גבורות השם ס״חGevurot Hashem 68
א׳בפרק הזה אוסיף לך מדברי חכמים, ואיך החזיקו הדבר הזה, עד שלא יהיה לך* ספק בדבר הזה. במדרש תנחומא בפסוק (שמות טו, א) "אז ישיר", כיון שישראל חנו על הים בקשו מלאכי השרת לומר שירה, ולא הניח להם הקב"ה. אמר להם, בני נתונים בצרה, ואתם מבקשים לומר שירה, שנאמר (שמות יד, כ) "ולא קרב זה אל זה כל הלילה". כיון שעלו מן הים בקשו מלאכי השרת וישראל לומר שירה. אמר רבי אבין הלוי, [משל למה הדבר דומה], למלך שירד למלחמה ונצח, בא בנו ועבדו ועטרה בידם. אמרו לו למלך, עבדך ובנך מבחוץ ועטרה בידם, מי יכנס תחלה. אמר להם, עבדי יכנס תחלה*, בני יכנס תחלה. כך אמר הקב"ה, הניחו ישראל תחלה לומר שירה, שנאמר "אז ישיר". נמצאו הנשים ומלאכי השרת עומדים, מי יקלס תחלה. אמר רב, אדון השלום עושה שלום ביניהם, שנאמר (תהלים סח, כו) "קדמו שרים" אלו ישראל, "אחר נוגנים" (שם) אלו המלאכים, "בתוך עלמות תופפות" (שם) אלו הנשים. אמר רבי לוי, השמים, לא אקבל את הדבר, אלא הנשים קלסו תחלה, שנאמר "בתוך עלמות תופפות", העלמות בתוך. התחילו מלאכי השרת להתרעם; לא די שקדמונו* האנשים, אלא אף הנשים. אמר להם, חייכם כך, כתיב (יחזקאל ג, יב) "ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו'", מהו "אחרי", אחר שקלסתי אני וחבירי, אחר כך אמרו מלאכי השרת (שם) "ברוך כבוד ה' ממקומו", עד כאן.
1
ב׳ביאור* זה כי כאשר עלו ישראל מן הים אז קנו ישראל עצם מדריגתן ומעלתן, כמו שמבואר בספר הזה, כי ישראל לא קנו עצם מעלתן עד אחר שעברו ים, ולכך שם ישראל "עברים" (שמות ב, ו), על שם "עבר ים" (שמו"ר ג, ח), כמו שנתבאר למעלה מדברי חכמים. וכל בריאה שנברא מן השם יתברך לא נברא אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז) "כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". ולפיכך כל הנבראים בעולם אומרים שירה אל הקב"ה, כי השירה כבודו יתברך, ובכל נמצא יש בו מן כבודו יתברך, וזאת היא השירה מן הנמצאים. ומפני זה כאשר קנו ישראל עצם מעלתן כשעברו ים, אז מיד אמרו שירה, כי במה שנעשו ישראל לעם ראוי שיהיה זה לכבוד השם יתברך, ואמרו שירה.
2
ג׳ואמרו שהמלאכים נקראים עבדים, מפני שהם נבראים לצורך העולם, כי הם ממונים על עניני העולם, כמו העבד שהוא ממונה על צורך הבית. ויורה שמם עליהם שנקרא "מלאך" מלשון שליחות, שהוא נשלח לעשות רצונו של הקב"ה. אבל ישראל הם נקראים "בנים" (דברים יד, א), כמו שהבן הוא עלול מן האב, כך ישראל הם עלולים מן העלה הראשונה. ואין להאריך בכאן למה ראוי שישראל יהיו עלולים ראשונים אף למלאכים.
3
ד׳ואמר הקב"ה בודאי ישראל יאמרו שירה תחלה, כי העלול בראשונה מורה על העלה תחלה, כי אין עלול בלא עלה. ולפיכך ישראל יאמרו שירה להקב"ה קודם מן המלאכים, אף כי הם גם כן נבראו מן השם יתברך* ועלולים ממנו, כיון שישראל הם עלולים בראשונה במה שהוא יתברך עלה, והמלאכים אם שגם הם עלולים ממנו, אין זה בראשונה כמו ישראל, כי נבראו לשמש בעולם מה שנשלחים מן השם יתברך, ולפיכך הם נמשכים וטפלים אחר דבר אחר. ולכך ישראל, שהם בניו, מורים תחלה על העלה, ולכך שירתם תחלה.
