גבורות השם נ״הGevurot Hashem 55

א׳"ויוציאנו ה' וגו'". כבר אמרתי הטעם למה לא היתה [ה]הוצאה לישראל כי אם על ידי השם יתברך, מפני שהיו ישראל במצרים תחת רשות מצרים כמו העובר שהוא בבטן אמו, כמו שדרשו ז"ל מן הכתוב (דברים ד, לד) "או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי", כמו הרועה ששומט את העובר ממעי הבהמה, כך היה הקב"ה שומט את ישראל ממצרים. וכבר אמרנו שכל יציאה לפועל הוא ראוי להשם יתברך, שמאתו יצא הכל לפועל, כמו שהארכנו לעיל אצל (פנ"ב) "ואילו לא הוציא הקב"ה", לפיכך היתה ההוצאה על ידי השם יתברך. ועוד אמרנו לך כי כאשר ראינו שהשם יתברך הוציא אותם בעצמו, מוכרח שלא היה אפשר שתהיה ההוצאה על ידי מלאך, שאם כן לא היה הפועל מיוחד.

ב׳וראוי לבאר עוד הסבה למה היתה ההוצאה מיוחדת לו. וזה כיון שהשם יתברך בעצמו רצה בישראל שיהיו ישראל לו לעם, ולהיות יוצאים מרשותן של מצרים, ולהיות לו יתברך לעבדים. ודבר שהוא מיוחד לו יתברך ראוי שיהיה השם יתברך הפועל. כי כמו שהדבר ההוא מיוחד לו בפרט, כך ראוי שהוא יהיה הפועל המיוחד לזה, כי הדבר אשר הוא מיוחד לו, אין ראשון* ומיוחד לזאת הפעולה לפעול רק הוא עצמו יתברך, שהפעולה הזאת מגיע לעצמו, להיות ישראל לו לעם, שלמה לא יפעל הדבר הזה שהוא מגיע לו יתברך. ובשר ודם אינו פועל דבר המגיע לו, מפני שהוא פועל על ידי יגיעה, ואינו רוצה לטרוח. אבל הקב"ה, "כי הוא אומר* ויהי" (עפ"י תהלים לג, ט), ומחשבתו ודעתו הוא פעולתו בודאי. וכיון שהיו ישראל יוצאים להיות לעבדים לו, למה יהא דבר זה על ידי אחר. אם כן השם יתברך בודאי הוציא אותם, ולא אחר כלל. שאם לא היה הדבר שהוא פועל מיוחד לו דוקא, אז יש לומר שאין הדבר מתיחס אל השם יתברך שיהיה הוא הפועל בעצמו. אבל עכשיו שהדבר ההוא שהיה פועל מיוחד לו, אם כן דבר זה מגיע לו יתברך, ואם כן למה יהיה נעשה על ידי אחר. ודבר זה פשוט כאשר תדקדק.

ג׳ועוד כי איך אפשר לומר שיהיה המלאך פועל דבר שמדריגת אותו הדבר הוא במדריגת המלאך עצמו. וזה כי תמיד הפעולה אינו במדריגת הפועל. ועל כל פנים מדריגת היציאה הוא כמו מדריגת המלאכים, וזה כי מדריגת היציאה להיות ישראל לעם אל ה', והרי אין מדריגה יותר מזה, כאשר היתה היציאה שהגיעה במדריגה אל השם יתברך מבלי אמצעי, שהרי ישראל דבקים בה' בלי אמצעי. והנה אי אפשר להיות מלאך ושום כח אמצעי פועל דבר זה, כי אם השם יתברך, שהוא למעלה מהכל. אבל אין שום מלאך למעלה מזה. ולכן לא היתה הוצאה על ידי מלאך, או שום כח אחר.

ד׳ועוד דע כי ישראל היו תחת רשות מצרים לגמרי, כמו שהתבאר פעמים הרבה מאוד. ואין מלאך נוגע ברשות מלאך אחר, שיש למצרים מלאך גם כן. וכיון שנתנם ברשות מצרים תחת כח מצרים, אין מלאך נוגע ברשותו, כי אם הקב"ה בעצמו, שאין שום כח ומלאך נחשב אצלו, והוא אלקי האלהים*, והוציא ישראל מתוך רשותם. וכל הפירושים אשר אמרנו בזה הם ברורים ואמתיים בלי ספק, כאשר תדקדק בזה.

