גבורת אנשים ס״טGevurat Anashim 69
א׳ואני אומר מ"ש בתובעת כתובתה שהוא דבר בלתי מוסכם כו', מה בכך שהראב"ד ותוס' וכמה מפרשים כתבו בהפך, הלא הרמב"ם פט"ז מה' אישות (הכ"ו) כתב להדיא דאפי' תובעת כתובתה נאמנת. ומביאו מהרי"ק שם וכתב דאפשר דמהר"ם סובר כהרמב"ם. וגם מדברי הרב המגיד שם מבואר דיש פוסקים ס"ל הכי שכתב וז"ל, ומ"מ ראיתי מי שסובר דדוקא כשאינה תובעת כתובה אלא שהיא באה לינשא, אבל אם תובעת כתובתה אינה נאמנת. ויש לחוש לסברא זו אף על פי שיש חולקים ע"כ. ומ"ש דודאי לדידיה בכל ענין קאמר בין תבעה בין לא תבעה דמה ענין חציפות ועזות לענין כתובה כו' לק"מ, דהא טעמא דמהימנא משום חזקה דאין אשה מעיזה פניה נגד בעלה, וא"כ כל היכא דאיכא טעמא דעזות וחציפות איבטל לה חזקה, וא"כ י"ל דבשביל ממון היא חצופה ומעיזה פניה. ומהאי טעמא כתבו כל הפוסקים דבתובעת כתובתה אינה נאמנת דבשביל ממון מעיזה, וא"כ ס"ל למהר"ם דבדורות הללו שיש נשים חצופות מעיזה בשביל ממון. ומ"ש וכל שכן דהוא עצמו כתב שם וז"ל ומ"מ נוכל לומר דלאו דוקא מוקמינן לההיא דנדרים בתובעת וצווחת בב"ד שיתן לה כתובה כו' עד ושפיר מיקריא תובעת כו', לא ידענא מאי קאמר, דמהרי"ק שם קאמר מתחלה דנוכל לומר דמהר"ם מיירי בתובעת כתובתה, ואח"כ כתב עוד דאפי' נימא דמודה מהר"ם דהך דנדרים לא מיירי בתובעת כתובתה, מכל מקום נוכל לומר דלאו דוקא מוקמינן לההיא דנדרים בתובעת וצווחת בב"ד כו'.
1
ב׳ומ"ש גם הרמב"ם לא כתב אלא סתם תובעת כתובתה כו', ט"ס יש בדבריו וצ"ל לא כתב אלא סתם ולא הזכיר תובעת כתובתה או אינה תובעת כתובתה כו'. ור"ל גבי טענת אינו יכול לשמש כתב סתם ולא חילק בכך, וזה שכתב כמו שכתבתי דבריו לעיל והיינו שהביא שם לעיל דברי הרמב"ם באומרת אינו יכול לשמש כדרך כל הארץ. ומ"מ אין מדברי הרמב"ם ההם ראיה, דכבר כתבתי לעיל סי' נ"א דהרמב"ם לא מיירי שם מטענת אין לו גבורת אנשים אלא בטוענת אינו יכול לשמש עמי שמוש שמוליד דהיינו שאין יורה כחץ וכה"ג. ועוד דאפילו יהא דעת הרמב"ם כן, מ"מ אינו מוכרח שדעת מהר"ם יהא כן.
2
ג׳ומ"ש אלא ע"כ היינו טעמא דגרשתני דהוא דבר דאתי מידו לידה כו', זהו נגד הגמרא סוף נדרים וכל הפוסקים דמוכח התם להדיא דאין לחלק בהכי כלל וכמ"ש למעלה סי' נ"ה. ומה שכתב גם ראיתי בתחלת אמריו כו' ועשר שמענו ומנין אחר לא שמענו כו' וכיוצא בזה כתב הרב המגיד כו'. לא דק דהא אמרינן בגמ' ורי"ף ורמב"ם והרב המגיד ושאר פוסקים י' שנים בדוקא, מיירי בטוענת שאינה יודעת אם הוא מיניה או מינה, רק ששהתה עמו ולא ילדה, או שטוענת שהוא מיניה מחמת שאינו יורה כחץ, והתם מדינא דגמרא לא סגי בפחות מעשר שנים. אבל הכא מדינא דגמרא נאמנת מיד אלא שמהר"ם החמיר בדורות הללו שיש פרוצות, וא"כ פשיטא דכשיש אמתלא דהיינו בה' או בו' שנים מוקמינן לה אדינא דגמרא, וכן מדוקדק לשון מהרי"ק שכתב פשיטא כששהתה יש לה אמתלא שהיא אומרת אמת ואוקמה אדינא דגמרא כו'.
3
ד׳שוב ראיתי במהרי"ק באותה תשובה עצמה כמו ג' עמודים אח"ז כתב הוא עצמו וז"ל, ואם לחשך אדם לומר מ"מ משמע מתוך דברי רב אלפס דבפחות מי' שנים לא חשיב אמתלא לענין שתהא נאמנת, אין זו צריכה פנים דפשיטא דפחות מי' שנים אף על גב דאיכא אמתלא לדבריה, מ"מ בשביל אמתלא קטנה לא נאמינה להפקיעה מחזקת אשת איש, כיון דלא קים ליה ביורה כחץ וליכא חזקה דרב המנונא, אבל בנידון שאנו עומדים עליו שטוענת ישען על ביתו כו' דשייך כאן חזקה דרב המנונא, ומן הדין יש להאמינה אלא שכתב מהר"ם דאין ראוי להאמינה פשיטא שי"ל בדאיכא אמתלא דקושטא קאמרה דראוי להאמינה ולא ניחוש לצד ריעותא דנתקלקלו הנשים עכ"ל. וכ"כ עוד מהרי"ק שם כמו ששה עמודים אח"ז. ופשוט הוא דאשתמיטתיה למהר"ם אלשקר סוף דברי מהרי"ק, שעיין בראש תשובת מהרי"ק ולא עיין בסופה, וכן תשמע מלשון מהר"ם אלשקר שלא ראה רק תחלת דברי מהרי"ק. ומ"ש ותנו לבבכם למ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' כו', לא ידענא מה ענין תשובת הרא"ש זו לכאן, דהתם בתשובת הרא"ש מיירי שטוענת שאינו יורה כחץ או ששהתה עמו י' שנים ולא ילדה, משא"כ בטענת אין לו גבורת אנשים וכמ"ש לעיל ס"ס מ'.
4