גבורת אנשים מ״אGevurat Anashim 41
א׳עוד כתב מוהר"ר יוסף ז"ל שם וז"ל עוד כתב הרא"ש וז"ל אף על פי שנראה כאילו טוענת שתי טענות שמתחלה טוענת שאינה ראויה להבנות ממנו ובטענה זו לא היינו כופין אותו להוציא ואח"כ אמרה שאינו יכול לבוא עליה כדרך כל הארץ ובטענה זו כופין אותו להוציא עכ"ל. הרי שכתב בפירוש שבטענה זו דאינו יכול כו' כופין אותו להוציא וכו' וכ"כ בעל הטור. וכ"כ הרמב"ן סי' קל"ט בתשובה וז"ל שאלה אם תבוא אשה בפני ב"ד ותאמר בעלי אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ ולא תפרש אם יורה כחץ או לא כו' עד תשובה דע כי על זה שנינו פ' ואלו נדרים (נדרים צ:) בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך והשמים ביני לבינך כו' עד ואם זה אמת שבאה לב"ד ואמרה סתם בעלי אינו יכול אם תבאר טענתה שאינו יורה כחץ אינה נאמנת לכוף בעלה לגרשה כו' עד ואם תבאר שאינו משמש כלל כופין אותו לגרש וליתן כתובה לפי שהיא נאמנת בכך זהו מה שנראה מסוגיות הגמרא ומדברי הגאון ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפט"ו מה' אישות שבין בטענת יורה כחץ ובין בטענת אינו יכול לשמש אינה נאמנת אלא בין כך ובין כך יעשו דרך בקשה. וקצת נראה כן מדברי הירושלמי שאפילו באמרה אינו משמש עמה כלל קאמר דגרסינן התם תמן תנינן השמים ביני לבינך כמה דשמיא רחיקא מארעא כן תהא ההיא איתתא רחיקתא מההוא גברא עכ"ל הירושלמי. ונראה שפירושו לומר כגבוה שמים על הארץ כן רחוק הבעל ממנה כו' עד אבל ה"ר נתן בעל הערוך פירש אף הירושלמי בטענת יורה כחץ כפשט הגמרא שלנו וכדעת הגאון ז"ל שפי' השמים ביני לבינך שאינו יורה כחץ וזה לשון הערוך כו' עכ"ל. הרי שכתב דנאמנת וכופין אלא שחשש חשש מה לדברי הרמב"ם וכדאי הוא בעל הערוך וסמ"ג לסמוך על דבריהם כמ"ש לעיל. ובתשובה אחרת לא חשש כלל אלא כתב בהדיא דנאמנת וכופין סי' קמ"א שכתב וז"ל במה שטוענת שאינו יכול נאמנת דאינה מעיזה בפניו ובטוענת כן הוא דנאמנת וכופין אותו לגרש וכ"כ ריב"א והביא ראיה מההיא דאמר שמואל האומר אי אפשי אלא הוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה ועוד נראה דהכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה ועל דעת כן נשאת לו עכ"ל. הרי שבתשובה זו פסק בהדיא דנאמנת וכופין. וכתב שגם הריב"א ור"י מסכימים לזה ולא הביא שום חולק. גם מהר"ם הסכים לזה כפי מ"ש הרא"ש בשמו בתשובה. גם ר' מנחם בעל צדה לדרך כתב כן בפירוש וז"ל אמרה שאין לו גבורת אנשים לבוא עליה כדרך כל הארץ אפי' מכחישה נאמנת וכופין אותו להוציא אפי' תוך עשר שנים. וכ"כ הרשב"א ז"ל ב' תשובות דומות לב' תשובות דהרמב"ן ז"ל דלעיל סי' תרכ"ח כתב דנאמנת וכופין אלא שבסוף התשובה חשש לדברי הרמב"ם ור"ח וז"ל כך דעתי נוטה אלא שיש לחוש להירושלמי ולענין הנדוניא נ"ל שיש לה כיון שמתירין אותה לינשא עכ"ל. וזה חשש בעלמא הוא שהרי כתב ולענין הנדוניא נ"ל כו' ואם איתא שיש לחוש לדבריו שלא לגרשה מה לו אצל כתובה הרי אינו מגרשה. ובסי' אלף רנ"ה לא נסתפק כלל אלא פסק דנאמנת וכופין שכתב וז"ל אבל במה שהוא יודע כמו בטוענת אינו יכול אינה מעיזה פניה בפני בעלה ולפיכך נאמנת ובטוענת כן כיון שנאמנת כופין אותו להוציא כ"כ ריב"א כו' עד וכשהיא יוצאת נוטלת נדוניא ועיקר כתובה עכ"ל. ושמעינן מינה תרתי שמעינן מינה דכופין לגרש ושמעינן מינה דהא בהא תליא וכיון דאמרינן נאמנת ממילא משמע דכופין שכן כתב ובטוענת כן כיון דנאמנת כופין וכדפרישית לעיל ודלא כקצת מפרשים שסוברים דאע"ג דנאמנת מ"מ אין כופין וכן נראה מדברי מהרי"ק ז"ל וכן תוס' בשלהי נדרים וכן סמ"ג עכ"ל מוהר"ר יוסף ז"ל.
