האלף לך שלמה, אבן העזר ל״בHaElef Lekha Shlomo, Even HaEzer 32
א׳שא' מהגאון מו"ה יצחק יעקב אב"ד טימשפל. מה שחידש במכתבו דין אחד שאם הי' תחלה בקירוב בשר באומרת מותר מותרת אח"כ אף שנבעלה דאמרינן בזה יצרה אלבשה. תשובה. טרם כל נזכרתי מ"ש ההפלאה דלכך ס"ל לאבוה דשמואל דיצרא אלבשה מכח דעכ"פ כוונה מעל באישה ודומה זה לדין של מהרי"ק ודבריו תמוהין דבשלמא בדין של מהרי"ק כיון דאומר מותר לאו אונס הוא רק שוגג לכך נהי דלשמים לא הוי עונה גדול לבעלה אסורה גם בשוגג כל דלא הוי אונס אבל הך סברא דיצרא אלבשה דהוי כאונס גם לבעלה מותר דהיכי דכוונת המעילה בו הוי באונס מותרת גם לבעלה דהרי סוף סוף כוונה למעול רק באונס ואונס בישראל שריא ואם יצרה אלבשה לא הוי אונס א"כ הוי חטא גם לו ית' והדק"ל נוקמא אחזקת כשרות לכך אין דברי הפלאה נראין. ומה שהרגיש רו"מ על סתירת דבריו ממה דמשמע מדברי הפוסקים דדוקא תחלת ביאה בעינן באונס אבל בקירוב בשר לבד באונס לא אמרינן יצרא אלבשה ולזה מוכרח לחלק דבאונס ל"ש כ"כ יצרא אלבשה דטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים אבל באומרת מותר שייך יצרא אלבשה אף בקירוב בשר ולדעתי לא הוצרך לחילוק זה די"ל דגם באונס די אם הי' הקירוב בשר באונס ומה דנקטו הפוסקי' בלשונם תחלת ביאה באונס י"ל לרבותא נקטה אף דכבר הי' תחלת ביאה כבר ותחלת ביאה היא בכלל ביאה לכל דבר וא"כ הוי ס"ד לומר דלא תקיף יצרא עוד. וי"ל בזה מה שהעיר הפ"י שם בסוגיא מכריתות דחייב על כח וכח ומ"ט לא נימא יצרא אלבשה ולק"מ דהתם כיון דכבר בעל לא תקיף ליצרא אבל באותה ביאה כל דלא גמר תקיף ליצרא ולכך י"ל דלרבותא נקטי לא מבעיא בקירוב בשר לבד דודאי שייך יצרא אלבשה רק גם אף אם הי' תחלת ביאה באונס נמי כל דלא גמר אותה ביאה תקיף יצרא אבל בהוציא האבר על כח אחר בזה לא תקיף עוד ליצרא ומיהו קשה עוד קו' הפ"י שכבת זרע בשפחה חרופה היכא משכחת לה כיון דבזה בעינן גמר ביאה ובלא"ה פטור ונימא כיון דהוי תחלת ביאה שוב יצרא אלבשי' ויופטר על גמר ביאה ועל תחלת ביאה לא יחייב ובע"כ כמ"ש הפ"י שם בתירוצו.