4
ה׳וסבר רב דמכל מקום המלאכים קדמו לנשים, כי הנשים גם כן טפלים לאנשים, וכדכתיב (בראשית ב, יח) "אעשה לו עזר כנגדו". ומאחר שאין האשה נבראת בעצם לגמרי כמו האדם, ראוי שהמלאכים קודמים, שיש להם מעלה יותר, שהם מן העליונים. ורבי לוי חולק גם בזה, דמכל מקום גם האשה בכלל האדם, שנאמר (בראשית ה, ב) "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם", כי אין הזכר "אדם" בלא נקבה, ושניהם ביחד הם האדם.
5
ו׳ונראה דבפלוגתא דרב ושמואל דבפרק הרואה (ברכות סא.) פליגי; "ויבן את הצלע" (בראשית ב, כב), פליגי רב ושמואל; חד אמר, פרצוף. וחד אמר, זנב. פירוש, כי מאן דאמר פרצוף, סבירא ליה כי האשה כמו פרצוף שני, שהאשה עיקר כמו הזכר. ולפיכך כאשר היתה נבראת עם האדם, היתה נבראת פרצוף בפני עצמו, כמו האדם. ומאן דאמר זנב, סבירא ליה כי האשה טפילה אצל האדם. ולפיכך כאשר נבראת עם האדם, לא היתה נבראת פרצוף, רק זנב, שהזנב נמשך וטפל אצל הגוף. אמנם לפי דעת הכל קודם ישראל למלאכים.
6
ז׳ובפרק גיד הנשה (חולין צא:), חביבין ישראל לפני הקב"ה, שהמלאכים אין אומרים שירה אלא פעם אחת ביום, ואמרי לה פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעם אחת בשנה, ואמרי לה פעם אחת ביובל, ואמרי לה פעם אחת לעולם. וישראל אומרים שירה בכל יום ובכל עת ובכל שעה שירצו. וישראל מזכירין השם לאחר שתי תיבות, [שנאמר] (דברים ו, ה) "שמע ישראל ה'", ומלאכי שרת אחר שלש תיבות, [כדכתיב] (ישעיה ו, ג) "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות". ואין מלאכי שרת אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים שירה* למטה, שנאמר (איוב לח, ז) "ברן יחד כוכבי בוקר", ואחר כך (שם) "ויריעו כל בני אלהים", עד כאן.
7
ח׳הנה ביארו כי המלאכים מפני שהם כתות מחולקים מתחלפים, לפי שהם כחות* פרטים, כמו שאמרו מיכאל ממונה על מים, וגבריאל ממונה על אש. ואם כן תמצא חלוק ביניהם מה שמסודר מן כל אחד ואחד. ולכל הדברים תמצא שעה וזמן בפני עצמו, מחולק מן השני, כי יש זמן מיוחד לכח המים, ויש זמן* מיוחד לכח האש, וכן כל דבר ודבר יש זמן מיוחד. ושירת המלאכים כאשר הם פועלים מה שהוא מסודר מאתם, ואז מציאות שלהם מורה על הפועל והמסדר אותם. ולפיכך יש מלאכים אומרים שירה בכל יום, ויש בכל שבוע, ויש בכל שנה, ויש לעולם, כפי מה שמסודר מאתם, שיש מסודר מאתם דבר מה בכל יום, ויש בכל שבוע וכו'. אבל ישראל אינם חלק כלל, כי הם אומה יחידה שלא תמצא עוד כמותה, שאם אתה מוצא כמותה, היתה האומה הזאת חלק, ולא היו אומרים שירה בתמידות. אבל עתה שהיא יחידה, היא הכל, שכל מי שהוא יחיד הוא הכל. ולפיכך השירה מן ישראל בתמידות, ואין השירה בחלק, ודבר זה מבואר.
