גבורות השם ל׳Gevurot Hashem 30
א׳"לכו לסבלותיכם" (שמות ה, ד). פירשו רז"ל בשמות רבה (ה, טז) שבט לוי פנוי היה מעבודת פרך, ולפיכך אמר "לכו לסבלותיכם", כלומר למלאכתכם אשר בבית. ותדע לך, שהרי משה ואהרן היו יוצאים שלא ברשות פרעה, ולא היה מוחה. אלא בודאי כמו שאמרנו למעלה ששבט לוי היה פנוי מעבודת פרך, וזה כי שבט לוי היה שֵׁם קדושה נקרא עליהם אף במצרים, ובחיי יוסף היה פוטר את שבט לוי מן מס המלך, שכל אדם מוטל עליו עבודת המלך, זולתי הכהנים, שהם כהנים לכל אומה ואומה, אין מוטלת עליהם שעבוד המלך. ושבט לוי היה נקרא עליהם שֵׁם כהנים ועובדים להקב"ה, והיו פטורים מן עבודת המלך, ואף אחר כך נשאר הדבר, ולא הטיל עליהם עבודת פרך.
1
ב׳ועוד יש בזה טעם נפלא למה לא היה עבודת פרך על שבט לוי, כי אין ראוי שישעבדו מצריִם בשבט לוי, שהם קדושים לה', שאיך ימשול על אשר הם קדושים לה' זרע חם המקולקל. וכבר נתבאר לך בפרקים הקודמים, כי אף על ישראל לא היו מושלים מצרים אשר מתיחסים אל בשר חמור, רק כאשר לא היו ישראל בשלימות, ומיד כאשר היו ישראל בשלימות יצאו מרשותם. אבל שבט לוי שהיו קדושים כלם מבטן אמם, אין ראוי כלל שימשלו המצרים עליהם, כי אין דבר המיוחס אל החומר כמו מצרים, מושל על דבר קדוש, שכל דבר קדוש נבדל מן החומר. ולפיכך שבט לוי פנוים היו מעבודת פרך. וכבר הארכנו בזה.
2
ג׳והנה לא צוה הקב"ה לעשות מיד אותות לפני פרעה, עד אחר שהכביד פרעה העבודה עליהם, ואז אחר כך צוה לעשות האותות לפני פרעה. ויש לדקדק, למה לא צוה לעשות מיד האותות לפני פרעה.
3
ד׳ועל דעת רז"ל בשמות רבה (ה, יט), כיון שגזר פרעה כן, הלך משה למדין ועשה שם ששה חדשים, ואהרן היה יושב במצרים. ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו למדין. עוד אמרו (שמו"ר ה, כ), אחר ששה חדשים נגלה הקב"ה עליו במדין, ואמר לו לך שוב מצרים. בא משה ממדין, ואהרן ממצרים, ופגעו* בהם שוטרי ישראל כשהם יוצאים מלפני פרעה. וכן עוד בש"ר "דומה דודי לצבי" (שיה"ש ב, ט), מה צבי נגלה וחוזר ונכסה ונגלה, כך גואל הראשון נגלה, וחוזר ונכסה ונגלה. וכמה נכסה*, רבי תנחומא אמר ששה חדשים. היינו הוא דכתיב (שמות ה, כ) "ויפגעו את משה ואת אהרן וגו'".
4
ה׳והנה זה הטעם עצמו מה שלא צוה הקב"ה לעשות האותות מיד. כי רצה הקב"ה להיות הגואל נכסה מהם זמן מה, ואחר כך יחזור להגלות. וכל זה לענין מופלא, ולפי דעתי הוא נגד שני פקידות שאמר (שמות ג, טז) "פקד פקדתי", ולכך היה כאן שתי פקידות. ולעתיד גם כן יהיו נגאלים בצד"י כפולה, דכתיב (זכריה ו, יב) "איש צמח ומתחתיו יצמח", יש כאן שני צמיחות. וכל זה להעלות הגאולה, שאי אפשר שתבא הגאולה, שהיא מעלה עליונה, בפעם אחת.
