גבורת אנשים י״זGevurat Anashim 17
א׳אבל באמת כל זה אינו מוכרח. ויותר נראה דלא קשיא להו להתוס' והרא"ש מכופין דמזונות דהא רב הוא דאמרה ואפשר ס"ל לרב דה"ה במדיר ממזונות או מתשמיש לחוד וכן כל הנך יוציא דמתני' דפ' המדיר אפשר ס"ל לרב דהיינו כפיה וכדעת ר"י בתוספות לפי האמת. ואה"נ דשמואל דס"ל דבמזונות אין כופין ס"ל דכל יוציא היינו בלא כפיה אלא דקשיא להו לפי' ר"ח דס"ל להלכה דכל יוציא היינו בלא כפיה א"כ קשיא הך דהחולץ דמוכח התם דכל מה שמוטל על האדם לעשות כופין וע"ז תירצו דהיינו דוקא כשמונע ממנה כל מיני אישות אבל משום תשמיש המטה או מזונות לחוד אין כופין. ולפ"ז אף במורד ממזונות או במורד מתשמיש לחוד אין כופין לר"ח. וכ"כ הר"ן (הלכה טז) ס"פ המדיר (לו. ד"ה אב) והרב המגיד פי"ב מה' אישות דר"ח פסק כשמואל דמורד ממזונות אין כופין וא"כ משמע דהוא הדין מורד מתשמיש.
1
ב׳ותדע דאל"כ למה הוצרכו התוס' והרא"ש לתרוצי דהך דהחולץ שאני לפי שמונע ממנה כל מיני אישות הא בלאו הכי לק"מ דהא הך דהחולץ דמי למורד ממזונות כיון שאינו רוצה לכונסה אלא ודאי לענין כפיה אין חילוק בין מדיר למורד ואף על פי שגם בפסקי תוס' פ' המדיר (אות רמד) ופ' הבא על יבמתו (אות קיז) נראה כן מ"מ לפענ"ד אין זה מוכרח ויותר נראה כמו שכתבתי. וגם לא מסתבר כלל לחלק לענין כפיה בין מדיר למורד בזה. וכן הוא בתשובת מהר"מ מרוטנבורק דפוס פראג ס"ס תתקמ"ו ובמרדכי ס"פ הבא על יבמתו דאין לחלק בכך בין מדיר למורד והבאתי דבריהם לקמן.
2