גבורת אנשים כ״חGevurat Anashim 28
א׳ואין להקשות א"כ מנ"ל להרשב"א דבעינן באה מחמת טענה גבי כשאינו רוצה לכנסה הא לא נזכר כן בשום מקום וגם הוא נגד הפוסקים שהבאתי לעיל סי' כ"ג דבמונע ממנה כל עניני אישות כופין אפילו אינה באה מחמת טענה. נראה דס"ל להרשב"א כמ"ש בהגהת אשרי ס"פ אף על פי גבי לא רצה לחלוץ ולייבם דכופין אותו וז"ל היינו דוקא בבאה מחמת טענה אבל אי לא באה מחמת טענה לא פר"י עכ"ל.
1
ב׳ומ"מ לענין דינא אין זה נ"ל עיקר שהרי אמרינן בגמרא פ' החולץ סתם דכייפינן ליה ולא הוזכר באה מחמת טענה וכן משמע מדברי כל הפוסקים והטור וש"ע סי' קס"א ס"ד שכתבו סתם כופין אותו ולא הוזכר בדבריהם באה מחמת טענה ולא אשתמיט חד מהפוסקים דלפלוג בהכי. וגם מה שיצא לו להגהת אשר"י כן נ"ל שאינו מוכרח דנראה שהוציא כן מדברי התוס' פ' אף על פי (כתובות דף ס"ד.) סוף ד"ה תבע כו' וז"ל תיקשי ליה מדתנן בהחולץ חוזרים אצל גדול למכפייה כו'. אי נמי משום דהיא גופה איכא לפרושי בבאה מחמת טענה כו'. ולפענ"ד נראה דאין כוונת התוס' לומר אלא דלהכי לא פריך מהתם משום דאיכא לפרושי בבאה מחמת טענה אבל ודאי לקושטא דמילתא אפי' אינה באה מחמת טענה דינא הכי. וכן מוכח בתוס' ר"פ המדיר ופ' הבא על יבמתו דף ס"ג והרא"ש שם ושאר פוסקים שהקשו מהך דהחולץ דאמרינן למכפייה אהך דהמדיר והוצרכו לתרץ משום דשאני התם שמונע ממנה כל עניני אישות אבל משום תשמיש או מזונות לחוד לא כייפינן ליה אלמא דבמונע ממנה כל עניני אישות אפי' אינה באה מחמת טענה כייפינן ליה דהא בהמדיר ודאי לא מיירי בבאה מחמת טענה. ועוד דבבאה מחמת טענה אפילו נותן לה מזונות כייפינן ליה להוציא כדמוכח להדיא בגמרא ס"פ הבא על יבמתו וכל הפוסקים ע"ש. וא"כ לענין דינא עיקר כתשובת רשב"א של דפוס לפנינו דאפילו אינה באה מחמת טענה כייפינן ליה בקדושין שלא נמסרו לביאה כיון שמונע ממנה כל עניני אישות. ודלא כנראה מדברי מהרי"ק שורש קל"ה דבכה"ג בעינן דוקא באה מחמת טענה וכ"כ ב"י סי' קנ"ד דבכה"ג לא בעינן באה מחמת טענה.
