גבורת אנשים נ״הGevurat Anashim 55
א׳מ"מ יהיה כוונת הרב רמ"א איך שיהיה, העיקר כמו שכתבתי דכשטוענת שמורד מתשמיש אינה נאמנת, אבל בטוענת אינו יכול נאמנת. וגם בתשו' מהו' יוסף ז"ל ובתשו' ר"ש כהן סי' ק"ס האריך בזה והעלה דהירושלמי והרמב"ם מיירי כמ"ש הערוך והסמ"ג ורמב"ן שם ופסק דנאמנת. אך בתשו' מוהר"ר משה אלשקר סי' פ"ט האריך בזה ופסק שאינה נאמנת, וכל דבריו אינם נכונים וכמו שכתבתי לקמן סי' ס"ט. גם מ"ש שם שכן דעת הירושלמי והרמב"ם כבר כתבתי דליתא. גם מה שהקשה מהר"מ אלשקר גופיה שם אהא דכתב הרמב"ם פי"ד דאישות האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת אפי' תובעת כתובתה, ותירץ דהיינו טעמא דגרשתני, משום דהוא דבר דאתי מידו לידה, אי נמי דאי לאו דגרשה ודאי לא הוה מעיזה פניה כל כך בפני בעלה, ולשבת כל ימיה באיסור אשת איש ובניה לעולם ממזרים, ולפיכך נאמנת אפילו בתובעת כתובתה, משא"כ בשמים ביני לבינך דלית ביה האי טעמא אינה נאמנת כלל עכ"ל.
1
ב׳ולא נהירא, דבגמרא סוף נדרים מוכח להדיא דאין לחלק בכך, אלא משמע התם להדיא דהך דהשמים ביני לבינך דמי ממש לגרשתני, רק דמחלק התם בגמרא דבהשמים ביני לבינך דסברה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע ומש"ה משקרא, אלמא דבטענת אינו יכול דהבעל ידע כמו היא פשיטא דנאמנת כמו בגרשתני ע"ש, דמוכח כך להדיא בכולא סוגיא.
2
ג׳ואף שהרא"ש סוף נדרים (סי' ח) כתב ג"כ וז"ל, ועוד נ"ל טעם טוב דהלכתא כרב המנונא דאפילו למשנה אחרונה היא תובעת שיגרשנה בעלה, וחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ותנשא לו אחר שיגרשנה בעלה, אבל ודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה להיות באיסור אשת איש כל ימיה עכ"ל. ודאי דאין כוונת הרא"ש לומר דבטענה שהבעל יודע כמו היא אינה נאמנת, רק בההיא דגרשתני, שהרי הרא"ש גופיה העתיק שם מקודם בסמוך סוגיית הגמרא דלעיל. ועוד דהרא"ש בתשובה כלל מ"ג דין א' ודין ה' ודין י"ב כתב להדיא דבטענת אינו יכול נאמנת ודמי להך דגרשתני כו' ע"ש, אלא הרא"ש בפסקיו בא להוסיף טעם דלא דמי למשנה אחרונה ודו"ק.
3
ד׳ואף על פי שבמרדכי ס"פ עשרה יוחסין (קדושין סי' תקמב) כתב ג"כ וז"ל, מצאתי בשם ר"ת שכתב (ר"ת) דלא אמר רב המנונא דמהימנא אלא במילי דאתי מידו לידה כגון נתינת הגט, אבל במילי דלא אתי מידו לידה כגון דאמרה שאינו מתקשה לא מהימנא עכ"ל. נ"ל דאין לסמוך על זה דהוא נגד הגמרא וכל הפוסקים. וגם לא הוזכר בשום פוסק כן בשם ר"ת, ואולי איזה תלמיד טועה הוסיפו במרדכי, דהא לא אשתמיט חד מהפוסקים שהזכיר כן בשם ר"ת או שהזכיר כלל סברא זו. ועוד נראה לומר דדברים אלו שמצא כתוב בשם ר"ת יכול להיות שהשיב כן לאשה שטענה כן שלא בפני בעלה, דאפילו ללישנא דאמרינן בהאשה שנתארמלה ובגטין פ' המגרש דרב המנונא קאמר דאפילו שלא בפניו נאמנת, ופסקו קצת פוסקים כן וכמו שיתבאר לקמן סימן ס"ג, היינו במילי דאתי מידו לידה דבכה"ג א"צ דרישה וחקירה כל כך, שהרי אין חלוק ביניהם אלא הן או לאו, וכה"ג אף שלא בפניו קושטא קאמרה, אבל כשאמרה אינו מתקשה אינה נאמנת אלא בפניו, וכמו שכתבתי לעיל סי' ד' בשם הריב"ש ורשב"ץ דדברים כאלו צריכים חקירת ב"ד על זה, ודלמא אילו היה הבעל לפנינו היה נותן טעם לדבריו שהיתה מודה שהוא יכול, ואף שבמרדכי לא הזכיר בדברי ר"ת דמיירי שלא בפניו, יש לומר דקצור דברים הוא. ואפי' תאמר שדעת ר"ת הוא כפשוטו, מ"מ יחיד הוא כנגד כל הפוסקים ובפרט דלא משמע כן בגמרא וכמו שכתבתי.
4