האלף לך שלמה, אורח חיים ער״טHaElef Lekha Shlomo, Orach Chayim 279
א׳מ"ש בסי' תנ"ג סעיף ט' דצריך לטחון החטין יום וכו' לפני הלישה וכו' לפי שהקמח בשעת טחינה רותח מחמם המים והעיסה נוח להחמיץ ועיין במג"א ס"ק ט"ו מה שעמד דמזה משמע דהרתיחה עצמה אינה מחמיץ ובירושלמי לא משמע כן וכוונתו דשם סיים שלא ירתיחו ויחמצו כן הוא הלשון בב"י ובמרדכי משמע דהרתיחה עצמה מחמיץ ובאמת לק"מ להמעיין בב"י ס"ס זה שכתב דלכך אין נזהרין מזה דזה מדבר מאם לתתו והאידנא אין לותתין לכך אין נזהרין בזה עיי"ש וא"כ משמע דלאו מכח הרתיחה לבדו מחמיץ רק מכח הרתיחה פולט המים שבו ומה שקיבל מכח הלתיתה לכך מחמיץ בעצמו אבל כאן מדבר ממה שנוהגין האידנא דלא לתתו לכך אין החימום שמצד עצמו מחמיץ רק כשבא למים ואף שכתב הרמ"א ליזהר שלא יניחו הרבה שקים זע"ז והאידנא לא לתתו מ"מ בזה שוב חזר תי' המג"א למקומו דמיירי בסמוך ללישה גם לא ידעתי מ"ש המג"א דמן הירושלמי לא משמע כן דאפשר דכוונת הירושלמי בעצמו הוי רק מכח שירתיחו ויחמצו ע"י המים שיתנו אח"כ. [ובחבורי לה"פ סי' תנ"ג ישבתי קו' המג"א דלק"מ דשאני חימום שלו מחימום היוצא משל חברו דכח עצמו אינו מחמיץ אבל חימום היוצא מחברו שפיר מחמיץ וכיון דמונחים זה ע"ז שניהם מתחממים ויוצא מחימום כ"א לחבירו וחימום של חברו שפיר מחמיץ כיון שבא לו חימום חדש חוץ לגופו הוי כמו מים הבאים עליו משא"כ כח עצמו שמחובר עמו מעולם ואין דומה לקמחא דאבשינא דהתם כיון דכח החימום שולט הרבה אז מסתבר טפי שנתייבש תיכף ואינו מניחו להחמיץ רק נתבשל תיכף כיון שהחום הרבה אבל בהרבה שקים זע"ז דאין החום מרובה להיות מבשלו וגם הוי חימום מד"א מחדש לכך יש שמחמיצו לכך יש ליזהר לכתחלה וא"ש ונכון והרחיים מרובה אף דהם מתחממין ג"כ ע"י הטחינה מ"מ כיון שהוא דבר קשה כעץ ואבן אין החמימות שלו מחמיץ מעצמו ואין בו לחלוחית כל כך כמו מקמח דהוי דבר קלוש ולדעת כמה פוסקים נקרא לח בלח כשהוא רותח לכך כח חמימות שלו מחמיץ ועיין בתוס' דס"ל כן דהוי לח כשהוא רותח ומוכח מזה דכשהוא רותח יש בו לחות ודוק.]
1
ב׳ועכ"פ מוכח מזה דזיעה מחמת עצמו אם לא נלתת תחלה אינו מחמיץ ולפ"ז נראה בקמח של פסח שנמצא בו דבוק בשק איזה לחלוחית מעיסה שכבר נתייבשה ואז מן הדין ראוי לאסור כל הקמח כמשמעות הפוסקים והש"ע אך אם הי' עליו כובד ומשא מן שקים אחרים בענין דיש לתלות שמכח החמימות נתהוה כך ומחמת עצמו בא עליו לחלוחית עד שנעשה קצת כעיסה בזה יש לשאול למוכרי קמח המורגלים בזה אם דרך לפעמים להיות כך בקמח להיות מכח החמימות נעשה כעיסה וקצת פירורין אז יש לתלות שמכח חמימות עצמו נעשה ואף אם ספק הוא דומה למ"ש הח"י בשם גיסו בענין ספק אם הוי ממ"פ עיי"ש בסי' תס"ו כן ה"נ בזה אבל אם יאמרו שאין דרך להיות נמצא פירורין מחום עצמו אז מוכח דהוי ממים דתולין במצוי יש לאסור ואם הי' מונח אצל החומה בענין דנראה דמזיעת החומה נעשה הי' מקום להקל בזה מכח ס"ס כיון דהש"ע לקמן הביא שני דעות אם זיעת החומה מחמיץ או לא לכך הוי ס"ס שמא אינו מחמיץ ושמא לא נתערב יותר ויותר אך נראה דהספק בזיעת החומה הוי בזיעה שהוא מזיע למעלה בכותל במקום שאין מים סמוך לו בחוץ אבל בחומה שלמטה הסמוך לקרקע ובימות הגשמים שיש בחוץ סמוך לכתלים רפש וטיט אז נכרים הדברים שהמים שבחוץ בולטין דרך הכותל והחוש מעיד על זה שלמטה מזיע יותר למעלה ואם מגוף החומה הוא למה מזיע יותר מלמטה מלמעלה בע"כ מחמת שהמים הם סמוכין לו בחוץ בולט שם יותר א"כ זה ודאי הוי מחמת המים שבחוץ ובזה כ"ע מודים שמחמץ ואין בזה פלוגתא לכך אם הי' מונח סמוך לארץ אצל החומה אז אסור בודאי ואם הי' מונח למעלה אצל החומה אז יש להתיר מכח ס"ס כנ"ל כנלפענ"ד:
2