האלף לך שלמה, אורח חיים רכ״בHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 222
א׳בנדון אם לא מכרו קמח של חטין במקום דדרכו ללתות הנה אם אין הפ"מ נראה דצריך לזורקן לים דהח"י מביא בסימן תמ"ח בשם תשובת בית יהודא בנכרי שאמר שלתת וכו' משמע דאינו מתיר רק מכח כמה ספקות אבל מכח ספק אחד שמא לא נתחמץ אין להתיר ועיין בפמ"ג שכתב דאם הוא דרך בכך ללתות החטים ראוי לאסור א"כ בזמנינו דדרכן ללתות ודאי ראוי לאסור בפרט כיון דשכיח הוא בשנה זאת חטין מצומחים ולא היה בהם ס' ודאי דצריך למכרו תחלה מיהו מה"ט אין לאסרו בדיעבד כיון דעכ"פ רוב היתר הוי וחמץ שעעה"פ ברובא בטל מיהו כיון דדרכו ללתות ודאי אף בדיעבד יש לאסור גם אף דחמץ שעעה"פ ברובא בטל היינו באם נתערב אחה"פ אבל אם נתערב ק"פ אסור לאחה"פ לכך יש לחוש גם מכח החטין שצמחו מיהו נראה דיש להתיר בהפ"מ לבטלו ברוב ואף דאיסור דרבנן נמי אין לערבו לבטלו ברוב כמ"ש ביו"ד סימן צ"ט ואף הש"ע המחבר מודה בזה דבלי תוספת אין לבטלו מ"מ כיון דיש פוסקים דס"ל דאיסור דרבנן מותר אף לערבו להוסיף עליו כמ"ש הב"י שם אף דלא קיי"ל כן כאן כיון דהוי חמץ שעעה"פ דרבנן גם הוי ספק שמא לא לתתו בדרך שנתחמץ י"ל דהוי ס"ס דלמא מותר לערבו להוסיף עליו ודלמא לא נתחמץ כלל לכך מותר לערבו להוסיף עליו וכדאי הרמב"ם וסייעתו המתירין לערב איסור דרבנן לכתחלה לסמוך עליהם כה"ג בחמץ שעעה"פ והוא ספק חמץ ושעת הדחק והפ"מ נראה להקל כה"ג:
1