האלף לך שלמה, אורח חיים רנ״הHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 255
א׳שאלתו בנדון מכירת חמץ שחשש להני החשודים שאין מבטלין החמץ הנה בשביל זה לבדו לא הי' חשש להקונים רק אחה"פ הי' חשש להנות מן החמץ של אנשים ההם מיהו בזה אי אפשר לומר שכדאי לסמוך על המק"ח החולק על הב"ש ומתיר הערמה בשל תורה והי' כדאי לסמוך בשעת הדחק.
1
ב׳וכן מנהג מקומו ישתקע שמה שכותבין שנותנין לו רשות למכור למי שירצה בזה ל"מ כלום שיקנה בזה הנכרי הקרקע מיד המוכר כיון דהבעלים אין חתומין עליו והמוכר אינו רק שליח מן בעל החדר והחמץ ועיין במק"ח דחתימת השליח ל"מ וא"כ נהי שיקנה הנכרי החמץ מ"מ הוי בבית ישראל ואחריותו ועובר בב"י גם אפשר דהוי כמוכר רע ויפה ביחד דביטל כל המכירה ואסור בהנאה לכך צריך ליתן כ"א להקונה שט"מ על שמו על החמץ ועל הבית ואז כיון דנעשה שלו כל הבתים והחמץ מהני אח"כ מכירתו וחתימתו להנכרי מיהו גם בזה הרבה עקולי ופשורי בחמץ שנעשה אחר מכירתו להקונה לכך אין תקנה רק שכ"א יכתוב לו שט"מ בעצמו לנכרי הקונה זה עדיף טפי וכן אני מצוה לכל שואל פי. ומ"ש על הפמ"ג מ"ש דהמכירה צריך להיות קודם הביטול לא ידעתי מה קשיא לי' הרי יפה דיבר דהמכירה קודם אז ממ"נ אם מהני מכירה בהערמה כבר מכר ואם ל"מ מכירה בהערמה א"כ הרי הוא מבטל ועכ"פ מן התורה אין חשש אבל אם יעשה להיפך ויבטל תחלה א"כ אח"כ כשמוכר מה מוכר אם אינו שלו ואם מכרו נראה שחוזר מן הביטול וגלי דעתי' דניחא לי' וזוכה לו חצרו ולא יועיל הביטול כלל לכך דברי הפמ"ג ברורין ומוכרחין:
2