האלף לך שלמה, חושן משפט ח׳HaElef Lekha Shlomo, Choshen Mishpat 8
א׳שא' למ"ד פריעת בע"ח מצוה יהי' מותר לפרוע חובו באיסורי הנאה הרי מצות לאו להנות נתנו. הנה ז"א דאיך שייך לומר בזה לאו להנות נתנו דהרי משתרשי לי' ממון ולא מבעיא למ"ד דהיכא דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה לא אמרינן ללה"נ פשיטא דאין כאן קושיא אף גם לאינך פוסקים דס"ל אף היכא דאיכא הנאת הגוף נמי לאו לה"נ היינו רק היכא דליכא הרווחת מעות אבל היכא דמרויח ממון ודאי לא אמרינן ללה"נ ודמי לאנס המלך גרנו בחובו שחייב לעשר ועיין במג"א או"ח סי' ת"מ מ"ש ואני דחיתי דבריו בחי' אבל כאן לפרוע בזה ודאי אסור ואין דומה לשאר מצוה כגון אתרוג וכדומה דמותר לקיים באיסורי הנאה דהתם אף דהוי צריך להוציא ממון על המצוה מ"מ האתרוג אח"כ שוה לו הממון אחר שיצא כמו קודם ואם מזדמן לו קונה יכול למכרו ואין כאן חסרון ממון ממש וכיוצא בזה כתב המג"א סי' תל"ז גבי מזוזה דלא נחשב חסרון ממון עיי"ש אבל בפרעון חוב דהוי לו הפסד ממש אם יפרע מכיסו ודאי משתרשי לי' ונחשב נהנה וז"ב ונכון:
1