גן נעול, בית שלישי י׳:ו׳Gan Naul, House III 10:6

א׳"ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה" (בראשית נ, כ). פירוש. יוסף ענה לאחיו, אמת כי אתם חשבתם עלי רעה, וכמו שאמרתם "כי רעה גמלוך" (נ, יז), אך הנני דן אתכם לזכות כי אלהים חשבה לטובה. ולא נכתב "אלהים הפכה לטובה" כמו שכתוב אצל בלעם "ויהפוך יי' אלהיך לך את הקללה לברכה" (דברים כג, ו). יש בזה דבר של טעם ושמע ענינו. האדם בחירי במעשיו ולכן הרשעים ירשיעו בטבע לבם ומחשבותיהם שהן רק רע כל היום. וְהָפוּךְ מזה הצדיקים. והרשע המסכים לעשות רע השם יפר עצתו, ולא ישלים המעשה, כמבואר למעלה. ופעמים יסבב השם ב"ה שמן הרעה תצא טובה. על דרך משל שהעליל על צדיק וגרשו מן המדינה, וברח הצדיק אל מדינה אחרת ושם עלה לגדולה. והנה נהפכה הרעה לטובה, ועם כל זה הרשע ענוש יענש, כי הוא הֵרַע לעשות. ויש שיהיה האדם מְסוּבָב בגזרת השם ב"ה לשנוא ולרדוף זולתו חנם, כי ה' אמר קלל.¹מליצה ע"פ שמואל ב טז, י והרודף צדיק, ומעולם אהב צדקות.²רבינו מתכוין כאן לאחיו של יוסף ובדבר זה לבבו נהפך לאכזר, וזה אות כי מאת ה' היתה זאת ולכן אין עליו אשמה, כדרך שאול שרדף את דוד. והיה בחיר ה'³כך אמר הקב"ה (ברכות יב ע"ב) ואוהב חסד. ועתה נהפך לאכזר נגד איש צדיק ותם ונאמן ביתו. כי מאת ה' היה מְסוּבָב לעשות כן, והכל לטובת דוד, וכן בכל דור ודור יקרה כן. ולכן לא תמצא בתוך חטאות שאול⁴שול נכשל באחת ועלתה לו (נתבטלה מלכותו) במה היא? במעשה דאגג – יומא כב ע"ב שזכר לו הכתוב ענין רדיפתו את דוד חנם. וכדוגמת זה היתה חטאת אחי יוסף שרדפוהו חנם ולא שמעו בהתחננו אליהם.⁵בראשית מב, כא אם היו עושים כן בזדון בלי ספק היו ראוים לעונש נמרץ אעפ"י שנהפכה רעתם לטובה. ואולם הם היו שבטי יה, אהובי עליון, ומעולם לא נמצא בם שמץ דבר. על כן ראוי לדון אותם לזכות ולומר כי מאת השם ב"ה היו מְסוּבָבִים לעשות כן; ואיננה ממחשבת לבם, כי אם ממחשבת החכמה העליונה הנשגבת מִשִׁקוּל דעתנו. והנה השם לבדו בוחן לבות ויודע סבת מחשבת בני אדם אם הם בזדון או ע"י החכמה העליונה. והאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.⁶שמואל א טז, כב לכן הכל אצלנו ספק. ומוטל עלינו לדון הצדיק לזכות. וזאת היה מענה יוסף לאחיו "אל תירָאו, כי התחת אלהים אני? ואתם חשבתם עלי רעה, אלהים חשבה לטובה למען עֲשֹׂה כיום הזה להחיות עם רב" (בראשית נ, יט-כ). כלומר גם אם כדבריכם כן הוא שחשבתם עלי רעה, אל תיראו ממני, כי אינני אלהים הבוחן לבות לדעת כי בשלכם הרעה הזאת ושבזדון עשיתם כן, ולענוש אתכם בשביל זה. אבל אני דן אתכם לזכות, והוא שאתם חשבתם עלי רעה, אלהים עשה כן, לא שהפך רעתכם לטובה כדרך שמהפך עצת רשעים, אלא אלהים חשבה לטובה. כלומר תחלת המחשבה שצמחה בלבבכם היתה גזירה מאתו ית' להאציל על ידי כן ברכה.

ב׳הנה הודעתיך בפירוש הפסוק קושט אמרי אמת. ותבין כי נזכר לשון "מחשבה" בענין זה ואעפ"י שהיו האחים שוקלים בדעתם מה יעשו עם יוסף, בראשונה התנכלו להמיתו בידים, ואח"כ יעץ ראובן להשליכו הבורה, ואח"כ יעץ יהודה שימכרוהו לישמעאלים. סוף סוף היו כל מחשבותיהם רק רע, אין גם אחת בהם לטובה להשיבו אל אביו, ועל הסכמה כזאת לא יפול לשון "עצה", כמבואר למעלה. לפי שהיו כל ההסכמות מציור השנאה שהיתה להם עליו, ומן הציור הזה היו מפחדים עתה מיוסף, לא בעבור ה"עצה", כי העצה היתה לטובתו. כי ע"י הִמָכְרוֹ למצרים נעשה שר וגדול, ולכן הזכיר יוסף "מחשבתם" הרעה, להודיעם כי אין בלבו רע עליהם בעבור מחשבתם הרעה שצמחה מציור שנאתם, וכל שכן שלא יגמול להם רעה בעבור עצתם, והבן.