גן נעול, בית שלישי י׳:ז׳Gan Naul, House III 10:7
א׳"להעביר את רעת המן האגגי, ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים לאבדם" (אסתר ח, ג). דע כי המן הסכים לאבד זרע היהודים, ועשה כהסכמתו, כי כתב ספרים לכל מדינות המלך אחשורוש לאבד את כל היהודים. ולולי ה' שהיה לנו להפיר עצתו היה ממלא חפצו חלילה. ועם כל זה לא יתואר הסכמתו בלשון "עצה", ולא תמצא בספר המגילה גם במקום אחד תאר "עצה". והטעם ברור מדברינו כי לא במשפט השכל הסכים, ולא דן בלבו בין מחשבות מנגדות הצומחות מציורים הפוכים זה מזה. כי הרשע הזה בקש לאבד אומה גדולה על לא-חמס בכפם, רק במחשבת לבו הרע. כי כל "יצר מחשבות לבו רק רע",1מליצה ע"פ בראשית ו, ה מחשבת ציור גאותו, כמפורש בכתוב דברי אסתר "יִכָּתֵב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינות המלך" (אסתר ח, ה). מחשבת יצר חמתו הקשה, מחשבת יצר שנאתו הגדולה על עַם ה', כי היה אגגי צורר היהודים. מחשבת יצר רשעתו וכן רבים. ומחשבות הציורים הרעים הללו עלו בקנה אחד להסכים על הרעה. והכתוב מעיד כן באמרו "וַיִמָּלֵא המן חמה" (ג, ה), כלומר נפש המן היתה מלאה חמס וכעס, לא עמד דבר כנגדו. לא עלה על לבו מחשבת ציור יראת אלהים ופחדו. לא עלה מחשבת ציור רחמים, וכדומה מן הציורים הטובים, כי היה רשע גמור. ובעבור כן לא היה צריך לְהִוָעֵץ במשפט הלב. כמו שנאמר "ויבקש המן להשמיד את כל היהודים" (ג, ו), כלומר נפשו אִוְתָה לעשות רע, לא בהשכל ולא בדעת.
1
ב׳ועודני צריך לפרש הפסוק הזה שהזכיר שתי דברים: "רעת המן האגגי", "ואת מחשבתו אשר חשב". וכפי המדומה הכל ענין אחד כי מחשבת האבדון היא עצמה הרעה. וראיתי להחכם הר' אליעזר ז"ל2ר' אליעזר אשכנזי, בספרו "יוסף לקח" על מגילת אסתר מפרש המגילה שהרגיש בשאלה זאת, ומה שהשיב כתוב על ספרו, ואני לדרכי אלך. דע כי הציור הפנימי בהיותו בארח רֶשע וכסל יתואר בתאר "רע", כמו כי יצר לב האדם רע. ומן הציור הרע צומחות המחשבות הרבות הרעות כמו שבארנו. והנה היה בלב המן הציור הרע הקשה, והוא ציור השנאה ששנא לישראל, כי היה אגגי צורר היהודים. ומן הציור הפנימי הזה צמחה מחשבת רעה, והוא להאבידם מעל הארץ. ואם היתה מחשבת האבדון צומחת מציור רע אחר, על דרך משל מציור הַבֶּהָלָה אל ההון, והיה חושב להשמידם לקחת את שללם, אעפ"י שבחזקת הציור היה ג"כ חושב ולהעליל עליהם בעלילות שקר למען האבידם, לא היה מתחכם להשפיל ולבזות אותם בעיני המלך ובעיני כל העמים ולשום אותם למשל ולשנינה כמו שעשה בשנאתו. רק שהיה חושב להעליל עליהם בעלילות שוא למען האבידם. ועתה שבשנאה עשה דבר בדברי לעג ולצון על מנהגיהם ודרכיהם ודתיהם, כמו שכתוב בספר המגילה,3"ודתיהם שונות מכל עם" (אסתר ג, ח) עיין מגילה (יג ע"ב) "דלא אכלי מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן וכו' דאכלו ושתו ומבזו למלכות. ואפילו זבוב נופל בכוסו של אחד מהן זורקו ושותהו, ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהן, חובטו בקרקע ואינו שותהו" עכ"ל. ועיין על כך פרטים נוספים בתרגום שני לפסוק זה וכן כתב לכל העמים והודיעם שהם שנואי המלך ותועבת בני אדם, כדרך "והיית לשַׁמָּה למשל ולשנינה בכל העמים" (דברים כח, לז). וראתה אסתר המלכה בחכמתה שאם תתחנן אל המלך לבד שיכתוב ספרים לבטל הגזרה לבלתי שלוח יד בהם, לא ימלטו ישראל מהיות לחרפה ולכלימה בעיני כל השרים ועמי הארצות, כי יאמרו המלך רך הלבב מרחם עליהם, לא בצדקתם וביושר לבבם; או באהבת המלכה אסתר שהיא מזרע היהודים. ועם זה תשאר ציור שנאת העמים עליהם וימשך מזה צרות רבות ורעות לישראל. ולכן השכילה אסתר בתחנוניה לבקש מן המלך שמלבד שיכתוב ספרים לבטל הגזרה, גם יתן רשיון לכתוב ספרים לטובת ישראל ולהודיע לכל עמי הארץ כי שקר ענה בם המן. ושכל מעשיו בשנאה בעבור שהוא אגגי צורר היהודים מזרע עמלק הרשע, ושבאמת ישראל עם קדוש, נכבדים וגדולים בעיני המלך, השרים והעמים. ועל ידי ספרים כאלה יעביר מלבו ומלב כל העמים ציור שנאתם עליהם שהיתה חזקה, כי האמינו לדברי המן. ויגדל כבוד ישראל בעיניהם. ועל זה אמר "ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגגי, ואת מחשבתו אשר חשב על היהודים",4כלומר שני ענינים שונים כלומר בִּקְשָׁה שיכתוב ספרים, ובראשית דברי הספר יכתוב דברי כבוד וגדולה על ישראל שהם עַם נכבד וגדול. ובזה יעביר מלב העמים רעת המן האגגי, כלומר ציורי השנאה שנתן המן בלבם. לפי שהיה אגגי שונא ישראל בטבעו, ואחרית דבר הַמַפָּלָה שהיה לו בסוף,5כלומר "בקדרה אשר בשלו, בה נתבשלו", אירע לו מה שחשב לעשות להם (רש"י על שמות יח, יא "כי בדבר אשר זדו עליהם". ומקורו במכילתא, אחד עשרה פסוקים) ואת מחשבתו אשר חשב עליהם, והוא הגזרה שגזר להשמידם, כי זאת היא המחשבה שצמחה מציור רעתם. ובדרך זה יהיו הספרים כתובים בחן ובשכל טוב, כי בסור הסבה תסור המסובב. כי המן תלה טעם הגזרה בעבור שהם חרפת עַם ובזויי העמים, ובהיותם [מכובדים] נתבטלה הגזרה מעצמה. וספר הכתוב שהמלך הושיט לאסתר את שרביט הזהב, ואז קמה ועמדה לפני המלך ובארה דבריה, ויתבאר בסמוך, והבן.
2