גן נעול, בית שלישי י׳:י״זGan Naul, House III 10:17

א׳ "שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך" (דהי"א כט, יח). פירוש. סִפֵּר הכתוב כי המלך דוד התנדב ביום ההוא נדבה גדולה לבנין המקדש, ובקש מן השרים שיתנדבו גם הם, שכן כתוב "ומי מתנדב למלאות ידו היום ליי'" (כט, ה). ואז התנדבו השרים גם הם נדבה גדולה, והמלך ידע בנפשו כי מחשבת נדבתו טובה וישרה. בעבור שהתנדב מאהבת ה' ולכבודו הגדול, ויצאה מחשבתו מציור יראת ה' ואהבתו, אבל לא יכול לדעת יצר מחשבת השרים. כי אעפ"י שהיה המעשה טוב, אולי יצאה מחשבתו מיצר בלתי הגון? כי אפשר שלמען מצוא חן בעיני המלך המבקש מהם שיתנדבו עשו מה שעשו, ובלבם צר להם על פזור ממונם, או מיצר הגאוה חשבו להתנדב, להראות עשרם וכבודם. ומי יוכל להבין זה זולתי השם ב"ה לבדו כמו שפרשנו למעלה. אמנם המלך ראה אות שהתנדבו מיצר טוב, כי היו השרים שמחים שמחה גדולה על התנדבם. וזה אות כי התנדבו בלב שלם לשם ה', וכדרך "ולישרי לב שמחה" (תהלים צז, יא). והכתוב מעיד על זה שאמר "וישמחו העם על התנדבם, כי בלב שלם התנדבו לה' וגם המלך דויד שמח שמחה גדולה" (כט, ט). ולעמת זה העריך דוד תפילתו לה', כי כן אמר "וידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב, ומישרים תרצה. אני ביושר לבבי התנדבתי כל אלה, ועתה עַמְךָ הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך" (כט, יז). פירוש. רבון העולמים אינך צריך לנדבת בני אדם, "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" (כט, יד), ואינך מבקש רק יושר לבבו. ולכן אם הוא מתנדב במחשבת יצר רע מפני גאוה וכבוד מדומה וכיוצא, לא ייטב בעיניך. ועל זה אמר "וידעתי אלהי כי אתה בוחן לבב" (כט, יז), להבין יצר מחשבת האדם, "ומישרים תרצה". לא שאתה רוצה בכסף וזהב שהוא מתנדב. והנני יודע בעצמי שהתנדבתי ביושר לבבי, מיצר הטוב לשם ה', אבל נדבת השרים האוּכַל להבין אם היתה במישרים אם לא? הלא כל זה יפלא ממני. אך זאת ראיתי שהיו שמחים בהתנדבם. ואני שופט מזה שהתנדבו גם הם מיצר טוב. ועל זה אמר "אני ביושר לבבי וגו' וְעַמְךָ הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך". ואומר עוד "יי' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך" (כט, יח). כלומר אחר שהתנדבו בשמחה ובמישרים, נא שמור להם זכות וצדקת הנדבה הזאת עד עולם, בעבור יצר מחשבות לבב עמך שהיתה במישרים, לא בעבור מחשבת לבבם להתנדב, כי אינך צריך לנדבתם. כדאי היא זכות המצוה הזאת שעשו בכל לב ובכל נפש שתטיב עמהם לעולם, וכפי ששנו קדמונינו ז"ל על זה "העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ונוחל את הארץ" (קידושין לט ע"ב). ויפה פירשנוהו בפירוש למסכת אבות.¹יין לבנון, פרק ד משנה יא, "העושה מצוה אחת", מהד' תשס"ג עמ' 305 גם התפלל על העתיד שיכין לבבם אליו כדרך "גֹל אל יי' מעשיך ויכונו מחשבותיך" (משלי טז, ג) המבואר למעלה. כלומר שֶׁיְתַּכֵּן ציורי לבבם שיהיו מציירים בכל עת ובכל דבר ביראת ה' וכמשפט חכמתו. וכענין שאמרו (אבות ד משנה ב) "שכר מצוה מצוה", וגם זה פרשנו בפירוש מסכת אבות.²יין לבנון, פרק ד משנה ב, מהד' תשס"ג עמ' 275 ובהיות יצר הלב מתוקן, תהיינה המחשבות והמעשים רצויים לפני ה' ית'. והנה נזכר לשון "מחשבה" בעבור דַבְּרוֹ על הסכמות טבעיות מבלי משפט השכל בין דרכים רבים, וכדרך "מחשבות צדיקים משפט" (משלי יב, ה); והוא הדין להסכמות בעצת השכל אחרי החקירה בין הדרכים הרבים. והבן.