8
ט׳וכן ישראל אחר שתי תיבות מזכירין השם, והמלאכים אחר שלש תיבות. וזה כי השם יתברך נבדל מן המלאכים לגמרי, ואין לו יתברך צירוף להם כלל, ומפני זה אין מזכירין השם רק אחר שלש תיבות, להורות כי השם נבדל מהם. וענין זה, כי אילו היו מזכירין השם אחר שתי תיבות, היה כאן צירוף עדיין, כי השלישי אינו נבדל מן השנים, כי כל שלשה יש בהם ראש וסוף ואמצעי, ואין הסוף נבדל מכל וכל מן הראש, שהרי הסוף הוא סוף לראש. ומכל שכן אם היו מזכירין השם אחר תיבה אחת. וכאשר מזכירין השם אחר ג' תיבות, אין כאן צירוף כלל, שהרי מזכירין השם חוץ לשלשה, שהם מתחברין ביחד. אבל ישראל במה שהם עלולים ממנו בעצם ובראשונה, ולכך נקראים "בניו", הם מזכירין השם אחר שתי תיבות, שהרי העלה מצטרף אל העלול, כמו שהתבאר לך פעמים הרבה מאוד, ולפיכך מזכירין השם אחר שתי תיבות.
9
י׳ודוקא אחר שתי תיבות, כי ישראל שהם עלולים, והם בתחתונים, יש להם הצטרפות אליו אחר שני מעלות; כי הם בתחתונים, ואחר כך מדריגה הנבדלת העליונה, והשם יתברך נבדל וקדוש מן העליונים הנבדלים, והרי לך שהוא יתברך מצטרף אליהם אחר שני מעלות. שהרי ישראל אינם מופשטים מן החומר, ואינם שכלים, וזהו מעלה אחת. ואחר כך מעלה המופשטת מן החומר, ואחר כך מצטרף השם יתברך אליהם. והבן מלות "שמע ישראל ה'"; כי לשון "שמע" הוא לשון קבלה, והקבלה שייך בתחתונים דוקא, כי הם מקבלים. ו"ישראל" נקרא על שם המעלה והשררה הנבדלת, יותר עליונה. ואחר כך מזכירין השם. ופירוש זה ברור מאד.
10
י״אומצאתי פירוש להרב המופלא רבי מאיר גבאי זכרונו לברכה בספר מראות אלקים (ח"ג פ"ז), שלכך המלאכים מזכירין השם אחר שלש תיבות, כי הוא יתברך סבה למלאכים, ואין המלאכים סבה לו. השני, כי אחר המצאם הוא יתברך נותן עמידה וקיום להם, ואין המלאכים נותנים עמידה וקיום לו. השלישי, שהוא יתברך נבדל מן המלאכים, ואין המלאכים נבדלים זה מזה. ולכך אחר שלש תיבות מזכירין השם. ופירוש זה פירוש נכבד ועמוק מאוד.
11
י״באבל קשה, כי אם כן היה לישראל גם כן להזכיר השם אחר שלש תיבות, ולא אחר שתים. ואפשר לתרץ, כי ישראל מפני שהם עם אחד, נחשבים אחד, והם נבדלים גם כן מן כל האומות, כמו שהשם נבדל מן הנמצאים. ולפיכך לא נשאר רק שני דברים; שהוא יתברך סבה להם, והם אינם סבה לו. והוא יתברך נותן להם קיום אחר המצאם, והם אינם [נותנים] לו. ועדיין קשה, כי אף שישראל הם אומה יחידה בארץ, אין אחדות שלהם, מה שהם נבדלים מן האומות, נחשב אצל אחדותו יתברך, מה שהוא נבדל מן הנמצאים. ועוד, כי בכמה דברים יש הפרש בין השם יתברך ובין המלאכים. ואף דבר זה יש ליישב, מכל מקום אין פירושו רק כמו שאמרנו למעלה, כי המלאכים אין צירוף להם אל השם יתברך כלל, לכך מזכירין השם אחר שלש [תיבות]. וישראל במה שהם עלולים ממנו בעצם, יש יחוס וצירוף בין העלה ובין העלול, ולכך מזכירין השם אחר שתי תיבות.
12
י״גהנה התבאר קצת מן הראיות מן דברי חכמים, שהפליגו בחכמתם, וכלם יענו ויעידו ויגידו שישראל בשביל שהם עלולים ממנו יתברך בעצם ובראשונה לכל הנמצאים, השם יתברך קרוב אליהם ומצטרף אליהם. ואם כן לא יקשה לך למה הוא יתברך בחר בישיבתו בתחתונים. ואותם שמגדילים המלאכים, ואף הגלגלים, על ישראל, הם ממעטים כבוד השם יתברך, אשר נקרא (שמות ה, א) "אלקי ישראל", ורתוי* להם שלא באו לעולם מי שאין* חס על כבוד קונו. ודי בזה במקום הזה.
13