גבורות השם כ״וGevurot Hashem 26
א׳"לך ואספת זקני ישראל" (שמות ג, טז), צוה לאסוף זקני ישראל. בספרי (במדבר יא, טז) בכל מקום חלק כבוד לזקנים.
1
ב׳"ואמרת אליהם פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם" (שמות ג, טז). בשמות רבה (ג, ח), אמר לו מסורת בידם מיוסף שבלשון זה נגאלים, שנאמר "פקד פקדתי אתכם וגו'", מיד "ושמעו לקולך" (שמות ג, יח), למה, שמסורת גאולה היה בידם שכל גואל אשר יבא ויאמר פקידה כפולה גואל של אמת, עד כאן.
2
ג׳ויש לעיין בזה, מה ענין כפולת* פקידה אל הגאולה. ואמרו בשמות רבה (ג, ח) מהו "פקד פקדתי", "פקד" במצרים, "פקדתי" על הים. "פקד" להבא, "פקדתי" לשעבר. וכוונתם כי ישראל נגאלו במדה עליונה מאוד, שזאת המדה כוללת הכל; לשעבר ולהבא, פקידה במצרים ופקידה על הים. כי לגודל מעלת הפקידה הזאת כוללת הרבה, לכך הלשון כפול. וכל זה מורה על מעלת היציאה, שיצאו ונפקדו במעלה הכוללת הכל.
3
ד׳ולשון פקידה גם כן בעצמו כולל הרבה, וכדאיתא בילמדנו, יש פקידה בשמים, שנאמר (ישעיה כד, כא) "יפקוד ה' על צבא מרום במרום". ויש פקידה בארץ, שנאמר (תהלים סה, י) "פקדת הארץ ותשוקקיה". יש פקידה לפורענות, שנאמר (ש"א טו, ב) "פקדתי אשר עשה עמלק". ויש פקידה לשלום וכו', כמו שהאריך שם.
4
ה׳גם זה מבאר לך למה היתה הגאולה בלשון פקידה. כי ענין פקידה היא דבר שייך לכל הדברים ולכל הענינים; הן בארץ, הן בשמים, עבר עתיד, הן לטובה* הן לרעה. ואינו כמו הראיה או הזכירה, כי הראיה היא אחת, לטובה ולרע, שרואה הטוב כמו הרע, והראיה היא אחת. וכן הזכירה, וכן השמיעה. אבל פקידה שהיא לטוב, אינו כמו פקידה לרע. ופקידה שאבדם בים, אינו כמו פקידה לאבדם במצרים. ופקידה במה שעשה לשעבר, אינו כמו פקידה לעשות עמהם עוד. וכן כל דבר יש לו פקידה בפני עצמו, לפי מה שהוא. ומכל מקום שם פקידה על הכל, ואף על גב שהם מתחלפים. ומזה תדע מעלת הפקידה, שכל דבר שהוא אחד, וכולל הרבה, מדריגתו יותר גדול, עד שהוא מעלה גדולה כוללת הכל*. ולפיכך זה שם הגאולה דוקא, שזה מורה על מעלת היציאה.
5
ו׳ולכך נאמר פקידה כפולה, שאילו נאמר פקידה אחת, היית* אומר אף על גב שכתב לשון פקידה, שהוא נאמר לטובה ולרעה, וכל הענינים שזכר, מנא לך* שיצאו ישראל במעלה הכוללת. ולכך כפל לשון פקידה כדלעיל; פקד במצרים, פקדתי על הים.
6
ז׳ויש לפרש כפשוטו, כי הגואל שיאמר פקידה כפולה הוא גואל של אמת, מפני כי ישראל נגאלו בענין זה להטיב להם לגאול אותם, ולהרע למצרים; פקידה הראשונה להטיב לישראל*, והשניה להרע למצרים. ופירוש* ראשון עיקר כאשר תבין, והוא דבר נפלא ועמוק מאוד.
7
ח׳ומקשין על זה, מה ראיה במלת פקידה שמורה שהוא גואל אמת, והרי אפשר ששמע קבלה זאת. יש לתרץ, כי ירא היה משה רבינו עליו השלום שלא ישמעו בקולו, כלומר שלא יתנו לב להתבונן בדברי משה אם אמת דבריו אם לאו, כי יחשבו אותו לשקר, ולא ישמעו לו כלל. ועל זה השיב הקב"ה, כי יאמר לשון "פקד פקדתי", ודבר זה מקובל להם, ולכל הפחות יגרום לשון זה שיתנו לב להתבונן על דברי משה, ואז יתאמת להם דברי משה באותות אשר יעשה (שמות ד, ל). ואין לומר שלא יגרום לגמרי שישימו לב על זה, דודאי להא מלתא אהני סברא זאת, שמשה רבינו עליו השלום לא היה במצרים, כי בן (-שלשה-) [שנים] עשר נתלש מבית אביו (שמו"ר ה, ב), וברח ממצרים, ואם כן ממי קבל. ואף שודאי אפשר לומר שמא שמע קודם שברח, או אדם בא אצלו ומסר לו, סוף סוף כיון שהיה דבר חדוש, יתנו לב להתבונן בדברי משה, ויהיה נודע להם דברי משה באותות ובמופתים אשר עשה להם.
