האלף לך שלמה, אורח חיים קס״אHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 161
א׳שאלתו עמ"ש המק"ח שאסר להעמיד הקנים של הצ"ה תוך הבית או גדר המוקף מחיצה מכח דביתא כמאן דמליא דמי ועזה"ק דל"ש ביתא כמאן דמליא רק בבית גבוה למעלה מיו"ד דהחלון דביתא כמאן דמליא אבל בחצרות בעינן שיהי' החלון תוך יו"ד א"כ מוכח דבחצרות שאינו מקורה ל"ש לומר כמאן דמליא. הנה דברי המק"ח ברורין לדינא וכן העתיקו בש"ע של הגאון מהרז"מ סי' שס"ג והטעם דכל צ"ה בעינן שיהי' ניכר לעוברים ושבים ולבני המבוי ומה"ט כ' התב"ש שאסור להעמידו אחורי הכותל וכדומה דיש לו דין לחי ממש עי"ש ובשערי תשובה להג' מהרז"מ ז"ל א"כ מה"ט גופו אסור לו להעמיד הקנה של צ"ה תוך המחיצה שהרי למטה אינו ניכר לבני המבוי והרי עיקר צ"ה תליא בי"ט הסמוך לקרקע ואם למטה אינו ניכר ל"מ מה שניכר למעלה וא"כ בעומד תוך המחיצה אינו ניכר למטה אין לו דין צ"ה וז"כ המק"ח שדייק בלשונו כי הלחי בעינן שתעמוד בחוץ בשביל היכר וכו' וכוונתו כמ"ש דבפנים ליכא היכר ומ"ש דדבר המוקף כמאן דמליא אשגרת לישנא ועיקר כוונתו דבעינן ההיכר למטה מבחוץ וזה אינו ניכר גם זולת זה בכל צ"ה בעינן שיהי' כדרך פתחים וזה אין דרך לעמוד מזוזת הפתח תוך המחיצה והוי כעין פתחי שמאי וכו'. ועונ"ל דאף אם כוונת המק"ח בדוקא מכח דביתא וכו' א"ש ג"כ ואינו סותר הש"ס דהש"ס מיירי לומר בי' כמאן דמליא למעלה עד התקרה בזה בעינן שיהי' מקורה אבל באינו מקורה לא הוי כמאן דמליא בכולו אבל עכ"פ למטה מי"ט הוי כמאן דמליא והטעם כיון דעיקר שיעור מחיצה הוי בעשרה בכל דוכתא דזה שיעור החשוב למחיצה לכך מה דהוי תוך המחיצה של עשרה הוי כמאן דמליא אף בחצרות וקרפיפות משא"כ התם לומר דמה שלמעלה מעשרה יהי' כמאן דמליא בזה בעינן דוקא שיהי' מקורה ולפ"ז דמה שבחצרות אם החלון למעלה מיו"ד מערבין שנים היינו רק מכח הגזרה אטו אם הוי גבוה למעלה מכ' דודאי עד כ' ראוי להיות מותר מדינא דהרי כוונת הש"ס דביתא כמאן דמליא הוי כמ"ש הב"י בסי' שע"ב כלומר דהוי כאלו לא הוי החלון גבוה יו"ד וא"כ אף בחצרות כיון דעכ"פ עד יו"ד למטה מן הארץ הוי... דמליא שוב לא הוי החלון גבוה מיו"ד והי' מותר לערב אחד אף שהחלון גבוה עד כ' מיהו כיון שעכ"פ אם החלון למעלה מכ' בזה מדינא מערבין ב' דלמעלה מיו"ד לא הוי כמליא בליכא תקרה שוב גזרינן אף למטה מכ' אטו למעלה מכ' דבשלמא למטה מיו"ד אטו למעלה ל"ש לגזור דההפרש ניכר בעין שזה הוי בתוך י"ט סמוך לארץ וזה הוי למעלה מיו"ד אבל בין תוך כ' למעלה מכ' כיון דבאמת אף בתוך כ' הוי למעלה ואנן אמרינן רק מסברא דביתא הוי כמאן דמליא בזה כיון דלעין הרואה ליכא היכר בין זה לזה שפיר יטעו לומר אם בתוך כ' אף דהוי למעלה מיו"ד מהקרקע מערבין אחד יאמר אף למעלה מכ' דמערבין אחד ולכך גזרו לערב תמיד ב' כל דלא הוי תוך י"ט לארץ כיון דאינו ניכר ההפרש לעין אבל בבית כיון דלעולם הוי כמאן דמליא ותמיד מערבין אחד לכך ל"ש בזה גזרה וא"ש והדין דין אמת וכן אני מורה מסברא טרם ראיתי דברי המק"ח. [ועו"נ כיון דבעפר יבטלו הוי מיעוט אבל בשאר דברים שאין מבטל אותם לא הוי מיעוט בכל מקום וא"כ הרי מה דאמרינן לענין חלון דביתא וכו' היינו כמאן דמליא בעפר ובטלו דאז אם הוי כן באמת שהי' ממלאהו בעפר ובטלו הי' מערבין א' כיון דהי' בתוך עשרה כיון דמעוטי ונעשה כארעא סמיכתא ולכך אף שלא בטלו אמרינן כמאן דמליא דמי אבל א"א לומר דהוי כמאן דמליא בתבן דבזה אף אם הי' ממעטי באמת בהני הוי מערבין ב' כיון דעתיד לפנותו ובע"כ צריכין אנו לומר דהוי כמאן דמליא בעפר ובטלו אך זה התם אבל לענין העמדת לחי דבעינן היכרא שיהי' ניכר אף אם החצר מלא תבן ושאר דברים שעתיד לפנותו מ"מ לא הי' מועיל לחי וצ"ה כיון דהוי מלא אין הלחי ניכר בו ובזה לא משגחינן בעתיד לפנותו כיון דהוי מלא אין הלחי ניכר בו ולכך א"ש דלענין לערב ב' דלא מהני לומר דהוי כמאן דמליא בדברים שעתיד לפנותו רק כמאן דמליא בעפר ובטלו בזה לא נחשב כמאן דמליא רק בבית ולא בחצר וקרפוף אבל לענין צ"ה ולחי דאף בדברים שעתיד לפנותו אם הוא מלא בטל מתורת לחי א"כ אף בחצר אמרינן דהוי עכ"פ כמאן דמליא השתא לפי שעה באיזה דבר ואין הצוה"פ והלחי ניכר בו וז"כ המק"ח. והאמת דעיקר כוונתו מכח דליכא היכר והוי כעומד אחורי המבוי דכל שהוא בתוך המחיצה אינו כדרך הפתח ואין עושין פתח כה"ג ושטפא דלישנא נקט בלשונו דהוי כמאן דמליא וכוונתו כמ"ש בפנים והוא ברור ונכון:]
1