האלף לך שלמה, אורח חיים ער״אHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 271
א׳במ"ש בסי' תנ"ב בהג"ה דאם לא הגעיל קודם זמן איסורו יכול להגעיל עד הפסח דאז חמץ במשהו ואינה מועיל הגעלה נראה דוקא אם הי' בן יומא בשעת הגעת זמן איסור חמץ מן התורה אבל אם הי' בשעת חלות איסור חמץ אב"י מותר להגעילו אף בפסח כיון דנפגם קודם זמנו הוי כנפסל מאכילת אדם וחרכו קודם זמנו די בנפסל מאכילת אדם לכך נהי די"א דבאכילה אסורה מ"מ לא גרע עכ"פ מחמץ נוקשה דהוי בסמ"ך וכה"ג מותר בהגעלה בפסח דלא שייך דהוי במשהו דכאן הוי בסמ"ך מיהו זה יהי' תלוי בב' הטעמים של הרא"ש במה דלא גזרינן בהגעלה אב"י אטו ב"י. דטעם אחד דאף בב"י מותר בדיעבד. וטעם ב' דהבא להגעיל אינו טועה ולכך להך טעמא דבדיעבד אף בב"י מותר כאן אסור בב"י אף בדיעבד מכח משהו דאף דהוי דרבנן מ"מ באיסורי דרבנן ג"כ גזרו אב"י אטו ב"י לכך אף באב"י אסור מכח גזרה אטו ב"י אבל להך טעמא דהבא להגעיל אינו טועה אף בזה מותר באב"י וכיון דעיקר איסור משהו דרבנן הי' ראוי לחשבו ספק דרבנן ולהקל כטעם השני להגעיל אב"י בפסח אם הי' קודם זמן איסורו אב"י אך לפמ"ש במק"א בדרך אחד בביאור דעת הרמ"א דמחמיר כדעת אה"ע וס"ל דגזרינן בכל דוכתא אב"י אטו ב"י ולא ס"ל כטעם השני של הרא"ש א"כ גם בזה יש להחמיר. מיהו דאפשר לומר דהרמ"א עצמו לא חשש רק מכח דהוי מן התורה אבל בדרבנן מודה דסמכינן לקולא ומהני באב"י קודם שש כנלפע"ד. ובהשמטות סי' תמ"ז כתבתי להקל בלא"ה אם הי' עומד ופגום:
1