8
ט׳ועוד יש לומר, כי דבר זה הבטחה, כי כאשר יגיד להם סימן זה, שהוא לשון "פקד פקדתי", שנראה בו קצת שהוא גואל אמת, יחזיק הקב"ה אמונתם, ויאמינו לגמרי. וזה ממעשה השם, שהקב"ה יצליח כל מעשיו על ידי הבטחתו שאמר לו (שמות ג, יב) "כי אהיה עמך".
9
י׳ויש מפרשים כי מלת "פקד" מרמז לך מה שיפקוד עליהם. דהיינו נעלם הפ"א של "פקד" הוא א', ונעלם הקו"ף הוא ו"ף, ונעלם הדל"ת הוא ל"ת, הרי א', ו"ף, ל"ת; ל"ת הוא שלשים וארבע מאות שנה אשר ישבו במצרים (שמות יב, מ). ו"ף הוא ימי השעבוד הקשה, משנולדה מרים עד שיצאו היו פ"ו שנה. כי משה כאשר יצאו היה בן שמונים, ואהרן שמונים ושלשה (שמות ז, ז), ומרים בת שמנים וששה, ומשנולדה מרים התחיל (שמות א, יד) "וימררו את חייהם", ולפיכך נקראת "מרים" על שם "וימררו", כמו שנתבאר. והאל"ף כנגד שנה אחרונה, ששחט פרעה הילדים, עד שבשביל זה היו נאנחים מן העבודה. וזה היה בשנה האחרונה, שהרי שמע מיד נאקתם. והנה שלשה דברים; גרות, ושעבוד קשה, ושחיטת יונקיהם. ורמז הכתוב כי יפקוד ה' אותם פקידה נגלה העשוי להם במצרים בכלל, ופקידה נעלמה על כל ענין בפרט; על הגרות, והשעבוד, ומה ששחטו ילדיהם. וזה פקידה נעלמת, שהרי אינו נגלה איך שילם להם על כל ענין וענין מה שעשו המצרים. ולפיכך הנגלה הוא "פקד" בלבד, ובנעלם שלו כל ענין וענין שעשו המצרים להם היה להם פקידה.
10
י״אובפרקי רבי אליעזר (פרק מח) נתן טעם אחר על מלת "פקד פקדתי" שבו נגאלו. אמר, וזה לשונו שם; רבי אליעזר אמר, חמש אותיות נכפלו כולן לשון גאולה; כ"ף כ"ף שנגאל אברהם אבינו מאור כשדים, שנאמר (בראשית יב, א) "לך לך מארצך". מ"ם מ"ם שנגאל בו אבינו יצחק מפלשתים, שנאמר (בראשית כו, טז) "לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד". נו"ן נו"ן שנגאל בו אבינו יעקב מיד עשו, שנאמר (בראשית לב, יב) "הצילני נא". פ"א פ"א בו נגאלו ישראל ממצרים, שנאמר "פקד פקדתי". צ' צ' בו עתיד לגאול את ישראל בסוף מלכות רביעית, שנאמר (זכריה ו, יב) "איש צמח שמו ומתחתיו יצמח". וכולם נאמרו לאברהם, ואברהם מסרן ליצחק, ויצחק מסרן ליעקב, ויעקב מסרן ליוסף ולאחיו, שנאמר (בראשית נ, כד) "פקד פקדתי אתכם". ואשר בן יעקב מסר סוד הגאולה לבתו סרח. וכאשר בא משה ואהרן, ועשו אותות לעיניהם, הלכו זקני ישראל אל סרח בת אשר, אמרו לה; בא אדם אחד ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה אליהם, אין באותות אלו ממש. אמרו לה, והלא אמר "פקד פקדתי אתכם". אמרה להם, הוא האיש שבא לגאול ישראל, שכך שמעתי מאבא, שנאמר (שמות ד, לא) "ויאמן העם כי פקד ה' עמו", עד כאן.
