האלף לך שלמה, אבן העזר ע״דHaElef Lekha Shlomo, Even HaEzer 74
א׳ע"ד שאלתו שעשה שידוך עם יתומה מאמה רק הי' לה אב ואמה חורגתה וקודם הנשואין מת אבי' ואמה חורגתה השתדלה ועשתה הנשואין עם הבתולה הנ"ל והחזיקה אותו ע"ש ערך שנה ואח"כ מתה אשתו ויען כי אמרו לו הרבה אנשים שאשת חמיו מותרת לו כי היא רק חמותו חורגתו ע"כ עשה שידוך עמה ועשה נשואין עמה בחופה וקדושין כדמו"י וכעת נתעורר עליו מחלוקת.
1
ב׳תשובה. הנה זה גופו אם אשת חמיו מותרת כבר מפורסם המחלוקת בין הראשונים והובא בש"ע סי' ט"ו ב' דעות ועיין בנוב"ק חאה"ע סי' כ"ו שהמנהג לאסור. והנה מה שתמה הנו"ב על התוס' שכתבו דבדורות האחרונים גזרו ותמה הנו"ב שהרי רבא הי' אחר ר"ה שבירושלמי זה לק"מ שהתוס' לא כתבו רק לומר שר"ח לא ידע הברייתא זה לא ניחא להו לומר שר"ח לא ידע הברייתא לכך תרצו שידע רק שאח"כ גזרו אבל לומר שרבא לא ידע דברי אמורא שלפניו זה יתכן שפיר ולכך י"ל רבא לא ידע דברי ר"ח שבירושלמי ותדע שהרי לולי דברי התוס' קשה דעכ"פ למה לא הביא הש"ס שם ורבא דברי ר"ח החולק ובע"כ דלא ידע דברי ר"ח ולכך אין תמיהתו כלום. והנה להכריע אין בידי במחלוקת הראשונים אך זה הי' נ"ל דאף להמתירין היינו רק אם חמותו היתה בחיים בשעת נשואי בתה או אף אם כבר מתה רק עכ"פ חמיו הי' בחיים והוא השיאו בזה ס"ל דליכא חשש מ"ע לומר דנראית כחמותו אבל אם חמיו נמי מת בשעת נשואין רק אשת חמיו הי' המשיא אותן והיא היתה המשתדלת בנשואין בזה ודאי הוי חשש מ"ע דנראית כחמותו ואסורה לכ"ע ולכאורה הי' נראה דאפי' מה"ת אסורה דהרי בירושלמי קאמר שם ואם תאמר תורה רצפה בת אי' תוכיח וא"כ כיון דעיקר הראי' דאינו תורה הוא מרצפה בת אי' ושם הי' שאול בחיים בהשיאו לדוד לכך אבל אם רק אשת חמיו השיאו י"ל דהוי ד"ת אך באמת אם הוי ד"ת ודאי אין הכונה מכח מ"ע ולכך אין בשל תורה סברא לחלק בין אם חמיו השיאו או אשת חמיו אבל מדרבנן ודאי יש לחלק כן דבאם אשת חמיו היא לבדה השיאה אותם ודאי יש לחוש למראית עין ועיין בב"י מה שקצת דימו אותם לב' חורגין וקצת מחלקים ביניהם דבזה הוי יותר חשש מ"ע ולכך למעט בפלוגתא עדיף וי"ל בכה"ג לכ"ע אסורה ובזה י"ל מ"ש ביבמות (כ"א ע"א) במה דקאמר שם א"ה אשת חמיו נמי תאמר לו אני מותרת לך ובתי אסורה לך ומשני הא פסיקא לי' הא לא פסיקא לי' ועיין פרש"י ול"נ הכונה דבאשת חמיו לא פסיקא לי' שהיא מותרת דאם השיאה אשת חמיו אז גם היא אסורה לו לכך לא פסיקא לי' שהיא מותרת דבכה"ג אסורה. ועל פרש"י ק"ל דאף לפי פירושו למה לא פי' הא לא פסיקא דבתה מבעל אחר מותרת לו וצ"ע. והנה המורם מדברינו דלדעתי ודאי אסורה לו ומה שכבר נשאה כיון דלא הוי ע"פ התרת חכם רק אדרבא התרו בו שלא ישאנה לכך ודאי תצא וכתובה בזה"ז דהוי תוספת שליש ודאי מחויב ליתן לה רק הגט אם כי מעולם אינני מצטרף להיתר לגרש בע"כ אבל בנדון כזה דהוי באיסור מתיר אני לגרש בע"כ אם יהי' לו רשיון בדינא דמלכותא שם:
2