גבורת אנשים כ״גGevurat Anashim 23
א׳ואם כן כיון שמבואר להדיא מדברי מהר"ם והמרדכי ורבינו ירוחם והריב"ש ושאר פוסקים דבמורד מתשמיש או ממזונות לחוד אין כופין בשוטים. והוכחתי שכן דעת התוספות והרא"ש גם כן וכן משמע מתשו' הרא"ש שהבאתי לעיל סי' י"ב והיינו דמסיים שם ומסתבר שכופין לרב כו' משמע דוקא לרב ס"ל דכופין והיינו דמסיים נמי אבל משום תשמיש לחודיה לא כייפינן והארכתי הרבה בפסקי והסכמתי שאין כופין אלא בבאה מחמת טענה שמפורש להדיא בגמרא סוף פרק הבא על יבמתו (יבמות סה:) דכופין אבל בשום ענין אחר אפילו במורד מתשמיש או באומר איני זן ואיני מפרנס אין כופין דאל"כ הוי ליה למימר שאין כופין אלא בבאה מחמת טענה או במורד ממזונות או מתשמיש אלא ודאי משמע דס"ל להרא"ש דבכל ענין אין כופין במורד ממזונות או מתשמיש אלא בבאה מחמת טענה. ועוד יש להוכיח כן מדבריו שכתב והארכתי הרבה בפסקי והסכמתי שאין כופין אלא בבאה מחמת טענה כו' והרי בפסקיו (שם סי' יא) שהאריך מזה לא הזכיר שום דבר בבאה מחמת טענה אלא ודאי כיון שכתב בסוף דבריו בפסקיו וכיון דפליגי בה רבוותא ראוי להחמיר שלא לכוף בשוטים כי היכי דלא ליהוי גט מעושה ממילא משמע דאכל הנך שהזכיר לעיל קאי כיון דפליגי בה רבוותא ראוי להחמיר וא"כ בכולהו אין לכוף. רק לקמן בפסקיו אח"כ גבי דינא דבאה מחמת טענה כתב סתם הך דאיתא בגמרא בבאה מחמת טענה כופין וע"פ אותן הדרכים שהזכיר שם מדברי התוספות ע"ש ודוק כי זה ברור לפענ"ד.
1
ב׳ואם כן הדרא קושיא לדוכתא דהיאך כתב מתחלה בתשובה הנ"ל ולענין כפיה ודאי הוא כמו שכתבת שכופים אותו להוציא כו'.
2