האלף לך שלמה, אורח חיים ע״רHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 270
א׳בנדון אם עבר ולא רקד הקמח דעת הח"י בסי' תנ"א דאסור והמק"ח חולק עליו ולדעתי נראה להקל מטעם אחר כיון דאנו עושין המצות דקות מאד ומרדדין אותם אינו מצוי שלא ירגישו אם נשאר שם חטה שלימה או שבורה ואף דעל דרך המיעוט אפשר להמצא אך הרי באמת אנן לא חזינן ריעותא רק לחוש מכח דמצוי להיות שם חטין א"כ אם ניחוש רק למצוי הרי אם הי' שם מצוי הוא להרגישן בשעת הרידוד לכך מותר בדיעבד. אבל אם אפו ממנו מצות עבות בזה נראה לאסור כהח"י דמה שבתוכו הוי כעצמים בבטן המלאה לכך יש לחוש שפיר למצוי כנ"ל להכריע להלכה בדקות להיתר ובעבות לאיסור גם ראיתי שהא"ר מיקל בזה אך מ"ש שם ראי' ממה דמותר ללוש העיסה בסובין ומורסין שבה דבריו תמוהין דמה ראי' סובין ומורסין לחטין שלמין דסובין ומורסין אין עבין לקבל לחות וחמוץ בפנים ולהם מועיל העסק לבטלן מחימוץ כל גוף העיסה אבל בחטין שלמים הנשארים בתוך המצה הם שואבין לחות המים לפנים ומתחמצין ולהם אין מועיל עסק הידים כיון שהם עבין ודבר גוש ואינו דומה לדלף טורד דשאני דלף מעסק הידים שאינו גדול כל כך ובפרט בשעת האפי' חום האש אינו שולט בו כ"כ בפנים ומתחמץ בפנים משא"כ בסובין ומורסין ומיירי שנבדק שאין שם חטין שלמים רק סובין ומורסן זה מותר בדיעבד מיהו לדינא נראה להקל כנ"ל:
1