5
ו׳"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב" (שמות ו, ג). דרשו במדרש רבות בפרשת וארא (ו, ד); אמר לו הקב"ה למשה, חבל על דאבדין ולא משכחנא. הרבה פעמים נגליתי על אברהם ועל יצחק ועל יעקב באל שדי, ולא הודעתי להם כי שמי ה' כשם שאמרתי לך (שמות ג, יד-טו), ולא הרהרו אחר מדותי. אמרתי לאברהם (בראשית יג, יז) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה", בקש לקבור את שרה ולא מצא מקום* עד שקנאה* בדמים מרובים. ליצחק אמרתי (בראשית כו, ג) "גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתננה", בקש לשתות מים ולא מצא, שנאמר (בראשית כו, כ) "ויריבו רועי גרר [עם רועי יצחק] וגו'". ליעקב אמרתי (בראשית כח, יג) "הארץ אשר אתה שוכב עליה [לך אתננה] וגו'", בקש לנטות אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה (בראשית לג, יט), ולא הרהר אחר מדותי, ולא שאלני מה שמי כשם ששאלת אתה, ואמרת בסוף (שמות ה, כב) "למה הרעות וגו'". וכשם שלא הרהרו אחר מדותי, כך (שמות ו, ה) "וגם אני שמעתי נאקת בני ישראל". כלומר, אף על גב שישראל שבאותו דור לא היו כשרים, ולא היו ראוים להגאל, לא אדקדק* אחר מעשיהם, כשם שלא דקדקו הם אחרי מעשי. כך משמע מדברי רז"ל.
6
ז׳ובשביל* כך דרשו כך, דלמה הוצרך לומר באיזה שם נגלה עליהם, יהיה בשם אל שדי או יהיה בשם ה'. ולמה הוצרך הכתוב לומר כי לא נודע להם שם המיוחד. ולפיכך דרשו זכרונם לברכה* שהכתוב בא להגיד לך כי לאבות לא נודע שם הויה כמו שנודע למשה בשם המיוחד, ועם כל זה שנודע למשה בשם המיוחד, היה מהרהר אחר מדותיו. ולאבות לא נודע בשם המיוחד, רק באל שדי, והם לא הרהרו אחריו. והמדרש* הזה, כאשר תעיין ותדקדק, הוא קרוב מאוד לפשוטו.
7
ח׳ומה שהקשה רש"י ז"ל (שמות ו, ט) על דברי חכמים והאיך הכתובים נמשכים. דודאי שפיר הסמיכה נמשכת, וכך פירושו; "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וגו'" (שמות ו, ג), ולא הרהרו אחר מדותי, ולא שאלוני* את שמי לעמוד על אמתתי, רק היו מאמינים אף כי לא היו עומדים על אמתתי. ובשביל שלא הרהרו אחר מדותי, וכל כך צדיקים היו, "הקימותי את בריתי אתם לתת להם הארץ וגם אני שמעתי וגו'" (שם פסוקים ד, ה), כלומר כשם שלא דקדקו אחרי, גם אני לא אדקדק אחרי בניהם, אף על גב שאינם ראוים להגאל.
8
ט׳ומה שהקשה עוד (רש"י שמות ו, ט) דלא הוי למכתב "נודעתי" אלא "הודעתי". ועוד, הרי לאברהם נגלה בברית בין הבתרים ואמר לו (בראשית טו, ז) "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים*", הרי כי ידע אברהם את שם המיוחד. תמה אני על דברי רש"י שיקשה קושיא כזאת על דברי חכמים ז"ל. ואדרבה, אם כתוב "לא הודעתי" היה קשה, הרי הודיע לו הקב"ה את שמו לאברהם, כדכתיב "אני ה' אשר הוצאתיך וגו'". אבל אמר "לא נודעתי" כמו שאמר (שמות ו, ג) "וארא", שהוא לשון נפעל, שנראה לאבות באל שדי בנבואה, שהם השיגו באל שדי, בשם הזה היו משיגים. "ושמי ה' לא נודעתי להם", שהוא יתברך לא נודע להם בשם ה', שלא היו משיגים בנבואה בשם הזה השגה בו, ולפיכך "לא נודעתי", לשון נפעל. ורצה לומר שלא נודע ולא השיגו בנבואה באמיתתו בשם ה', אבל הודיע להם שמו על ידי דבור.
