גבורת אנשים מ״גGevurat Anashim 43
א׳ונראה לי שגם דעת הרמב"ם כן שהרי גם הוא פסק בפי"ב מהלכות אישות כשמואל דבאיני זן ואיני מפרנס אין כופין להוציא אם כן הוא הדין במורד מתשמיש וכדאיתא בכל הפוסקים דחד דינא אית להו וכמו שכתבתי למעלה ואם כן ה"ה בגבורת אנשים וכמו שכתבו הפוסקים וכמו שכתבתי למעלה. ואף על פי שבתשו' בנימין זאב סי' קכ"ו דף ר"ח ע"ב כתב דלא גרע זה ממומין גדולים דאין לך מומין גדולים יותר מזה כיון דאינו יכול לבעול כו' ולפי זה אף על גב דבמורד ממזונות או מתשמיש אין כופין בגבורת אנשים כופין.
1
ב׳מ"מ דבריו לא נהירין כלל דלא שייך מומים גדולים אלא כגון ריח הפה וריח החוטם שאינה יכולה לדור עמו כלל אי נמי להיש אומרים בנקטעו שתי ידיו או שתי רגליו ומטעם שכתבו דהוי כעבר ובטל מן העולם משא"כ הכא. וכל שכן לפי מה שכתבתי לקמן בסמוך דאפילו בנקטעו שתי ידיו או רגליו לא הוי מום לכופו בשוטים להוציא. וכן מוכח להדיא בתשובת הרא"ש כלל מ"ג סי' י"ב דאין לו גבורת אנשים לא הוי מום. וכן מוכח ג"כ להדיא בתשובות רמב"ן סי' קל"ט ובשאר כל הפוסקים ואין צורך להאריך בזה כי הוא דבר פשוט. וגם בעל בנימין זאב עצמו מערבב דבריו וכתב אח"כ כיון דאין לו גבורת אנשים והיא באה מחמת טענה בעינא חוטרא כו' כייפינן ליה להוציא כו' וכן מוכח שם עוד מדבריו כמה פעמים דלא הוי מום וכן עיקר.
2