גן נעול, בית שלישי י״א:ג׳Gan Naul, House III 11:3
א׳"כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאום יי', מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה" (ירמיה כט, יא). דע כי הנבואה הזאת נאמרה ג"כ על תנאי אם ישובו אל השם בכל לב. ואם היו עולי הגולה עושים כן, היתה גאולתם שלמה, והיה השם ב"ה מקבץ נפוצותיהם מארבע כנפות הארץ. גם היו חוזרים למקומם כל הטובות אשר דִבֶּר ה' על ישראל, כמו השכינה והנבואה ואורים ותומים וכיוצא. אבל ישראל חטאו ולא הִטָּהַרוּ מעונותיהם, על כן כל ימי בית שני היו בצוק העתים. גם לקץ שבועים שבעים1"שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך, לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עולמים" (דניאל ט, כד) נחרב העיר והקֹדש פעם שניה, וזהו שאמר "וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי, ושמעתי אליכם. ובקשתם אותי ומצאתם, כי תדרשוני בכל לבבכם" (ירמיה כט, יב-יג). ואין הכתובים הללו הבטחות שיהיה כן, כי בעונותיהם לא עשו כן ולא דרשו השם בכל לבבם. אבל ענין הכתובים למצוה ולתנאי, כלומר תעשו כן. כי מעין הדבר הזה אפקוד אתכם לקץ שבעים שנה, להביאכם פעם שניה אל אדמת ישראל, לתת לכם מנוחה כדי שיהיה לבבכם פנוי להתפלל אלי ולדרוש אותי בכל לבבכם. ואם תעשו ככה אז אקים את דברִי הטוב אשר אני חושב עליכם, להיטיב עמכם כאשר הטיבותי עם אבותיכם ולהשיב שבותיכם לעיניכם, כמו שאמר "ונמצאתי לכם נאום יי' ושבתי את שבותכם, וקבצתי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות" (כט, יד). שמענו כי אם היו שבים בתשובה שלמה היתה גאולתם גאולת עולם. ולפי שלא קיימו התנאי ולא שבו,2בתשובה לא נתקיימה בהם מחשבת השם ב"ה הטובה, ובאו בצוק העתים ובגלות שניה. ולפי שמיעד על תנאי נזכר לשון "מחשבה" ולא לשון "עצה". ובספר זכריה הזכיר את הנבואה הזאת, ושם מפורש יותר התנאי, כי כשהשלים לספר טובות הבית השני חתם דבריו באמרו "והיה אם שמוע תשמעון בקול יי' אלהיכם" (זכריה ו, טו). הא למדת שנאמרה נבואת הטובה על תנאי.
1
ב׳"אשרי אדם לא יחשוב יי' לו עון ואין ברוחו רמיה" (תהלים לב, ב). פירוש מלת "עון" יתבאר במקומו והוא נופל על הֵעָוּת הלב והוא השכל והבינה הנטועים בנפש והוא ההופך ישר למעקשים; ומי שאינו עושה כן אשריו. ועליו אמר "אשרי אדם לא יחשוב יי' לו עון", כלומר שאיננו נעוה לב, ואין לעומתו מחשבה עליונה להענישו בעבור עונו. וכבר רמזנו (חדר ג' חלון ט') על מלת "עון" בבית זה קחנו משם. ועל כן בסוף הפסוק "ואין ברוחו רמיה". ומלת "רמיה" נופל על תחבולת השכל בארח רע, וזה פירוש "לא יחשוב יי' לו עון" לפי שלא עולה על רוח לבו רמיה. ובעבור שהוא ישר לב השם נוהג עמו בחסד. ויהיה אור ושמחה בנוהו, כדרך "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהלים צז, יא). וכמו כן חתם מזמור זה "שמחו ביי' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב" (לב, יא). ולכן אשריו כי נכון לבו ואינו מפחד מעונש. ויש אחֵר שעלה על רוחו רמיה וכבר חטא והעוה, והנה צריך לפחד ולדאוג מן הפורענות, כי לעומת עונו ה' יחשב לו מחשבת עונש על עונו. אך יוכל לתקן את אשר עות בתשובה, ואז לא תחול עליו מחשבת הגזרה, כי השם ב"ה "נושא עון ופשע וחטאה" ככתוב בתורה (שמות לד, ז). ועל זה אמר "חַטָּאתִי אודיעך וַעֲוֹנִי לא כסיתי, אמרתי אודה עֲלֵי פשעי ליי', ואתה נשאת עון חטאתי סלה" (לב, ה). הודיעו שאיננו מִכַּת המאושרים,3אינו מכת השמחים במצבם, אלא הוא דואג על עונותיו אבל כבר חטא והעוה והוא דואג מן הפורענות. ועל כן הסכים לשוב בתשובה ולהתוַדות לפני ה', ואז ישא עון חטאתו. ולפי שמחשבת עונש העון תשתנה בהשתנות המקבל, כי כשישוב מעונו יסלח לו ה', על כן נזכר בלשון "מחשבה". ואולם טוב מזה ואשריו אם ה' לא יחשוב לו עון כלל, והוא איש ישר לבב, והבן.
2