גבורות השם כ״הGevurot Hashem 25
א׳"ויאמר משה הנה אנכי בא וגו' מה שמו מה אומר אליהם" (שמות ג, יג). מאוד יש לתמוה מה שאלה היא זאת שישאלו ישראל "מה שמו" של הקב"ה, שאין ספק כי ידעו שמו. והרי אברהם קראו בשם הזה, ואמר (בראשית יד, כב) "הרימותי ידי אל ה'", וכן יעקב אומר (בראשית לב, י) "ה' האומר אלי", ואיך לא ידעו ישראל השם אשר היה* מורגל בפי האבות. ונראה שכך אמר משה רבינו עליו השלום; כי יאמרו ישראל אתה בא לגאול אותנו, תאמר לנו מה שמו המורה על הגאולה. שאין ספק אחר שאתה בא לגאול אותנו, צריך אתה לדעת איך הגאולה מסודרת מאתו יתברך. וכל הדברים המסודרים מאתו, שמותיו הקדושים מורים עליהם, כי שמותיו יתברך מורים על פעולותיו שהם מסודרים מאתו, לכך איזה מן שמותיו מורה על הגאולה.
1
ב׳וכך משמע מן התשובה, כדאיתא בפרק קמא דברכות (ט:), "אהיה אשר אהיה" (שמות ג, יד), אמר לו הקב"ה, לך אמור להם לישראל, אהיה עמהם בשעבוד זה, ואני אהיה עמהם בשעבוד אחר. אמר לפניו, רבונו של עולם, דיו לצרה בשעתה. אמר לו הקב"ה, יפה אמרת, לך אמור להם "אהיה שלחני אליכם" (שם), עד כאן.
2
ג׳וכוונתם בזה כמו שאמרנו, כי היו שואלים ישראל באיזה השם תהיה הגאולה, והשיב להם הגאולה תהיה בשם "אהיה אשר אהיה". כי שם "אהיה" מורה על שהוא יתברך הויה שמאתו מתקיים הכל, כמו שנמשך מן העיקר קיום הכל. וזה השם מורה על שהוא יתברך עיקר הכל, וממנו* הכל. ולפיכך הוא בלשון מדבר בעדו, כי המדבר בעדו אל זולתו נגלה אליו, לכך זהו השם שהוא באל"ף המדבר בעדו, מורה על שהוא נמצא ונגלה אל הנמצאים, ובמה שהוא נותן מציאות וקיום לנמצאים, הרי הוא נמצא להם. לכך ענין זה השם הקדוש שהויותו הוא נמצאת לזולתו, במה שהוא נותן הקיום להם. והוסיף "אשר אהיה", לומר כי הוייתו יתברך נמצא אליהם בשלימות, וזהו משמעות "אהיה אשר אהיה", כי (-ב-)שם "אהיה" מורה על שהוייתו סבה והתחלה לנמצאים, וזהו מורה עליו לשון המדבר, שהוא נמצא לזולתו, נותן סבה וקיום להם, כמו שהתבאר. והוא יתברך סבה להם בשלימות, שהוא סבה וקיום לכל הנמצאים בכל הזמנים, ובזה הוא התחלה וסבה בשלימות, וזהו "אהיה אשר אהיה".
3
ד׳וזהו שדרשו ז"ל (ברכות ט:) "'אהיה' עמהם בצרה זו, 'אשר אהיה' עמהם באחרת". כי כבר אמרנו למעלה כי שם "אהיה" (-אשר-) הוא סבה והתחלת הנמצאים, "אשר אהיה" רצה לומר התחלה וסבה* בשלימות, דהיינו שהוא התחלה לנמצאים בכל הזמנים כשיהיו צריכים לזה. ולפיכך מזה ידוע שיחזרו וישתעבדו. ועל זה אמר משה דיו לצרה בשעתה. ואמר לו הקב"ה יפה אמרת, "כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם" (שמות ג, יד).