1
ב׳וגוף דין של כת"ר אין נראה חדא נפל דין של מהרי"ק בבירא דהאיך משכחת לה ביאה בלי קירוב בשר וא"כ יהי' מותרת כיון דכבר יצרא אלבשה מיהו זה ישבתי דכוונת דבריו יהי' עפ"ד הפ"י הנ"ל ומהרי"ק מיירי היכי דנתייחדה תחלה לבעילה כדרך אומרת מותר אף דהוי תחלה קירוב בשר לא מהני יצרא אלבשה אך כת"ר מיירי דנתייחדה תחלה רק על קירוב בשר ואח"כ עשה בעילה אז אמרינן יצרא אלבשה מיהו לדינא אא"ל כן דא"כ מהו פריך בכתובות ולאבוה דשמואל אונס דשרי רחמנא היכא משכחת לה ממ"נ אי נימא כסברת רו"מ דביאה דוקא בעינן תחלה באונס א"כ מוכרח לחלק בחילוק שלו דבאונס לא שייך כ"כ יצרא אלבשי' כמו באומר מותר א"כ מה פריך לאבוה דשמואל נימא דאבוה דשמואל ס"ל כן דבאומר מותר מודה דשייך יצרא אלבשה וא"כ משכחת לה אונס כגון דנתייחדה תחלה בקירוב בשר ואח"כ הוי יצרא אלבשה וזה הוי אונס ממש ומשכחת לה כה"ג ואף לפי סברתי לחלק דבקירוב בשר שייך יותר לומר יצרא אלבשה מתחלת ביאה מכ"ש דקשה מה פריך הרי י"ל דכה"ג משכחת לה אונס היכא דהוי האונס תחלה רק על קירוב בשר אז אח"כ מודה דיצרא אלבשה וכן קשה מה קאמר שם ת"כ דרבא וכו' ויש שאפי' לא נתפשה מותרת ואיזה זו שתחלתו באונס וסופו ברצון ומה ראי' דלמא הכונה באומרת מותר וס"ל אומר מותר אנוס הוא ומה דקאמר שתחלתו באונס היינו בקירוב בשר בזה אמרינן יצרא אלבשה ולא באונס ממש ובתחלת ביאה מיהו זה י"ל דלרבא לשטתו אמר הת"כ דרבא ס"ל אומר מותר שוגג הקרוב למזיד הוא ולא הוי קראו בברייתא אונס לדידי' לשטתו יש סיוע מזה אבל קושיא ראשונה קשה ומכ"ש דתקשה יותר לפי מה שנ"ל עיקר דמהרי"ק לא קאמר דין זה דאומרת מותר אסורה לבעלה דכיוונה בו מעל רק לדידן דקיי"ל כרבא דאומר מותר קרוב למזיד הוא ולכך נהי דלדין שמים אין חייבת מיתה דלא הוי מזיד ממש מ"מ לענין הבעל לא מהני זה כיון דהוי קרוב למזיד והרי כיוונה למעול בו מעל מה דאסור אבל אם אומר מותר אנוס הוא א"כ הוי כאנוסה בזה אף לבעלה מותר דאונס בישראל משרי שרי ולא הוי בכונה למעול בו מעל דהרי סבורה דאינה מעל כלל ואנוסה היא בדבר ואם כן הוא קשה יותר נימא דאבוה דשמואל ס"ל אומר מותר אונס הוא ומשכחת לה אונס כה"ג בתחלה באונס באומר מותר אבל הוא מיירי באונס ממש לכך אסורה דלא שייך בזה יצרא אלבשה ולכך הדבר מוכרח שלא כדבריו. ובר מן דין מצד הסברא נראה דל"ש יצרא אלבשה רק היכא דכבר הוי תחלת ביאה אבל בקירוב בשר ל"ש יצרא אלבשה דהרי אבוה דשמואל לא ס"ל כלל הך סברא דיצרא אלבשה ונהי דרבא ס"ל כן היינו רק ע"י התחלת ביאה אבל לא ע"י קירוב בשר ולמעט בפלוגתא עדיף והמחדש דבר עליו הראי' בעדים. גם איך נאמר דשייך יצרא אלבשה בקירוב בשר א"כ בבועל א"א איך אפשר שיהיו נהרגין אף אם התרו בהם בשעת מעשה וקבלו התראה הרי אפשר דתחלה בשעת קירוב בשר היו אומרים מותר ואח"כ נהי דקבלו התראה דלמא יצרא אלבשי' ונצטרך לומר דהמתרים יהיו מתרים בהם מתחלת קירוב בשר עד הביאה ולזה מבואר הביטול בכמה דוכתא לכך מכל זה נראה דלא כוותי' בזה ועיין בק"א סי' וכו' וכו' מה ששייך להנ"ל:
2