2
ג׳מיהו מ"ש הב"י שם וכן דעת הר"ן והתוס' בסוף נדרים גבי השמים ביני לבינו דאפילו לא אתיא מחמת טענת חוטרא לידא ומרא לקבורה יוציא ויתן כתובה והביאו ראיה לדבר אף על פי שאין נראה כן מדברי הרא"ש שם עכ"ל. אין דבריו נכונים בזה בתרתי חדא דלא נראה שם מתוס' והר"ן כלום דלא מיירי התם מדין זה אלא מטענת אינו יכול וע"כ אין כוונתם שם דכופין להוציא שהרי לא כתבו רק לשון יוציא וכבר מבואר בדברי התוס' ר"פ המדיר ופ' הבא על יבמתו והרא"ש שם ושאר הרבה פוסקים דקי"ל דכל היכא דאמרינן יוציא אין כופין וכן מוכח ממה שהביאו התוס' והר"ן שם ראיה מהוא בבגדו כו' והתם פשיטא דקי"ל אין כופין אף על גב דקתני יוציא וכמו שנתבאר לעיל סי' ט"ו וכ"ג ויתבאר עוד לקמן סי' ל"ח. וגם מ"ש הב"י אף על פי שלא נראה כן מדברי הרא"ש שם אינו נכון דלא נזכר שם בהרא"ש כלום דבר שכנגד זה דלא כתב שם רק כשתובעת כתובתה אינה נאמנת ואין ענין זה לכאן ואדרבה בהרא"ש פ' הבא על יבמתו מוכח להדיא דכופין אפילו אינה באה מחמת טענה כל שמונע ממנה כל ענייני אישות וכמ"ש.
3
ד׳וראיתי בדרכי משה סי' קנ"ד (אות ז) השיג ג"כ על מ"ש הב"י אף על פי שאין נראה כן מדברי הרא"ש מטעם אחר שאין ממנו השגה ולא הרגיש במה שכתבתי. וז"ל דרכי משה ולא ידעתי למה כתב שאין נ"ל כן מדברי הרא"ש דבכה"ג דלא יוכל לכנסה צריך לגרשה אפי' בלא טענה דהא לא עדיף מאמרה שאין לו גבורת אנשים או שאינו שוכב עמה דכופין אותו לגרשה אף על גב דלא באה מחמת טענה כמו שמבואר בתשובת הרא"ש כלל מ"ג סי' י"ב וכל שכן בכה"ג עכ"ל דרכי משה.
4
ה׳ואין מזה השגה דכבר כתבתי לעיל סי' כ"ד דדעת הרא"ש דבגבורת אנשים אין כופין. ואם כן היה נראה לדינא עיקר דהיכא דמונע ממנה כל עניני אישות כופין בשוטים אפילו אינה באה מחמת טענה. אך למעשה צריך עיון כיון דבהגהת אשר"י כתב דאין כופין אלא בבאה מחמת טענה וכן פסק מהרי"ק שורש קל"ה וגם בתרומת הדשן סי' ר"כ הביא דברי הגהת אשר"י בסתם משמע דס"ל הכי לדינא ואם כן יש להחמיר באיסורא דאורייתא דלא ליהוי גט מעושה ובניה ממזרים דהא חזינן דהתוס' והרא"ש אף על גב דס"ל עיקר לדינא דכל היכא דקתני יוציא כופין אפ"ה חששו לחומרא לפי' ר"ח דאין כופין כיון שלא נמצא ראיה ברורה כי היכי דלא להוי גט מעושה וכמ"ש לעיל א"כ כל שכן הכא. וא"כ בהך דהחולץ ודאי כייפינן ליה לחלוץ אפי' אינה באה מחמת טענה כי כן דעת רוב הפוסקים וכן נראה עיקר וכמ"ש למעלה והכא לא שייך גט מעושה אבל בקדושין שלא נמסרו לביאה וכן המקדש בענין שצריך להוציא צ"ע למעשה אם לכופו בשוטים.
