ה הדורש כל לבבות כי יצר מחשבתם רק רע, וכדרך המשל שמשלנו על זה למעלה. ועל זה אמר "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום", ולא אמר "וכל מחשבות לבו רק רע",3בלי מלת "יצר" לפי שהיו ג"כ חושבים מחשבות טובות כמו שבארנו. אך יצר מחשבתם היה רק רע, ולפי שהשם ב"ה מבין יצר המחשבה היה כל עניניהם בין רע בין טוב נתעב לפניו ית', ונחתם גזר דינם, והבן.
3