גן נעול, בית שלישי י׳:י״חGan Naul, House III 10:18
א׳"וחשב עליכם מחשבה" (ירמיה יח, יא). פירוש. הודיע הנביא כי נבוכדנצר חשב מחשבה רעה להשמיד ולהרוג יושבי קדר וממלכות חצור, אחר שיכבשם במלחמה, כי הוא מלך רשע ואכזר "להרוג גוים ולא יחמול" (חבקוק א, יז) כמו שבארנו למעלה. ובעבור היותו מסכים ברעה בטבע מחשבת יצר לבבו הרע על כן נזכר בלשון "מחשבה". ואולי יחשבו יושבי קדר וחצור כי לא יצליח נבוכדנצר ויערוך מלחמה בבלי דעת, ושהם יחזקו [נגדו] בעבור כי יקחו עצה בהשכל ודעת במלחמתם וכדרך "עצה וגבורה למלחמה"1מלכים-ב יח, כ שבארנוהו למעלה. ואין כן נבוכדנצר שאיננו רק חושב רעה, לכן הקדים "כי יעץ עליכם נבוכדנצר עצה",2על פי ירמיה מט, ל כלומר דעו כי להעריך מלחמה אִתְּכֶם הוא יועץ גדול מכם, ועושה עניניו בהשכל ובטוב-טעם ולא תוכלו לו. ומטעם זה נוספה מלת "עצה" להורות שהסכמתו טובה להצלחה. ובארנוהו למעלה. ואולם כאשר תהיו נצוחים לא יחמול עליכם כי הוא חושב עליכם מחשבה רעה להשמידכם, ולכן צִוָם שימלטו על נפשם ואמר "נוסו נודו מאד" (ירמיה מט, ל).
1
ב׳"רבות מחשבות בלב איש ועצת יי' היא תקום" (משלי יט, כא). פירוש. לב האדם בעל הציורים כולם וכל ציור יוליד מחשבות בטבעו, ועל פי המחשבות האלה יסכים האדם לעשות מעשיו בכל דבר ודבר. והוסיף כי אין הסכמת האדם יוצאת לפועל אם אין השם ב"ה רוצה בה. כי "עצת ה' היא תקום", כלומר מה שהסכים השם ב"ה עליו שיהיה, כן יקום הדבר. ואין יכול לבטלה ולעשות בהיפוך מעצתו, והרחבנו בזה למעלה. והנה גם עצת האדם לא תקום בהיותה נגד עצת ה', כדרך "יי' הפיר עצת גוים" (תהלים לג, י). אבל הזכיר הסכמת "מחשבה" בעבור שהיא חזקה יותר מהסכמת עצה, ויוצאת לפועל תחילה, כמו שבארנו למעלה בענין המן, ואם3למרות שלא תקום היא לא תקום. ואצל השם ב"ה הזכיר "עצה" כדרך הכלל שכל לשון "עצה" הסמוך אל השם ב"ה נופל על גזרה גזורה בהחלט, לא תשוב עוד. ולכן לא הזכיר "מחשבה" כדרך הכלל שיסדנו שמחשבות השם ב"ה על תנאי ולפעמים לא תקום כי תשתנה בארח חכמה בהשתנות המקבל. וטעם שני בכתוב זה הודיע כי "רבות מחשבות בלב איש" בכל דבר מעשה. ולפעמים יסכים במחשבה חלושה נגד מחשבת הציור החזק, כי עצת ה' היא תקום. וכאשר חפץ השם כן יהיה ולכן הוא ב"ה נותן בו רוח להסכים לעשות כאשר גזר, וכדרך "ותוכן רוחות יי'" (משלי טז, ב), וכדרך "ויכונו מחשבותיך" (טז, ג) ובארנום למעלה. והכל אמת.
2
ג׳ועם זה גמרנו ענין החדר הזה, כי הבאנו בו כל הכתובים שנזכר בהם לשון "מחשבה" אצל אדם הנופל על הסכמה החלטית לעשות דבר מן הדברים. והראנו בכל פסוק למה לא נזכר בו לשון "עצה" בטעמים מספיקים ונכוחים על פי הכללים שהקדמנו. גם התבאר שכל הפסוקים שהזכרנו היו ראוין להבנות בקל בעבור היותן כולם מחשבות נתלות ברצון האדם והם כפי בחירתו, ואם ירצו יחשבו על דרך אחר, אם יהפכו מצב לבבם. [ויראה] המתבונן שכל לשון "מחשבה" בבנין הקל בדברים המעשיים כולם לרעה, אין גם אחד מהם הכתוב אצל הסכמה טובה לעשות מעשה טוב. והדעת נותן כן, כי בהיות "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא), הנה מחשבותיו הטבעיים כולם ממקור בו יצרתם, או מרֶשע או משנאה, מקנאה, מאכזריות וכיוצא. אבל במחשבות הטובות המתוכנות לא יעלו על הלב זולתי בהיות האדם [שֵׂכֶל מבין] וצדיק והסכמותיו בענינים המעשיים ראויות להתאר בעצה או בדעת או באמירה וכיוצא. ולכן כל הסכמה רעה במחשבת המקבל יצר רע יתואר בלשון "מחשבה". זהו מה שרצינו לבאר בחדר זה.
3