5
ו׳ועוד די"ל דאפילו למ"ד בטענת אינו יכול כופין מ"מ במורד אין כופין וטעם הדבר משום דבמורד יש תקנה אולי יתחרט אח"כ. וכן מוכרח לומר לפי מה שמוכרח לעיל מכמה תשובות רשב"א דבטענת אינו יכול בבאה מחמת טענה כופין ובסי' אלף קצ"ב כתב הרשב"א בתשו' וז"ל ומיהא נמי משמע דאפי' באה מחמת טענה אין כופין אותו בשוטים לגרש אלא שכותבים עליו אגרת מרד ומוסיף לה על כתובתה וכמו ששנינו וכן המורד על אשתו מוסיפים לה על כתובתה ג' דינרין כו'. ומיהו יוציא ויתן כתובה דקאמרינן בכל דוכתא אומרים לו להוציא ואם רצה להוציא יוציא ויתן כתובה ואם לא רצה להוציא אין כופין אותו להוציא שאין כופין אלא לאותן ששנינו במשנה המדיר מוכה שחין וחביריו וכן מי שנשא את הפסולות לו וכמ"ש אין מעשים אלא לפסולות וכן מי ששהה עם אשתו י' שנים ולא ילדה ואין לו בנים מאשה אחרת ומשום פריה ורביה אבל כאן אין כופין להוציא בשוטים אלא שכופין ליתן לה כתובתה כו' עכ"ל. וצריך להתיישב בדבר. מיהו בבאה מחמת טענה כופין בשוטים להוציא היכא דמונע ממנה כל ענייני אישות. אף שבתשו' רשב"א זו דסי' אלף קצ"ב לא נראה כן יחיד הוא נגד כל הפוסקים שהבאתי לעיל ובטל ברובא דרובא ובפרט שדבריהם עיקר אפילו אינה באה מחמת טענה וכמ"ש לעיל וגם בתשו' אחרות שהבאתי לעיל פסק הוא עצמו כן וכן עיקר.
6
ז׳ומ"מ לענין טענת גבורת אנשים יהיה איך שיהיה כיון שתשו' רשב"א סותרות זו את זו ודאי דלא סמכינן אתשו' רשב"א לקולא אלא לחומרא ובפרט שדעת רוב וכמעט כל הפוסקים כן לחומרא. ועוד די"ל דהרשב"א לא דקדק בדבר וכתב כופין וכוונתו כופין במילי וכמו שפירש מהר"ל ן' חביב דברי הרא"ש וטור כן ואף על פי שכתבתי לעיל סי' י"ג שאין דברי מהר"ל ן' חביב נכונים בזה היינו מכח כל הקושיות שהקשיתי לעיל שאי אפשר לפרש דברי הרא"ש וטור כן. וגם משום שאפשר ליישב דברי הרא"ש וטור בענין אחר וכמו שכתבתי לעיל. אבל מ"מ דברי הרשב"א אפשר לפרש כן. ותדע שהרי הב"י סי' קנ"ד הביא תשו' רשב"א אחת וז"ל אבל באינו יכול כופין אותו להוציא ואפילו בלא טענה כו' ואפילו באומר הוא בבגדו והיא בבגדה כופין אותו להוציא כל שכן מי שאינו נזקק לה כלל עכ"ל. הרי דבהוא בבגדו כו' נמי כתב כופין והתם ודאי ליכא למ"ד דכופין בשוטים וכמ"ש כל הפוסקים וכל האחרונים בכמה דוכתי וכן הרשב"א גופיה בתשו' סי' אלף קצ"ב ובכמה דוכתי דהיכא דקתני יוציא אין כופין בשוטים וכ"כ הרב המגיד פי"ד מהלכות אישות דין ח' בשם הרמב"ן והרשב"א דבכל מקום שאמרו יוציא אין כופין. אלא ודאי לא נחית הרשב"א השתא להכי ולשון כופין דנקט היינו במילי.
7
ח׳ומדברי הרב בדרכי משה שהבאתי לעיל נראה דיש להורות למעשה בקדושין שלא נמסרו לביאה וכה"ג דיש לכופו להוציא אפילו לא באה מחמת טענה וגם בהג"ה סי' קנ"ד כתב סתם אם קידש אשה ואסורה להנשא לו ולאחרים כופין אותו להוציא עכ"ל ולא הזכיר באה מחמת טענה. ולפע"ד נראה למעשה כמו שכתבתי. גם הרב גופיה כתב בסי' קס"ה ס"א אם אומר שאינו רוצה להתייבם ולא לחלוץ כופין אותו ודוקא בבאה מחמת טענה עכ"ל הרי דאפילו גבי חליצה צריכה לבוא מחמת טענה וכל שכן גבי גט כדאיתא בכל הפוסקים וא"כ דברי הרב סותרים זה את זה וצ"ע.
8