גבורת אנשים נ״בGevurat Anashim 52
א׳וגם הטור נראה שהבין כן בדעת הרמב"ם, שהרי העתיק דבריו אלו בסתם בס"ס קנ"ד ולעיל בריש הסימן כתב בסתם דבטענת אינו יכול נאמנת, וכ"כ מהר"ל ן' חביב שם שכן כונת הטור. וראיתי להב"ח שכתב בס"ס קנ"ד אמה שהביא הטור דברי הרמב"ם דלעיל וז"ל, ואיכא לתמוה דלעיל ס"ו כתב רבינו בדין זה דכופין אותו להוציא מיד אפי' תוך י', וכאן הביא דברי הרמב"ם דאין כופין, וי"ל דלעיל כיון דמכחישה כופין מדרב המנונא דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ובודאי קושטא קאמרה, ודברי הרמב"ם בשאינו מכחישה ובהא אמרינן בנדרים יעשו דרך בקשה עכ"ל.
1
ב׳ודברים אלו תמוהים דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, דנאמר דבמכחישה כופין ובאין מכחישה אין כופין, והלא לא קאמר רב המנונא אלא מטעם דאין אשה מעיזה פניה נגד בעלה מהימנא, והוה כאילו אינו מכחישה, והאיך נאמר דבאינו מכחישה עדיף טפי, זהו דבר שאין הדעת סובלתו. גם בכל הפוסקים איתא להדיא הפך דבריו. אלא ודאי העיקר כמו שכתבתי דבסוף הסי' מיירי בטוענת שאינו יורה כחץ.
2
ג׳ואולי גם כוונת הב"ח היא כן, ור"ל כיון שטוענת שאינו יכול והבעל מכחישה נאמנת, כיון דבעלה ידע בה ומכחישה, אי לאו דקושטא קאמרה לא הוה משקרא ומעיזה פניה נגדו, ודברי הרמב"ם באינו מכחישה אלא שטוענת שאינו יורה כחץ והלכך מעיזה דסברה בעלה לא ידע בה. וא"כ דברי הב"ח הם ממש כמו שכתבתי.
3