1
ב׳ואני אומר כל דבריו אינם נכונים ונדחים מתוך מה שכתבתי למעלה. מ"ש הרי שכתב בפירוש שבטענה זו דאינו יכול כו' כופין אותו להוציא כבר כתבתי דמיירי בבאה מחמת טענה. ומ"ש וכ"כ בעל הטור כבר כתבתי לעיל סימן ט"ז וסי' ל' דאין מהטור ראיה דאיהו אזיל לטעמיה דס"ל במורד מתשמיש או מזונות לחוד כופין ואנן לא קי"ל הכי וכמו שכתבתי למעלה. ומ"ש וכ"כ הרמב"ן סי' קל"ט בתשובה כו' כבר הבאתי לעיל סי' ט' אדרבה דברי תשובת הרמב"ן סי' קל"ט להדיא להפך ומוהר"ר יוסף ז"ל ראה תחלת תשובות הרמב"ן ולא ראה סופן וכמו שכתבתי למעלה סי' ל"ג. ומ"ש אלא שחשש חשש מה לדברי הרמב"ם וכדאי הוא בעל הערוך וסמ"ג לסמוך על דבריהם וכמ"ש לעיל כו'. כבר כתבתי לעיל סי' ל"ו ול"ז דאין ענין זה לכאן כלל דלא כתבו הערוך וסמ"ג אלא דאף הירושלמי מיירי בטענת יורה כחץ וממילא בטענת גבורת אנשים נאמנת וכדמוכח בגמרא דילן אבל מהא דכופין לא איירי כלל דנהי דנאמנת מ"מ ודאי דלא עדיף נאמנות דילה מאילו הוה איהו גופיה מודה וכבר הוכחתי למעלה דקי"ל דאפילו הוא מודה שאין לו גבורת אנשים לא כייפינן ליה בשוטים כיון דלא אתפרש כן בהדיא בגמרא וכדעת הירושלמי ור"ח וחיישינן דלא ליהוי גט מעושה ובניה ממזרים. ומ"ש אלא כתב בהדיא דנאמנת וכופין סי' קמ"א שכתב וז"ל במה שטוענת כו'. כבר כתבתי והוכחתי לעיל סי' כ"ה דבסי' קמ"א מיירי בבאה מחמת טענה. ומ"ש גם מהר"ם הסכים לזה וכפי מ"ש הרא"ש בשמו בתשובה ר"ל מ"ש הרא"ש בתשובה כלל מ"ג דין ב' וכבר כתבתי לעיל סי' כ"ה דהתם מיירי בבאה מחמת טענה וכמפורש להדיא שם בתשובה. נמצא דגם מה שמביא מבעל צדה לדרך אין ראיה די"ל דהתם מיירי ג"כ בבאה מחמת טענה. אי נמי והוא העיקר שידוע שבעל צדה לדרך מעתיק אות באות דברי הטור וכבר כתבתי לעיל סי' ט"ז ול' דאין מהטור ראיה. ומ"ש וכ"כ הרשב"א כו' סי' תרכ"ח כתב דנאמנת וכופין כו' לא דק בזה דאדרבה בסי' תרכ"ח כתב להדיא דאין כופין דהרי כתב כופין אותו מיד להוציא או ליתן כתובה לפי שאין כופין אלא לאותן שבפ' המדיר בעל פוליפוס וחבריו כו' וזה פשוט שאין כופין שהרי אפילו במקום שאין כופין על הגט כופין על הכתובה וכמ"ש לעיל סי' ל"ז בשם הרשב"א והפוסקים והוא פשוט.
2
ג׳ומ"ש אלא שבסוף התשובה חשש כו' וזהו חשש בעלמא כו' לחנם דחק בזה דאפילו הוי חשש גמור אינו ענין לכאן דלא חשש להרמב"ם ולהירושלמי אלא לענין נאמנות אבל אין ענין כופין לזה. ומוהר"ר יוסף ז"ל כתב לדברי הרמב"ם ור"ח כו' ערבב את הרמב"ם ור"ח זה בזה ואין ענין אחד לחבירו כלל דהרמב"ם מיירי לענין נאמנות ור"ח מיירי היכא דאתמר יוציא לא כייפינן ולא קרב זה אל זה. ומה שכתב הוא ואם איתא שיש לחוש לדברי הירושלמי ושלא לגרשה מה לי אצל כתובה כו' אין מזה הוכחה דמ"מ נפ"מ כשהוא מודה דנהי דלהירושלמי אינה נאמנת מ"מ כשהוא מודה פשיטא דיוציא ויתן כתובה. ומ"ש ובסי' אלף רנ"ה כו' כבר כתבתי לעיל סי' כ"ה וסי' ל"ז דהך דבסי' אלף רנ"ה היינו הך דבתשובות רמב"ן סי' קמ"א ומוכרח דמיירי בבאה מחמת טענה. ומ"ש ושמעינן מינה דהא בהא תליא וכיון דאמרינן נאמנת ממילא משמע דכופין כו'. כבר כתבתי לעיל סי' ל"ו דלא נהירא כלל דנהי דנאמנת מ"מ אפילו הוא מודה להדיא אין כופין וכן מבואר בתשובות רמב"ן סי' קל"ט בהדיא דנאמנת ואין כופין. וכן משאר הרבה פוסקים שפסקו דנאמנת ואין כופין וכמו שנתבאר למעלה. ומ"ש וכן נראה מדברי מהרי"ק ז"ל וכן תוס' שלהי נדרים וכן סמ"ג לא נהירא כלל דהרי לא כתבו מהרי"ק ותוס' וסמ"ג אלא דנאמנת ויוציא ויתן כתובה והיינו דאין כופין וכמו שנתבאר לעיל דהיכא דאמרינן יוציא אין כופין כיון דלא אתמר בהדיא כופין.
3