4
ה׳ואין לתמוה, איך אפשר לומר כי בשר ודם ילמד למי שנתן לו הדעה והבינה. שמתחלה אמר משה להקב"ה אם ישאלו ישראל "מה שמו מה אומר אליהם" (שמות ג, יג). ואמר הקב"ה אם ישאלו "מה שמו", בודאי צריך לומר כל מהות השם, שכן שאלו "מה שמו". ואז אמר משה "דיה לצרה בשעתה" (ברכות ט:). ואז אמר לו הקב"ה "כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם" (שמות ג, יד), רצה לומר שאל תמתין עד שישאלו "מה שמו", שאז היה צריך להגיד להם כל השם אשר בו נגאלו, ואם כן צריך לומר "אהיה אשר אהיה", לומר להם כל מהות השם. אלא אמור להם "אהיה שלחני אליכם", ולא ישאלו "מה שמו", כיון שאתה מתחיל לומר להם השם, ולומר "אהיה שלחני אליכם".
5
ו׳ובלאו הכי לא קשיא מידי, שכך פירושו, שהקב"ה אמר למשה "אהיה אשר אהיה" הוא גואל אותם, וראוי שהחכמים כמו משה ידעו אמתת שמו, ולא היה רצון הקב"ה שיאמר כך לישראל. רק משה היה סובר שכך יאמר לכל ישראל, ואז אמר משה "דיה לצרה בשעתה". אז אמר לו הקב"ה "כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם", כלומר בודאי לישראל אל יאמר רק "אהיה" בלבד.
6
ז׳ואחר שהודיע* הקב"ה למשה כי בזה השם, שהוא "אהיה", יהיה אתם להציל אותם, ואין השם הזה שם של גאולה, רק להושיע אותם בעת צרה. לכך אמר לו (שמות ג, טו) "כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם וגו'", הודיע למשה כי יאמר להם בזה השם יהיו נגאלים. כי השם הוא שם המיוחד, נקרא שם העצם. וידוע לחכמים כי כל עצם נסמך בעצמו, אינו תולה בזולתו, אבל שאר שמות נסמכים. וזהו ענין הגאולה, שהנגאל עומד בעצמו, ואינו נתלה בדבר, כי המשועבד הוא תולה בזולתו, אבל הנגאל, שאינו נכנס תחת רשות אחר, עומד בעצמו. ולפיכך אמר כי הגאולה תהיה להם בזה השם העצם, והוא השם המיוחד הנבדל מכל, ובשם הזה יהיו נגאלים. כי זה השם על ישראל נקרא, כי הוא "אלקי אברהם אלקי יצחק וגו'" (שמות ג, טו), שהם אבות ישראל, ו"זה שמי לעולם וזכרי לדור דור" (שם). לכך בשם הזה תהא הגאולה, כי מאחר ששם הזה נקרא עליהם, הם לחלקו יתברך שהוא נבדל מכל, וכך יהיו נבדלים מכל האומות, כדכתיב (ויקרא כ, כו) "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", שבשם הזה הוא יתברך נבדל מיוחד, וכך יהיו ישראל נבדלים מיוחדים.
7
ח׳ולפיכך הודיע* הקב"ה אליו ב'* שמותיו הקדושים; שם "אהיה" המורה על שהוא יתברך נמצא להם להושיע אותם, שלא יהיו נאבדים, כמו שהתבאר למעלה. ושם הויה שם המיוחד הוא עצם הגאולה, כי הוא שם העצם אשר אינו נסמך בזולתו.