ה׳ויוציאנו וגו'. והנה* יש לדקדק במאמר זה שאמר "ועברתי" (שמות יב, יב) אני ולא מלאך, "והכיתי כל בכור" (שם) אני ולא שרף וכו', דמנין דבר זה לדרוש*, דהוא לאו קרא יתירא. והרמב"ן פירש בפירוש החומש (שם) שהפרשה הזאת הוא דבור משה ואהרן אל ישראל, כדכתיב כל הפרשה לנוכח ישראל. ואם כן הוי למכתב "ועבר ה' לנגוף", כמו שאמר משה לישראל (שמות יב, כג), ולמה כתיב "ועברתי", לכך דרשו אלו דברים. ואין התירוץ מספיק, דאף על גב שהוא דבור* משה ואהרן, לפעמים שידבר בזאת הפרשה שלא לנוכח ישראל, כדכתיב (שמות יב, ז) "ולקחו מן הדם", ולא כתיב "ולקחתם מן הדם". ועוד כתיב (שם פסוק ח) "ואכלו", ולא כתיב "ואכלתם". ואם כן הוא דבר ה' אל משה, ולא דבר משה ואהרן אל ישראל. אף על גב דכתיב לנוכח גם כן בזאת הפרשה לפעמים*, היינו כשהוא כולל משה ואהרן עם ישראל מדבר לנוכח, כאילו משה ואהרן עומד במקום ישראל. וכשהוא מדבר כנגד ישראל בלבד, לא יכלול משה ואהרן עמהם, כי אז מדבר לנסתר. והרי על כרחך צריך לומר כך, דהא כל הפרשה שאחר זה (שמות יב, יג) "וראיתי ופסחתי" הכל דברי השם יתברך מדבר בעד עצמו, ואם כן הפרשה הזאת גם כן דברי השם הוא.

ו׳לכך יש לומר דהוקשה להם דהוי למכתב "ועברתי להכות מצרים ולעשות שפטים", ולא יכתוב "ועברתי בארץ מצרים והכיתי", דהא אין כל אחד ואחד דבר בפני עצמו, דהא ההעברה היא להכות ולעשות שפטים. וכן בפרשה שאחר זאת כתיב (שמות יב, כג) "ועבר ה' לנגוף את מצרים", ולא כתיב "ועבר ה' וינגוף מצרים", לפי שהעברה הוא לנגוף. ולכך דרשו רז"ל דלכך כתיב "ועברתי" "והכיתי" "אעשה" למידרש; "ועברתי" ולא מלאך, "והכיתי" ולא שרף, "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים" אני ולא השליח.

ז׳והא דצריך לכל אחד ואחד מעוט בפני עצמו. פירוש דבר זה, כי הפעל אשר הוא בעולם נחלק לשני חלקים; או שהפעל הוא בדרך הטבע ובמנהגו של עולם, או שהוא שלא בטבע, והוא פועל נסיי. ופועל נסיי נחלק לב' חלקים; האחד או שהוא פועל הויה, ועל ידי אותה הויה נעשה מה שירצה, כמו שנתן המן (שמות טז, ד) והבאר לישראל, וזהו פועל של הויה. או הוא פעל ואינו הויה, רק הוא הפסד, ובזה נעשה הדבר, כמו המלאך שהכה במחנה אשור (מ"ב יט, לה), כי בזה שהרג מחנה אשור נצלו ישראל. והרי לך שלשה דברים. ויציאת ישראל על ידי אחר שלא על ידי הקב"ה אפשר לומר על ידי שלשה אלו; או שהיה המלאך מוציא את ישראל ביד חזקה, והיה פועל הגאולה. או שהיה מחריב ושורף את מצרים, ובשביל כך יצאו, כי כאשר החריב מצרים יצאו ישראל. או שהיה זה על ידי הטבע, דהיינו על ידי מערכת שמים, ודבר זה טבעי. וכנגד הראשון אמר "לא על ידי מלאך" שפעל היציאה, והוא פועל הויה. "ולא על ידי שרף" לפעול היציאה על ידי הפסד מצרים. "ולא על ידי השליח", הוא מנהגו של עולם, שלפעמים אומה אחת שפלה עולה, וזה נקרא "שליח", שהטבע הוא שליח של הקב"ה לפעול בעולם הזה. וכל דבר בעולם השם יתברך פועל על ידי הטבע, והוא שליח המקום. ודבר זה נתבאר בכמה מקומות, ופירוש זה נכון.

ח׳אמנם יש בזה דבר נפלא ועמוק עוד. דע כי המלאך הזה הוא מכאל*, בגימטריא "מלאך". ושרף זה הוא גבריאל, ואלו שני המלאכים, מיכאל של מים, וגבריאל של אש, ולפיכך נקרא "שרף". ועליהם נאמר (איוב כה, ב) "עושה שלום במרומיו", שהעמיד מיכאל מים, וגבריאל אש, ואין האחד מזיק את חבירו. והנה המים והאש הם שני הפכים בפעולתן. ויש פעולות בעולם נמשכים מן מדת המים, ויש מן מדת האש, ולא תמצא כח הכולל הכל, זולת השם יתברך. כי כל המלאכים, זה ממונה על זה, וזה ממונה על זה, אבל השם יתברך הוא כולל* הכל. ולכן אמר שלא היתה הוצאה הזאת בכח מלאך הממונה על המים, ויבאו פעולות ממנו כפי מה שהוא ראוי שיבא ממנו. ויש פעולה להפך, שהם ממדת אש, ולא היתה ההוצאה על ידי כח זה גם כן.

