גבורת אנשים נ״אGevurat Anashim 51
א׳ומה שחששו הרמב"ן והרשב"א כן לדברי הרמב"ם והירושלמי נלפע"ד דליכא חששא כלל, ואדרבה מהרמב"ם והירושלמי משמע כמו בגמ' דילן וכמו שאבאר. וז"ל הרמב"ם פט"ו מה' אישות דין ט"ו האשה שבאתה לב"ד ואמרה בעלי אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שמוש שמוליד, או שאינו יורה כחץ, יעשו הדיינים פשרה כו' עד שתשהה י' שנים כו'. ומזה הבינו בתשובות רמב"ן סי' קל"ט ובתשובות רשב"א סי' תרכ"ח דס"ל להרמב"ם דבטענת אין לו גבורת אנשים אינה נאמנת, דומיא דטענת יורה כחץ, וגם מהר"ם אלשקר בתשובה סי' פ"ט הבין כן בפשיטות עד שהעתיק לשון הרמב"ם כן כאילו הוא לשון הרמב"ם עצמו (וכן נראה שהבין בתשובות מבי"ט ח"ב סי' רס"ז). ותמיהני איך רצו להבין מדברי הרמב"ם כן, וכי זהו בכלל לשון אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שמוש שמוליד, והלא באין לו גבורת אנשים אינו יכול לשמש כלל, ומאי אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ שמוש שמוליד דקאמר. ועוד קשה שאין זה מדרך הרמב"ם להמציא דין חדש מה שלא נזכר בתלמוד כלל. אלא ודאי פשוט דמ"ש הרמב"ם אינו יכול לשמש עמי שמוש שמוליד דומיא דיורה כחץ קאמר, ואף על גב דבגמרא ליתא אלא יורה כחץ לבד משמע ליה להרמב"ם בפשיטות דלאו דוקא הוא דה"ה אם טוענת איזה טענה אחרת שמשמש עמה שימוש שאינו מוליד דינא הכי. או אפשר שכל זה מדברי האשה הוא וה"ק הרמב"ם, בין שאמרה בעלי אינו יכול לשמש שימוש שמוליד ולא פירשה בדבריה סיבת המניעה, בין שאמרה בפירוש שאינו יורה כחץ. וכ"כ מהר"ל ן' חביב בתשובה סי' ל"ג שכן הוא כוונת הרמב"ם ושגם הוא מודה לדינא בטענת אין לו גבורת אנשים שהיא נאמנת, וכדמוכח בגמרא סוף נדרים ובהסכמת כל הפוסקים, ע"ש שהאריך בזה. (וכ"כ בתשובות ר"א ן' חיים סי' ס"ג ע"ש ובתשובות מוהר"ר שלמה כהן ספר שלישי סי' מ"ב ע"ש).
1