9
י׳ומה שלא נאמר "ובְּשמי ה' לא נודעתי להם", כמו שכתוב "וארא אל אברהם בְּאל שדי". כדי שיהיה פירושו שלא השיגו באמתת השם, וכדמשמע לשון "לא נודעתי", שזהו הכרת אמתתו. בשביל זה צריך לכתוב "ושמי ה' וגו'", ואי אפשר לכתוב "ובשמי ה' לא נודעתי", שהרי לשון "לא נודעתי" בא על השגת אמתתו יתברך, ולא בא על השם הכרת אמתתו. ואיך יאמר "ובשמי ה' לא נודעתי להם", שהיה משמע הכרת השם בלבד. אבל כך פירושו; "ושמי ה'" כך הוא שמי, "לא נודעתי", לא נודע אמתתי להם עד שיהיו יודעים השם הזה. אבל לא יתכן לומר "ובשמי ה' לא נודעתי להם" אחר כי "נודעתי" רצה לומר הכרת עצמו. ואין דומה אל "וארא באל שדי", כי אין "וארא" בא על הכרת אמתתו, ושייך לומר אחריו "באל שדי". אבל "לא נודעתי" הוא הכרת אמתתו, ולא בא על השם, והוא נכון כאשר תדקדק.
10
י״אומה שאמר "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי", ומשמע דוקא בשם הזה בפרט נגלה להם, ולמה דוקא בשם הזה. לפי ששם הזה מורה על שהוא נותן לעולם די, ומשפיע מאתו המציאות בהשלמה, שלא יהיה חסר. וכל תוספת גם כן חסר, לכך השפעתו די, שהוא ענין השלמה, וזהו "שדי". וזה השם היו דביקים בו האבות, לפי שהשפיע מהם העולם, ונתן להם זרע אומה שלימה. ולפיכך זה השם שהוא "שדי" היה נוהג עם האבות. וזהו שאמר "אני אל שדי פרה ורבה", (בראשית מח, ג) "אל שדי נראה אלי בלוז ויברך אותי", (בראשית כח, ג) "ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך".
11
י״בובבראשית רבה בפרשת לך לך (מו, ג), "אני אל שדי" (בראשית יז, א), שאמרתי לעולמי די, לשמים די, לארץ די. שאלמלא שאמרתי להם די, היו נמתחין והולכים. תני משום רבי אלעזר בן יעקב, אני הוא שאין העולם ומלואו כדי לאלקותי, עד כאן.
12
י״גוביאור ענין זה, כי לדעת התנא קמא שם "שדי" שדי באלקותו, וכולל כל הנמצאים שהם תחתיו. ומפני שכל הנמצאים תחתיו, ויכלול אותם, אמר לעולמו די. שאם היו נמתחין והולכים, לא היה להם דבר שיכלול אותם, שהרי הם מבלי גבול. אבל השם יתברך כולל הנמצאים כולם, ומפני זה יקרא "שדי", שדי באלקותו, לכן אמר לעולמו די.
13
י״דולדעת רבי אלעזר נקרא "שדי" שאין הנמצאים כדי לאלקותו. ולפיכך נקרא "שדי", שכל כך די בו, שאין הנמצאים כדי לאלקותו.
14
ט״וומפני שהאבות כוללים התולדות שיצאו מהם גם כן, היה שם שדי עם האבות. וכן למאן דאמר שם שדי שאין העולם ומלואו די לאלקותו, דהיינו שאין העולם, שהוא העלול ממנו, כדי לעלה, כי לעולם העלול חסר מן העלה. וכן הבנים אינם כדי לאבות, במה שהאבות הם כמו העלה לבנים. אבל שם המיוחד נגלה למשה, במה ששם המיוחד מורה על אחדותו יתברך, שהוא נבדל מכל הנמצאים. ומשה מעלתו היה באחדות, שלא קם נביא כמוהו, והוא היה נבדל מכל אדם אשר על פני האדמה.