ט׳ולא על ידי השליח. כי הפעולות אשר הם בעולם הבאים מן העליונים נחלקים לאלו שלשה חלקים. וזה כי הוא העלה הראשונה יתברך שמו וזכרו לעד, שכולל הכל, ואין פעולותיו בחלק בלבד, רק בכל. והמלאכים הם ממונים על דברים פרטים, כמו שאמרנו למעלה. ולפיכך מיכאל מים, וגבריאל אש, ואין אחד כולל הכל, רק כל אחד חלק אחד פרטי. אמנם ימצא מלאך אחד אינו פועל פרטי, והוא כולל יותר משאר מלאכים. אמנם חילוק בין מלאך זה ובין העלה הראשונה, כי כללות שלו בכח קטן יותר. נמצא כי מלאך ושרף נבדלים מן הסבה הראשונה לגמרי, כי כל אחד פועל דבר פרטי, והוא יתברך כולל הכל. והענין השלישי, כי יש מלאך שהוא אינו פרטי, ואמנם כחו* קטן בפעולה. אלו הם שלשה דברים כוללים כל החלקים. לפיכך נקרא "שליח", כי שליח כמותו בענין הכללות. אבל מפני שהוא שלוחו הוא קטן במדריגה, שהגדול שולח קטן, ולפיכך כח קטן יש לו, אבל הוא אינו פרטי. ואצל החכמים ידוע כי השליח הזה "מטטרון" שמו, בגימטריא שדי, ואמר עליו הכתוב (שמות כג, כ-כא) "הנה אנכי שולח מלאך וגו' כי שמי בקרבו", וקראו אותו החכמים שדי קטן. ועליו נאמר (תהלים לז, כה) "נער הייתי גם זקנתי". וכל אלו הדברים שכחו בכללית, אבל בכח קטן.

י׳ומכל מקום אל תאמר חס ושלום כי הוא דומה אל העלה הראשונה בכללית, שהוא יתברך כולל הכל. או שיהיה מיכאל או גבריאל מתדמים אליו בגדלות הכח, שיהיה כחו בדבר פרטי בלי תכלית, כי אין דומה אחד מברואיו אליו בדבר. רק כי המלאך הזה הוא כולל, ואינו כח פרטי, כמו מיכאל שהוא ממונה על מים, וגבריאל על אש, וזהו דבר פרטי לגמרי. אבל אצל השליח ימצא בו דבר כללי במה, ומכל מקום אין כולל הכל כמו השם יתברך. וכן מדריגת המלאך ומדריגת השרף, שכח שלהם בגודל הכח, ענין זה שהם בגודל הכח יותר, אבל אין דמיון ושווי להם אל השם יתברך, כי כח השם יתברך בלי תכלית. נמצא כי מדריגת המלאך ומדריגת השרף בגודל* הכח, ומדריגת השליח בכח כללי. ואלו הדברים הם דברי חכמה.

י״אולפיכך אמר (שמות יב, יב) "ועברתי בארץ מצרים" אני ולא מלאך, שלא היתה היציאה בכח חלק האחד ממדת המים. ולא על ידי שרף, בכח חלק שני ממדת האש. ולא על ידי השליח, בכח שהוא כללי, אבל כחו בקטנות. כי אם על ידי הקב"ה בעצמו, אשר הוא כולל הכל, ובכחו הגדול בלי קץ ותכלית, ועל ידו היתה הוצאה.

י״בומה שאמר "אני ה'" (שמות יב, יב), אני הוא ולא אחר, הוא ענין נפלא למבין, שרמז בכאן על אלהים אחרים, שלא היתה ההוצאה על ידי אלהים אחרים. כי אלו הכחות קדושות משמשות המרכבה. ואמר "אני ה'" אני ולא אחר, הם אלהים אחרים. כלומר "אני ה'" הוא השם המיוחד שאליו היו מקריבין שעיר הפנימי, "ולא אחר" שאליו מקריבין השעיר שעלה עליו הגורל לעזאזל. ואחר שדרש "ועברתי בארץ מצרים" אני ולא מלאך, "והכיתי כל בכור" אני ולא שרף, "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים" אני ולא השליח, דרש עוד "אני ה'" ולא אחר, הם אלהים אחרים, שנתן השם יתברך להם* לפעול פעולות זרות, ואינם בכלל סדר מציאות העולם. ולא היתה הוצאה ממצרים בענין זה, כמו המזיקים והשדים, אשר אין פעולתם נמשכת לסדר המציאות.

י״גואף שכתוב (במדבר כג, כב) "אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו", ואמרו רבותינו ז"ל (גיטין סח:) "ראם" אלו השדים, ותלה יציאת מצרים ב"תועפות* ראם". הוא דבר עמוק ומופלא, שבא לומר כי השם יתברך הוציא את ישראל בפעולות יוצאות מן הקש הטבעי במכות שבאו על מצרים, ודבר זה מתיחס אל מעשה שדים, שהם מזיקים, וכל פעולותם בלתי טבעית, כי הם ומעשיהם יוצאים מן סדר המציאות, כמו שנתבאר בספר גור אריה. אפילו הכי, לא היה ההוצאה על ידיהם, רק היה הכל בסדר המציאות. זהו שרמזו חכמים במאמר הזה "ועברתי" אני ולא מלאך וגו'. ואין פירוש זולת זה, רק שהוא יותר עמוק מאוד, ודי בזה.