8
ט׳וכאשר תעמיק בדברים אלו תמצא דברים נפלאים מאוד. כי כמו ששם "אהיה" מורה לך על שהוא יתברך עיקר הכל, ונותן קיום לכל הנמצאים, כי העיקר נותן קיום אל הכל. ובשביל כך התחלת השם הזה באל"ף, כי האל"ף הוא התחלה, ובא בלשון מדבר בעדו, שכל מדבר בעדו מורה על שהוא נגלה לזולתו. אבל השם של ארבע אותיות שם הויה נבדל מן הנמצאים, ולכך התחלתו ביו"ד, והוא משמש לנסתר, כמו כל יו"ד בראש, כי בזה השם נסתר ונבדל מן הנמצאים.
9
י׳וכמו ששם הראשון מורה שהוא יתברך התחלת הכל, נותן קיום הכל, כך בזה השם תכלית הכל, ובו עומד הכל, כי הוא יתברך צורה אחרונה לכל הנמצאים. ולפיכך בא ביו"ד בראשו, כי היו"ד מורה על תכלית וצורה אחרונה, כי היו"ד היא בסוף כל מספר, לא יעלה רק עד עשרה. הרי האל"ף בראש, והיו"ד* בסוף. דמיון זה שורש האילן, נותן קיום האילן, והוא צורת האילן, שבלא העיקר אין עליו שם "אילן". והוא יתברך מאתו קיום לנמצאים כלם, וזה מורה עליו שם "אהיה". אמנם שם העצם, שהוא שם הוי"ה, שהוא יתברך צורת כל הנמצאים, וכל דבר יש לו עמידה בצורתו, הרי בו עומד הכל. ודברים אלו עמוקים מאוד.
10
י״אונוכל לומר גם כן שהכתובים כמשמען*. שאמר משה (שמות ג, יג) "ואמרו לי מה שמו", אף על גב שידעו הכל השם המיוחד, לא נקרא זה ידיעה כלל, שהרי בפרק בתרא דקדושין (עא.) אמרו שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין לתלמידיהון* פעם אחת בשבוע. ואם לא היה רק הכתיבה בלבד, לא היו צריכין למסור אותו לתלמידיהון. ועל זה אמר משה שישאלו "מה שמו", רצה לומר ענין שמו. והשיב לו הקב"ה "כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם", מפני כי זה השם הוא* המורה על שהוא נמצא לנמצאים כמו שאמרנו, הודיע לו יתברך השם הזה וענינו, שיורה להם שיהיה עמהם בצרה, כמו שנתבאר למעלה. ואחר כך הודיע לו שם בן ארבע אותיות, שהוא מורה על הגאולה, כמו שנתבאר. כי כך אמר משה; כאשר אבא אל ישראל ישאלו, אחר שאתה מתנבא בשם ה', ראוי לך שתדע סוד שמו, כי אם לא תדע את שמו, אין הקב"ה קרוב לך שתהיה שליח ה' לגאול את ישראל. ובאת לו התשובה בשני שמות. כך הוא דעת חכמינו בפירוש אלו שמות הקדושים.
11
י״בובשמות רבה (ג, ו), ויאמר אלקים אל משה" (שמות ג, יד), אמר רבי אבא בר ממל, אמר הקב"ה למשה, שמי אתה מבקש לדעת, לפי מעשי* אני נקרא; לפעמים שאני נקרא ב"שדי", ב"צבאות", ב"אלקים", ב"ה'". כשאני דן הבריות, אני נקרא "אלקים". וכשאני עושה מלחמה, אני נקרא "צבאות". וכשאני תולה על חטאיו [של אדם], אני נקרא "שדי". וכשאני מרחם על הבריות אני נקרא "ה'", שאין "ה'" אלא מדת הרחמים, שנאמר (שמות לד, ו) "ה' ה' אל רחום וחנון", הוי אומר "אהיה אשר אהיה", אני נקרא לפי המעשה, עד כאן.