15
ט״ז"לכן וגו'" (שמות ו, ו-ז). אלו ארבע לשונות של גאולה; "והוצאתי", "והצלתי" אתכם מעבודתם, "וגאלתי" אתכם, "ולקחתי" אתכם לי לעם, וכנגד אלו ארבע לשונות תקנו רז"ל ד' כוסות (ירושלמי פסחים פ"י ה"א), כמו שיתבאר לקמן. ויש לפרש פירוש אלו ד' דברים כנגד מה שאמר (בראשית טו, יג-יד) "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום וענו אותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ביאור זה, כי היה שלשה דברים; תחלה גרות, אף על גב שאין משועבד לאחר, מצד שהוא גר אין לו כח כמו התושב, לפי שהוא ברשות אחרים. ואחר כך הוסיף עליהם שעבוד, כדרך שמשעבדים העבד. ואחר כך הוסיף עליהם הענוי, שהוא ענוי יותר ממה ששאר עבד משועבד, וזה נקרא ענוי. וכבר התבאר זה למעלה גם כן בפרשת ברית בין הבתרים. וכאשר בא לגאול אותם, התחיל באחרון, מן הענוי, שהוא הקשה, וממנו הוציאם תחלה. וזה שאמר "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים", שזה נאמר על סבל שהוא יותר מכחו של אדם. ואחר כך אמר "והצלתי אתכם מעבודתם", שאפילו מסתם עבודה אציל* אותם. ואחר כך נגד "כי גר יהיה זרעך" אמר "וגאלתי אתכם", שלא תהיו ברשות אחרים כלל, אלא אגאול אתכם מתוכם. ומפני* שעדיין אף על גב שהוציא אותם מרשות אחרים, והיו ברשות עצמם, צריכים עוד להיותם נכנסים ברשות הקב"ה, ולא יהיו כמו שאר אומות. וזהו שאמר "ולקחתי אתכם לי לעם וגו'".
16
י״זועוד פירוש אלו ד' דברים הנאמרים כאן; לפי שהיו ישראל במצרים, וראוי שיהיו משועבדים במצרים, שהרי לא היה אל ישראל שום ישיבה מיוחדת, שלא היה להם ארץ מיוחדת כמו שיש לכל אומה ואומה, והיו נולדים "בארץ לא להם" (בראשית טו, יג). ודבר ראוי הוא שיהיו משועבדים למצרים, וכאילו שהיה שֵׁם עבדות על ישראל בתחלת לידתם, כמו העבד שהוא יליד בית לאדוניו, כך ישראל שנולדו בארץ מצרים היו ראוים להיות משועבדים, וראוי להיות משא מצרים עליהם. ודבר זה מצד ישראל בעצמם, שהיו כמו יליד בית למצרים. וכנגד זה אמר "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים", רצה לומר משא שהיה מוטל עליהם. ועוד נוסף על זה שהיו באים המצרים לשעבדם בכח, והוא מצד מצרים, שהיו רוצים לשעבדם בכח. וכנגד זה אמר "והצלתי אתכם", כמו אדם שבא אחד עליו ביד חזקה, ובא אחר והצילו ממנו, כלומר אציל אתכם מתחת יד מצרים. "וגאלתי אתכם" רצה לומר אף על גב שלא היו משועבדים, אינם בני חורין לעשות מה שירצו, שהרי הם ברשות אחרים, ועל זה אמר "וגאלתי אתכם וגו'". ועדיין אף על גב שנגאלו אין להם המעלה להיותם לעם לה', ולפיכך אמר "ולקחתי אתכם לי לעם". ולקמן (פ"ס) הארכנו יותר בזה, ושם הכל מבואר.
17