11
י״בוהנה בארו בזה כי אלו ה' אותיות נכפלו באל"ף בית, לכך מורים הם על הגאולה. כי דבר ידוע כי בעשרים ושנים אותיות ברא העולם, כמבואר בספר יצירה (פרק ב), ובהם חקק צורת העולם ועניני העולם. ואלו ה' אותיות הם מנצפ"ך, חקק בהם הגאולה של עולם, שהגאולה גם כן הויות העולם. כי אלו אותיות הם אותיות פשוטים, והפשיטות יש בו גאולה, כמו שיתבאר לקמן אצל מצות המצה, ובכמה מקומות. כי הפשוט עומד בעצמו, אין לו צירוף אל דבר מה, רק עומד בעצמו. וכן ענין הנגאל עומד בעצמו, מבלי שיש לו חבור וצירוף אל אדון שלו. ולא כן המשועבד, שאינו פשוט, כי יש לו צירוף אל אשר הוא משעבד בו. ולפיכך הפשוט העומד בעצמו, ואין לו שום צירוף אל זולתו, הוא ענין חירות.
12
י״גועוד, כי אין ספק שדבר שהוא אינו פשוט, ויש בו הרכבה, יש בו שיעבוד, כי דבר שהוא מורכב, כל חלק משעבד בשני, עד שאין השני בן חורין בעצמו. וזהו גם כן טעם אחד מטעמי המצה, שהמצה פשוטה, לא כמו החמץ שהוא מורכב, וכל חלק אינו בן חורין, כמו שיתבאר לקמן אצל (הגדה של פסח) "מצה זו". ולכך הפשוט ראוי לגאולה, שאין בו שעבוד. ולפיכך אותיות שהם פשוטים בהם נברא הגאולה. וכן אות הסתום, אין ספק כי הסתום הוא יותר פשוט. וגם כן כי הסתום אין שולט דבר בו, וזהו ענין החירות. ולמעלת ולמדריגת אותיות אלו, הושמו אחר אלפ"א בית"א בסדר אי"ק בכ"ר גל"ש וכו'.
13
י״דועוד ידוע, כי השם יתברך ברא העולם על ידי אותיות אלפ"א בית"א, וכמבואר בספר יצירה (פ"ב), ובאותיות האלפ"א בית"א חקק העולם הזה הגשמי, ובאותיות הפשוטות, אשר הפשיטות יותר במעלה, ולפיכך הם אחר האלפ"א בית"א, ברא הדברים אשר הם עליון מן העולם הזה הגשמי המורכב. והגאולות הם למעלה מן העולם המורכב, כאשר יגאל הקב"ה את ישראל מן האומות שיש להם העולם הזה, ויתן להם מדריגתם למעלה מן העולם הגשמי. ולפיכך באלו ה' אותיות, שהם אחר האלפ"א בית"א, גאלם מן האומות, ונתן מדריגתם למעלה מן העולם הגשמי.
14
ט״וועוד, הדל"ת מורה שעבוד, והה' גאולה. לפי שהדל"ת מורה התפזרות והתפשטות לכל ארבעה צדדין, מספר הד'. ולכך היה השעבוד ארבע מאות שנה, כמו שהתבאר למעלה בפרק עשירי. כי אין הפרש בין ד' ובין ת', רק שהד' מספר קטן, והת' מספר גדול. ואי אפשר שיהא השעבוד ארבע שנים, כי אין ארבע שנים חשוב שעבוד למעוט המספר, לכך היה ת' שנה השעבוד. ומפני שמספר הת' מורה שעבוד, לכך אותיות מנצפ"ך, שהם אחר הת', הם* גאולה, כי אחר שעבוד - גאולה. ולפיכך הם חמשה אותיות, שמספר חמשה מורה גאולה. וכן הה"א, שהיא גאולה, באה גם כן אחר הדל"ת, שהיא שעבוד. וכמו שברא העולם בכ"ב אותיות אלפ"א בית"א, ברא הגאולה באותיות מנצפ"ך שאחר התי"ו.
15
ט״זואף על גב כי כאן אין אות פשוט, כי "פקד פקדתי" שתי הפיאי"ן אינם פשוטות. אין זה קשיא, אחר שאי אפשר שתהא פ"א פשוטה בראש התיבה, לא היה כאן הרמז רק בכפילת הפי"אין, כלומר שנגאלו במעלה העליונה של כפל הפ"א, דהוא פ"ף פשוטה. שאין לך מעלה יותר עליונה באלפ"א בית"א רק הצ' פשוטה, שהוא עוד יותר במעלה. וגאולה זאת תהיה גאולה אחרונה, שנאמר (זכריה ו, יב) "איש צמח ומתחתיו יצמח", ואין עוד מדריגה אחריה, והיא נצחית, ודי בזה.
16