12
י״גבארו בזה המדרש, כי משה בקש לדעת שמו, והשיב לו הקב"ה [ד]אי אפשר לו להקרא לו שם, כי אם לפי מעשיו של אותה שעה יש לו שם. כי כל שם מורה על המהות, כמו שם "אש" נקרא דבר שהוא חם ויבש. והנה יש כאן שני דברים; האחד, כאשר תבחין בו מצד שהוא נמצא בלבד, לא מצד המהות. והשני, מצד המהות, וזהו הרכבה. ועוד, כי כל שם הוא גדר הדבר, וכל גדר הוא מורכב מסוג והבדל, והוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות.
13
י״דועוד, כי השם מורה על ענין מיוחד, כי השם באין ספק בא על דבר מה. והוא יתברך לא יבא עליו דבר מיוחד, כי אין חוץ ממנו, לכך אי אפשר שיבא עליו שם מיוחד, כיון שכל שם מורה על דבר מיוחד, והוא יתברך לא יבא עליו דבר מיוחד, כמו שהתבאר בהקדמה, ולכך אי אפשר שיהיה נקרא בשם מיוחד. ולפיכך כאשר שאל "מה שמו", השיב הקב"ה כי שמו הוא "אהיה אשר אהיה", שנקרא הקב"ה "אהיה אשר אהיה", כלומר הנמצא אשר לא נודע ממנו רק שהוא הויה, ולפיכך נקרא שמו "אהיה", כלומר הויה. ומה שהוסיף "אשר אהיה", רצה לומר שהוא הויה פשוטה בלבד, וזהו "אשר אהיה". ומאחר שהוא הויה פשוטה, לכך אין לו יתברך שם קבוע, רק לפי המעשה של אותה שעה.
14
ט״וועוד יש שם (שמו"ר ג, ו), אמר רבי יצחק, אמר הקב"ה למשה, אמור להם; אני שהייתי, ואני הוא עכשיו, ואני הוא לעתיד לבא. לכך נאמר שלשה פעמים "אהיה", עד כאן. עוד שם (שם), אמר רבי יוחנן, "אהיה אשר אהיה" ביחידים, אבל במרובים, על כרחם שלא בטובתם כשהן משוברות* שיניהם, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ, לג) "חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה אמלוך עליכם", עד כאן.
15
ט״זפירוש, כי רבי יצחק סבר כי שם "אהיה" רצה לומר כמו שאמרנו, שהוא התחלת וסבת הנמצאים, שמן מציאותו יתברך מתקיימים. וסבר רבי יצחק שלכך הזכיר שלשה פעמים, לומר על שהוא נמצא בכל הזמנים; עבר, הוה, ועתיד*, ובכל הזמנים הוייתו ומציאותו סבת כל הנמצאים.
16
י״זורבי יוחנן מפרש כי "אהיה" משמע שהוא יתברך נמצא לנמצאים, כמו שאמרנו. אמנם "אשר אהיה" מורה על מציאות הוייתו הנסתר, שכן משמע "אשר אהיה", רצה לומר מי שהוא, וזהו לשון נסתר. ולכך פירש* רבי יוחנן שזה דוקא ביחידים, רצה לומר כי ביחידים השם יתברך נסתר, רק נמצא למי שהוא נמצא אליו. אבל ברבים נאמר "אהיה" בלבד, כי לשון "אהיה" משמע שהוא יתברך נמצא לנמצאים, ולא משמע כלל לשון הסתר כמו "אשר אהיה", מלמד לך כי השם יתברך עם הכללים תמיד.
17
י״חודברים אשר התבארו בזה הפרק, אם תבינם תדע כי הם דברים ברורים, ואין ספק באמיתתם, יהא שמו הגדול מבורך לעולם.
18
י״טומה* שאמר (שמות ג, טו) "זה שמי לעולם", מפני שאמר לו שנקרא לפי מעשיו, כמו שנתבאר למעלה, אמר כי שמו המיוחד הזה "זה שמי לעולם". "וזה זכרי"*, למדו היאך* יהיה נזכר, כמו שמבואר בפרק אלו עוברין (פסחים נ.).
19