האלף לך שלמה, אבן העזר ל״אHaElef Lekha Shlomo, Even HaEzer 31
א׳שא' באשה שנתייחדה עם א"י בחדר ואח"כ בא הבעל וראה את הא"י יצא מן הבית וכאשר בא אל הבית ראה שלא הי' שום אדם רק אשתו והתקוטט עמה עבור היחוד ושאל אותה אם נטמאה ואמרה שזינתה עמו ואח"כ בא הזוג גם... הרב והודית שזינתה ושאל הרב את הבעל אם מאמין לה ואמר שמאמין לה והפריש אותם ואחר כמה ימים מהפרישה באה האשה לפני הרב וחזרה מדבריה הראשונים ששקר הי' שלא נגע בה ונתנה אמתלא לדברי' למה אמרה תחלה מחמת שבעלה מתקוטט עמה תמיד לכן אמרה בכדי שיגרשה ועתה נתיישבה שצר לה על ג' ילדים שיש להם ורצתה לדור עמו וכעת אומר הבעל שמאמין לה שלא נטמאה והאמתלא שלה מקובלת לו. הנה מלבד מה שראה הפלוגתא של הרמב"ם והראב"ד והמגיד המובא בב"ש סי' וי"ו אם מהני אמתלא בזה מלבד כ"ז כתב שם הב"ש דבאומרת ברצון כיון דמפסדת כתובתה גם הראב"ד מודה דלא מהני אמתלא עיי"ש ומלבד דבריו נ"ל יותר דודאי לעשות עצמה זונה כולי האי לא עבדה בשביל אמתלא וכמו דאמרינן דלעשות מעשה לא עבדה בשביל אמתלא מכ"ש לעשות נפשה רשיעא וזונה לא עבידה לעשות בשביל אמתלא ואף דבש"ס משמע והכי קיי"ל דאף דאומרת טמאה אני ברצון אמרינן דאומרת כן בשביל ענ"ב הרי אף דבזה עושית בשביל אמתלא שאני טעם דענ"ב דהוי אמתלא גדולה דהרי היא אין אומרת כן רק אנן טענינן עבורה בזה דרכה לעשות אף דמשוי' נפשה רשיעא וגם היא יודעת כיון דאמתלא זו גלוי כל העולם יאמרו דאינה זונה רק דאמרה כן בשביל ענ"ב אבל אמתלא שאינו גלוי לכל רק היא אומרת כן אין דרכה לעשות כן לעשותה זונה בשביל אמתלא ועוד כיון דקיי"ל לעשות מעשה לא עבדה בשביל אמתלא א"כ ה"נ כיון דנתייחדה עם הנכרי לעשות מעשה לא עבדה בשביל אמתלא ובפרט כיון דלדעת רבינו שמחה המובא ברמ"א אף מגו לא מהני כיון דנתייחדה עמו מוכח מזה דכיון דנתייחדה עם הנכרי הוי כעדים שזינתה ולא מהני מגו נהי דאם אומרת שלא זינתה כלל מהני ואין אוסרין על היחוד היינו דלא הוי כעדים ממש רק הוי כמו רוב שזינתה ולכך באם אומרת שלא זינתה מהני ברי נגד הרוב כדמוכח בכמה דוכתא ובסי' ד' ובש"ס בפ"ק דכתובות אפי' ברוב פסולין מהני ברי שלה אבל במודית רק שאומרת באונס מגו נגד הרוב לא מהני וכמ"ש בדיני מגו וא"כ אם מגו לא מהני מכ"ש דאמתלא לא מהני נגד הרוב ומטעם ענ"ב הנה מלבד דהבעל מאמין לה כן אך גם להסוברים דאינו נאמן שמאמין לה לבטל חרגמ"ה מ"מ כאן כיון דנתייחדה הוי כרגל"ד ובלי נאמנות לה נאמנת לומר טמאה כיון דהוי רגל"ד ע"י היחוד ועוד נראה דענ"ב לא שייך רק אם היא התחילה לומר טמאה אני לך בלי שאלת בעלה כלל אבל אם הוא שאלה אם זינתה והיא משיבת הן כיון דלא אמרה מעצמה כן רק ע"י שאלת בעלה לה לא שייך לומר ענ"ב ודין דענ"ב חידוש והבו דלא לוסיף עלה דהיינו דוקא באומרת מעצמה ולא כשהבעל שאלה והיא מודית לו ומ"ש רו"מ בכוונת הרמ"א מ"ש דאחר חרגמ"ה א"י לומר שמאמין לה ותמה על זה הרי תקנת רגמ"ה הוי רק לתקנת האשה וכאן היא מבקשת גט שאומרת טמאה אני לך ופי' הכונה דהיינו אחר שחזרה בה ממאמרה ואומרת ששקר דיברה אז א"נ לומר שמאמין לה כן עלתה במחשבה לפני טרם ראיתי דבריו וכן מורה להדיא לשון הרמ"א אח"כ למעיין שם מוכח דעיקר הדין הוי אם חזרה בה ג"כ ולכך הנני מסכים עמו דאסורה לבעלה ואין לה תקנה רק הגרושין:
1