גבורת אנשים מ״בGevurat Anashim 42
א׳עוד כתב מוהר"ר יוסף ז"ל וז"ל ותמהני מהריב"ש דלאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה שהרי תחלת דבריו הביא המשנה דשלהי נדרים וסוגית הגמרא עלה וכתב וז"ל ונראה מסוגיא זו דרבא פליג עליה דרב המנונא וס"ל דאשה מעיזה פניה בפני בעלה אפי' במידי דידע בה בעלה ואפילו למשנה ראשונה מפרשים השמים ביני לבינך שאומרת שאינו נזקק לה כלל כמו שפירש כן בירושלמי כמה דשמיא רחיקא מן ארעא הך איתתא רחיקא מן גברא כלומר שהוא פרוש ממנה כו' עד ולמשנה ראשונה נאמנת משום מגו דכיון דהוי סגי לה לטעון אין יורה כחץ שלא תעיז בו ואומרת השמים ביני לבינך דמעיזה בו קושטא קאמרה ולרב המנונא פירוש השמים ביני לבינך ר"ל שאינו יורה כחץ כו' עד ולזה אינה נאמנת למשנה אחרונה דהא כיון דלא ידע בה בעלה משקרא. והנה נראה מסוגיא זו דלרב המנונא אם היתה טוענת בדבר דידע בה בעלה כגון שטוענת שהוא פרוש ממנה ואינו נזקק לה כלל או שאין לו כח אנשים ישען על ביתו ולא יעמוד שהיא נאמנת כמו שהיא נאמנת לומר לבעלה גרשתני וקי"ל כרב המנונא כו' עכ"ל. הרי שכתב דלרב המנונא השמים ביני לבינך דמתניתין היינו שאינו יורה כחץ ובדבר דאיהו לא ידע מעיזה ומשקרא ולהכי אינה נאמנת למשנה אחרונה אבל בטוענת שאין לו גבורת אנשים מהימנא דבדבר דאיהו ידע בה לא משקרא ונאמנת כמו שנאמנת לומר גרשתני ואח"כ כתב דהלכה כרב המנונא והכריע זה מכמה מקומות בגמרא וא"כ כיון דס"ל דנאמנת כיון דקי"ל כרב המנונא היינו דנאמנת וכופין אותו להוציא דהא בהא תליא כיון דנאמנת כופין אותו להוציא וכמו שנראה מדברי כל הפוסקים וכמ"ש הרשב"א בפירוש סי' אלף רנ"ה וז"ל ולפיכך נאמנת בטוענת כן וכיון שנאמנת כופין אותו להוציא עכ"ל הרי דהא בהא תליא וכיון שכן מה זה שחזר וכתב אח"כ אמנם אם היא תאמץ את לבבה כו' עד ויוציא ויתן כתובה דומיא דהמדיר את אשתו מתשמיש המטה עכ"ל והא כיון שנאמנת כופין אותו להוציא וליתן כתובה כמו שהוכחתי לעיל ומה לנו אצל הסכמת אחרונים שהסכימו דבכל מקום שאמרו יוציא ויתן כתובה אין כופין על הגט והרי בנדון זה לא אמרו בשום מקום בגמרא יוציא ויתן כתובה עד שיפרשו בו מבקשים על הגט כו' אלא המפרשים ז"ל אמרו דנאמנת מדרב המנונא וכיון דנאמנת ממילא שמעינן דכופין והשתא כיון דכל הנך רבוותא ז"ל ס"ל דנאמנת וכופין הכי נקטינן ודלא כהריב"ש ומוהר"ר משה אלשקר ומוהר"ר לוי ז"ל עכ"ל מוהר"ר יוסף ז"ל.
1
ב׳ואני אומר כל דבריו אלה כפולים ואינם נכונים. מה שתמה על הריב"ש כבר כתבתי לעיל סי' ל"ו דאין תמיהתו כלום ודברי הריב"ש נכונים דנהי דנאמנת היינו לענין דאמרינן ליה להוציא ואמרינן ליה שרי למקרייך עבריינא וכן לענין דכייפינן ליה ליתן כתובה אבל לא לענין לכופו בשוטים להוציא דאפילו הוה מודה לא הוה כייפינן ליה בשוטים וכופין לא תלי בנאמנות כלל. ומ"ש דהא בהא תליא כיון דנאמנת כופין אותו להוציא וכמו שנראה מדברי כל הפוסקים כו' ליתא דאדרבה מדברי כל הפוסקים נראה להיפך וכמו שכתבתי למעלה. ומ"ש וכמ"ש הרשב"א בפירוש סי' אלף רנ"ה כו' אין מדברי הרשב"א ראיה כלל לומר דהא בהא תליא אלא קושטא דמילתא קאמר נאמנת וכופין והיינו בבאה מחמת טענה וכמו שהוכחתי לעיל שזאת היא כוונת תשובת רשב"א סי' אלף רנ"ה. אי נמי ר"ל כופין להוציא אם לא יתן כתובה וכמ"ש בתשובת רשב"א סי' תרכ"ח כופין להוציא או ליתן כתובה. ומ"ש ומה לנו אצל הסכמת אחרונים כו' והרי בנדון זה לא אמרו בגמרא בשום מקום יוציא כו' לאו מילתא היא כלל וכמו שכתבתי למעלה דהא טעמא דהפוסקים הוא דאין כופין כיון דלא נמצא ראיה ברורה א"כ חיישינן לחומרא דלא ליהוי גט מעושה ובניה ממזרים וא"כ פשיטא הוא הדין הכא ואדרבא היכא דאתמר יוציא דמשמע ליה לר"י בעל התוס' דהיינו כופין ואפ"ה חשש לחומרא לפירוש ר"ח דאין לכוף כל שכן היכא דלא אתמר אפי' יוציא דאין לכוף. ומ"ש והשתא כיון דכל הנך רבוותא ס"ל דנאמנת וכופין הכי נקטינן כו' ואני אומר דכבר הוכחתי אדרבה להפך דהסכמת כל הפוסקים דאין כופין בטענת אין לו גבורת אנשים אם לא בבאה מחמת טענה וכדעת הריב"ש ומהר"ם אלשקר ומהר"ל ן' חביב. ולפי דעתי הרוצה לעשות מעשה ולכוף מרבה ממזרים בישראל ועתיד ליתן את הדין כי הדין ברור ואמת כמו שכתבתי והכי נקטינן. (וכן פסק בתשובת ר"א ן' חיים סימן ס"ג. וכן מסיק בתשובת מוהר"ר שלמה כהן ספר שלישי סוף סי' מ"ב לענין מעשה ע"ש).
2